ב-7 בספטמבר, מנהיג מפלגת האופוזיציה בהודו יצא לצעדה ארוכה מסביב למדינה. מטרת המסע בן 3,570 ק"מ, של ראהול גנדי ומאה חברים נוספים ממפלגת הקונגרס היא "לאחד את הודו". במהלך המסע הרגלי בן חמשת החודשים שצפוי לעבור ב-12 מדינות בהודו, גנדי נפגש עם אנשים במהלך היום ובלילה ישן באוהלים או משאיות.
במהלך הדרך הוא משך מגוון של אנשים שהולכיים בעקבותיו: חקלאים שמתמודדים עם חובות גבוהים; ילידים שמתקשים להגן על יערות הגשם מקבלניות בעלות כוח; וסטודנטים שמודאגים מחובר הניידות החברתית בכלכלה שלא מייצרת מספיק משרות.
המטרה האמיתית של צעדת "לאחד את הודו" (Bharat Jodo Yatra) היא ביקורת פוליטית נגד מפלגתו של ראש הממשלה נרנדרה מודי, BJP (Bharatiya Janata). "מבחינות רבות, אנחנו נתונים במאבק קיומי להגנה על הרעיון של הודו שקבוע בחוקה. המסר של הצעדה הוא שאנחנו מפלגה שיכולה לאחד את הודו ולעצור את תהליכים שמפלגים אותנו על בסיס דת, קאסטות ושפה - שאותם מקדמת מפלגת השלטון", אמר חבר מפלגת הקונגרס שאשי תארור ל-BBC.
הצעדה היא גם ניסיון לאושש את המורל הנפול של המפלגה ולשפר את תדמית מנהיגה, גנדי. "אנחנו יוצאים להקשיב לאנשים, לא להטיף להם", אמר ג'איראם ראמש, חבר אחר במפלגה.
מאז 2014, אז עלה מודי לשלטון, מפלגת הקונגרס מידרדרת. היא הפסידה בשתי מערכות בחירות רצופות ל-BJP והפסידה ב- 40 מתוך 45 בחירות מקומיות. המפלגה שולטת כיום בשתי מדינות בלבד ומפולגת מבפנים. יש לה 53 מובים בפרלמנט מתוך 543, בעוד ל- BJP יש 303 מושבים. בנוסף, לציבור לא ברור מה המצע שלה, למעט הודו חילונית.
מפלגת הקונגרס הובילה את הודו במשך 50 שנים מתוך 75 שנות עצמאותה. משפחת גנדי-נהרו היתה אחראית לשלושה ראשי ממשלה ששלטו במשך ארבעה עשורים.
ההיסטוריה מראה שצעדות ארוכות מסוג זה לא תמיד צלחו בהודו. ב-1983, מנהיג האופוזיציה צ'אנדרה שקהר, יצא למסע רגלי בן שישה חודשים שהתפרש על פני 4,000 ק"מ כדי לחזק את מעמדו כמנהיג פופולארי של העם. אנשים כינו אז את בן ה-56 "איש המרתון". אך הצעדה לא סייעה לו מבחינה פוליטית. שנה לאחר מכן, מפלגת הקונגרס ניצחה ניצחון גורף בעקבות ההתנקשות בראש הממשלה אינדירה גנדי.
טרק אחר ששינה את הפוליטיקה ההודית היה הטרק של מנהיג BJP, אל.קיי. אדבאני ב-1990. הוא תכנן מסע בן עשרת אלפים ק"מ במשאית קטנה. המטרה היתה לגרוף תמיכה לקמפיין לבניית מקדש באתר של מסגד בברי באיודיה.
כחודש לאחר שהתחיל, אדבאני נעצר על ידי יריב פוליטי, לאלו פרסאד ידאב ששלט במדינת ביהאר, שבה נמצאת איודיה. המסע של אדבאני נהפך לסמל חשוב באג'נדה של מפלגת BJP שתומכת בלאומנות תרבותית. ב- 6 לדצמבר 1992 התקיים באיודיה כנס הינדי גדול, שבו השתתפו 150,000 הינדים. מטרת הכנס היתה להכריז על רצונם לבנות מחדש מקדש לאל ראמה. הכנס יצא מכלל שליטה. ההמון הסתער על המסגד המוסלמי והרס אותו. הדבר גרם למהומות בין-דתיות ברחבי הודו, שבהן נהרגו 1,500 הינדים ומוסלמים.
הצעדה בת 380 הק"מ של מהטמה גנדי לחוף המערבי של מדינת גוג'ראט ב-1930 היה הפגנת התנגדות לחוקים הבריטיים. זאת הצעדה ההיסטורית ביותר בהודו עד היום. גנדי בן ה-61 התארח לאורך הדרך אצל כפריים, והיה לו סוס פוני שהרכיב אותו כשעייף. אך גנדי המשיך ללכת ובסוף המסע, תיארה התקשורת את הצעדה "אפית ומיתולוגית".
"כל מוסד דמוקרטי נסגר בפנינו על ידי הממשלה: הפרלמנט, התקשורת, הבחירות", אמר גנדי בן ה-52 לתומכיו בחודש שעבר כשהגיע למדינת מאדיה פרדש במרכז הודו. "אין לנו דרך אחרת, למעט לצאת לרחובות ולהתחבר עם אנשים", הוא אמר.
הבחירות בהודו ייערכו בעוד כשנה. הצעדה של גנדי עשויה לקבוע אם האופוזיציה המפולגת תצליח לעצור את BJP ולמנוע ממנה ניצחון נוסף. מודי, מנהיג המפלגה, הוא אחד המנהיגים החזקים ביותר בהיסטוריה של הודו. הוא שינה את הבסיס הפוליטי החילוני שלה על מנת להיטיב עם הרוב ההינדי ולדכא את המיעוט המוסלמי ומיעוטים אחרים.
הפרלמנט ההודי, שבעבר היה כר פורה לדיאלוג ודיונים, מוגבל כעת לנאומי שרים, ללא דיונים על סוגיות משמעותיות. המפלגה, באמצעות הפעלת לחץ ואיומים בקיצוץ תקציבים, הצליחה להשתיק גם את התקשורת המסורתית. עם זאת, לדברי גורמים במפלגה, פעולותיו של מודי יובילו לכך ש-BJP תישאר בשלטון במשך עשורים רבים.