מאז 1 בנובמבר 2022 הצבע השחור הוא מצרך מבוקש. אשרינו שיש די ממנו כדי לספק את הצרכים הרבים של מפלגות האופוזיציה החדשה והעמותות הישראליות לצדק עולמי, כמו גם את צורכיהם של אלופי הרדיו, הטלוויזיה והאינטרנט. כך, בכניסה לירושלים נתלתה על חזית בניין רב־קומות כרזת ענק של האגודה לזכויות האזרח, שחורה כמעט כולה - למעט חרך אמצעי שדרכו הגיחה קרן אור המייצגת את האגודה - שתאיר את דרכנו במחשך הגדול והנורא שנפל עלינו.
אנו רגילים לשמוע לפני כל בחירות נבואות שחור פוליטיות בדרגות חומרה שונות על מה שיקרה אם יזכה בבחירות הצד השני, ומודעים לגוזמאותיהן, גם אם מדי פעם קורה שלא הייתה הגזמה - כדוגמת אוסלו או ההתנתקות. אבל הפעם, ההיסטריה של השחור משחור באה בעיקרה לאחר הבחירות.
אין מדובר בביקורת רגילה על הקואליציה החדשה המתגבשת, אלא בחוסר נכונות לקבל את הכרעת הבוחר. "שלטון האייתוללות", "רצח הדמוקרטיה" ו"פשיזם עליך ישראל" היוו אמירות פתיחה לאיומים שבאו אחריהן, בנוסח "נציף את הכיכרות והגשרים במאות אלפי מפגינים" ו"נפתח במרי אזרחי". מרי אזרחי נגד מי? נגד האזרחים שבחרו בממשלה ברוב קולות. אז... איך זה? אה, כמובן! שכחתי את דבריו של רם בן ברק המלומד, על כך שגם אדולף היטלר הביא להשתלטות הנאצים על גרמניה כביכול בדרכים דמוקרטיות, עם כל הנרמז ביחס לאופן שבו יש לנהוג במקרה שלנו.
זעקת ההפחדה "בן גביר!" החליפה במידה רבה את זעקת "נתניהו המושחת!", ששימשה את השמאל בשנים האחרונות. זו האחרונה דעכה משהו מאז פתיחת המשפט, אולי כיוון שבציבור הלא נאור - ויש, כך אומרים, אפילו מבין הנאורים - מתקשים להבין את גודל השחיתות הגלום ב"שוחד" בצורת כתבה אוהדת באתר וואלה! (בעצם, בדיקה מדוקדקת הלכה ומצאה לא פחות משש כאלו...). וכך נולדה זעקת "בן גביר!" החלופית לעזרת מפיצי הצבע השחור.
רבים וטובים מאמינים בלב חרד בבוא הפשיזם וקץ הדמוקרטיה ממש עכשיו, ואם לא היום אז מחרתיים. ולא משנה העובדה שאיתמר בן גביר עומד בראש מפלגה של שישה ח"כים בסך הכל, וממילא אינו מסוגל להעביר לבדו ולו חוק אחד. גם לא עוזרות הצהרותיו על שינוי דרכו (שמעולם לא הייתה פשיסטית), כמו שלא מעלים ולא מורידים ההסברים המוצקים על כך שפסקת ההתגברות, עם מהלכים אחרים ביחס למערכת המשפט - נועדו שלא להרוס את הדמוקרטיה, אלא לשקם אותה לאחר שדוללה ודולדלה על ידי בית המשפט העליון; כמו גם להגן עליה מפני מערך "שומרי הסף" שלנו, שדאגו להשליט את דעת המיעוט על הרוב ולשמר את שלטונו על כל מרכיב בחיינו הציבוריים.
אכן, רבים הם חסידי תורת הצבע השחור, ותקוות השמאל היא שהללו ירבו ויפרצו. אבל כשמדובר בתקוותיו והערכותיו של השמאל, המציאות אינה נוהגת לשתף פעולה עמן. לא רק שזו תשים ללעג ולקלס את נבואות קץ הימים שלהם, אלא שצווחותיהם מחרישות האוזניים, שיישמעו בהפגנות הספונטניות והממומנות היטב מול בלפור בירושלים, על גשרי הארץ ובכיכרות תל אביב, עם שלל הדגלים השחורים שיוצאו מתוך אריזות הניילון החדשות, יעשו גם הן את העבודה. עם חלוף הזמן, אפילו אל התמימים שבין מנפנפי הדגלים בלהט עשויה לחדור מידה כלשהי, ולו קלה, של הבנה.