בסוף שנת 2000 נפתח בבית החולים "וולפסון" המרכז הראשון מסוגו בארץ לנפגעי תקיפה מינית, המכונה "חדר 4". ד"ר ג'וליה ברדה, המנהלת הרפואית של החדר ומנהלת יחידה של אם ועובר, אספה במשך 17 השנים האחרונות נתונים על הנפגעות והנפגעים שמגיעים למרכז לאחר התקיפה, ומקבלים ממנו סיוע רפואי ונפשי. הנתונים הראשוניים והבלעדיים של המחקר המקיף, שנחשפים היום (ראשון) בוואלה, מציגים תמונה חדשה על הפגיעות ועל הצורה שבה יש לעזור לנפגעים.
ב-17 שנות המחקר הגיעו למרכז 450 גברים ו-4,280 נשים שהותקפו מינית - כלומר 90% מהפונים היו נשים. אולם, המספרים הללו אינם משקפים את מספר הגברים המותקפים בארץ. "לגברים יותר קשה להגיע אלינו ולבקש עזרה כי הבושה עדיין מאוד גדולה", מסבירה ברדה. "בקרב הנשים נעשתה עבודת הסברה שגורמת להן לא להרגיש אשמות ולבקש סיוע".
ד"ר ברדה מסבירה כי במחקר נמצא שהפנייה הראשונה של 56% מהגברים לאחר התקיפה היא למשטרה. בקרב נשים השיעור יורד ל-50%, כשרבות מהן בוחרות לפנות קודם כול למרכזי הסיוע.
ההבדלים בפגיעות בין נשים וגברים, שהוצגו לראשונה בכנס מחקרים וחדשנות של וולפסון בשבוע שעבר, נמצאים בגיל הנפגע ובסטטוס שלו, בפוגע, במקום הפגיעה ואפילו בשעות הפגיעה. כך למשל, הגיל הממוצע של גברים שהותקפו מינית עומד על 21, בעוד שבקרב נשים הוא 23. גם השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים שונה באופן מובהק בין המינים: 40% מהנשים שהותקפו צרכו אלכוהול לפני התקיפה, בעוד שבקרב גברים המספר קטן בהרבה - ועומד על 23%.
מבין כל הנתונים ד"ר ברדה שמה דגש מיוחד על הפערים המפתיעים בין המינים בקרב חסרי ישע וקטינים. מבין האוכלוסייה שסובלת מלקות קוגניטיבית ונפשית ישנם יותר גברים שנפגעים מאשר נשים - 32% לעומת 28%. בקרב גברים התקיפה תיעשה על ידי בעלי סמכות - לדוגמה מורים, מדריכים או רבנים, לעומת זאת בקרב נשים התוקף יהיה מוכר, בין אם קרוב משפחה ובין אם מדובר בהיכרות שטחית בבר או אפילו ברחוב.
גם באוכלוסיית הקטינים ישנם יותר נתקפים מנתקפות. מהמחקר עולה כי 12% מהתקיפות המיניות נעשות נגד קטינים שאינם בעלי לקות, לעומת 7.5% נגד קטינות. סך הכול, 28% מהתקיפות נעשות נגד קטינים. בהשוואה בין קטינים לקטינות יש הבדל - 2.8% מהקטינים נפגעים מבעלי סמכות, לעומת 1.3% מהקטינות.
כשמחברים יחד את הנתונים לפיהם בקרב גברים התקיפה תבוצע בידי בעלי סמכות, והם יהיו קטינים ובעלי לקות, מבינים גם את הנתון הבא - גברים נפגעים יותר בשעות הבוקר, לעומת נשים שנפגעות בשעות הערב והלילה. כלומר, ניתן לומר באופן כללי כי גברים נפגעים יותר במסגרות חינוכיות ונשים נפגעות יותר במסיבות או בבילויים או בביתן.
ד"ר ברדה מסבירה את הנתונים המפתיעים על תקיפות בקרב חסרי ישע וקטינים: "מהנתונים אנחנו רואים כי אצל גברים יש ניצול של החולשה שנוצרת כתוצאה מפערי מעמדות, בין אם כתוצאה מלקות או כי הם קטינים או בשל פערי הסמכות. אצל נשים התוקפים הופכים אותן לחלשות או לחסרות יכולת להתגונן על ידי האלכוהול, כלומר מדובר בהסכמה לא מדעת".
עוד עולה מהנתונים כי דווקא בסוג הפגיעה לא נמצא הבדל מובהק בין המינים. בכלל האוכלוסייה נמצא כי 75% מהתקיפות כללו אונס ו25% תקיפה או מעשה סדום. 35%-40% נעשו על ידי אדם מוכר. הנתון המזעזע ביותר בסוג התקיפה קובע כי ב-20% מהמקרים היה יותר מתוקף אחד באירוע התקיפה - הפגיעה הזו חמורה, קשה ומשפילה הרבה יותר.
ברדה גם מודעת למגבלות המחקר שלה, שבודק רק את מי שפונה לקבלת עזרה. המחקר בדק גברים שפנו למרכזי סיוע ומצא הבדלים בין המינים בקרב חסרי ישע - אולם באוכלוסייה זו ישנו מבוגר אחראי שפונה למרכזים, לעומת האוכלוסייה הכללית שבה גברים עדיין חשים בושה. "יכול להיות שאנחנו צריכים להנגיש ולתווך את הטיפול במרכזי הסיוע יותר לגברים, כי אם מסתכלים רק על אוכלוסיית של קטינים ובעלי צרכים מיוחדים, יש ריבוי תקיפות דווקא בקרב גברים", אומרת ברדה. "אנחנו רגילים שנשים הן הנתקפות, אבל אם נוכל ללמוד מאוכלוסיית הקטינים וחסרי הישע על האוכלוסייה הכללית, אולי נמצא כי גם שם ההבדלים המגדריים בתקיפה הם לרעת הגברים, שעדיין חשים בושה גדולה".
"עשינו כברת דרך ארוכה גם בזכות עידן ה- ME TOO והמודעות ההולכת וגדלה בקרב נשים, אך בקרב גברים לא עשינו מספיק ויש לנו הרבה דברים לשפר בקשר לנגישות גם לגברים, מצד שני צריך לפתור את נושא האוכלוסייה המוחלשת בעזרת חקיקה מחמירה יותר", מסכמת ד"ר ברדה. "לנשים אני מציעה להישמר מאוד ולהגיע למרכז כמה שיותר מהר כדי שנאסוף כמה שיותר ראיות. ראינו כמה מקרים של בחורה שפוגשת במקרה גבר ברחוב, הם מתחילים לשתות, וכשהיא מסוחררת הוא מאלץ אותה לקיים יחסי מין ובמצב כזה קשה לה להתנגד - הרבה פעמים יש אמון כלשהו בתוקף ואז זה הופך לטרגי".