בין ירושלים לוושינגטון

תוצאות הבחירות בישראל שבאורח מקרי מצטלבות עם הבחירות לקונגרס בארה"ב, עלולות להשפיע משמעותית על יחסי ארה"ב-ישראל, בעיקר בתחומים החשובים של ביטחון ודיפלומטיה. משתנים פוליטיים בירושלים ובוושינגטון יקבעו אם יתפתחו קשיים ואם יש דרכים יעילות להתמודד איתם.

ממשל ביידן מאוכזב לא רק מהניצחון של נתניהו אלא גם מהשותפים הקיצוניים שלו לקואליציה, ובעיקר מהצלחתה המרשימה של הציונות הדתית ומהפופולריות הגואה של איתמר בן גביר. אמנם התגובות של ממשל ביידן לתוצאות הבחירות בארץ היו מנומסות ודיפלומטיות כמו "נעבוד עם כל ממשלה שישראל בוחרת" אבל אין לטעות בסלידתו מנתניהו ומכל מה שממשלתו החדשה עלולה לייצג. שגריר ארה"ב בישראל, תומאס ניידס, אמר שהשיתוף עם ישראל מבוסס על "אינטרסים וערכים משותפים". הערכים הליברלים והדמוקרטים שניידס התכוון אליהם אינם הערכים של הממשלה הבאה, שתהיה הימנית ביותר שאי פעם משלה בישראל.

נתניהו התהדר בחברותו רבת השנים עם ביידן. לא בטוח שהיום ביידן מגדיר את עצמו "כחבר" של נתניהו. בניגוד לישראלים, לאמריקים יש זכרון ארוך. תוך הפרת מסורת רבת שנים, בעשור הקודם, נתניהו התייצב לטובת מועמדים רפובליקנים בבחירות לנשיאות ונקט בהתרסה חסרת תקדים של מנהיג ישראלי נגד נשיא אמריקאי, כאשר נאם בקונגרס נגד הסכם הגרעין שאובמה עמד לחתום עם איראן. הנאום נכשל אבל ניתץ את התמיכה הדו-מפלגתית בישראל וגרם לקרע עמוק בין ישראל לבין יהדות ארה"ב, שרובה המכריע תומכת בדמוקרטים.

הנעלם הראשון שעשוי להשפיע על יחסי ארה"ב-ישראל הוא מידת שליטתו של נתניהו בציונות הדתית ובעיקר במנהיגיו, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. בן גביר הוא מוקש רציני וצריך להבין איך עברו משפיע על הדימוי שלו בארה"ב. הוא מעריצו, תלמידו וממשיכו של הרב מאיר כהנא שב-1968 הקים בארה"ב את "הליגה להגנה יהודית", ארגון גזעני ואלים שהוגדר ע"י הבולשת האמריקאית כארגון טרור. ב-1971 כהנא עלה לארץ והקים את "כך", תנועה קיצונית, גזענית ואלימה בעיקר ביחס לערבים. ב-1988 ועדת הבחירות פסלה את רשימתו מלהשתתף בבחירות לכנסת בטענה שמדובר במפלגה גזענית. בארה"ב יש שמתארים את בן גביר כממשיכו של כהנא וכניסתו לממשלת נתניהו כמו הזמנה ל"קו קלוס קלאן", הארגון הגזעני והאלים של העליונות הלבנה - להשתתף בממשל האמריקאי.

בן גביר רוצה להיות השר לביטחון פנים שבידיו סמכויות לא מעטות להשפיע על התנהלות הממשל מול ערביי ישראל והיחסים בין יהודים לערבים בירושלים בכלל ובהר הבית הנפיץ בפרט. ממשל ביידן כבר רמז שאם בן גביר יהיה השר לביטחון פנים, ארה"ב לא תשתף איתו פעולה. מדיניות כזו תגרום לנזקים ביטחוניים ממשיים אבל גם יכולה לזלוג לתחומים אחרים כמו שיתוף הפעולה החיוני בארגונים בינלאומיים, בעיקר אלה של האו"ם, שרק עוצמתה הדיפלומטית של ארה"ב יכולה למתן החלטות ופעולות שלהם נגד ישראל.

אם בן גביר יהיה השר לביטחון פנים אפשר גם לשכוח מהפטור מויזות כניסה לארה"ב. הפטור הזה מנוהל בין השרים לביטחון פנים של שתי המדינות. בחוסר אחריות משווע, כיו"ר האופוזציה, נתניהו מנע בכנסת היוצאת את התיקון בחוק שהיה מאפשר להתקדם בתהליך הפטור. מינוי בן גביר עלול לבטל אותו לגמרי או לדחות אותו לשנים רבות.

אפילו קבלה חלקית של דרישות הציונות הדתית לסיפוח, להלבנה של מאחזים לא חוקיים, להרחבה משמעותית של ההתנחלויות ביו"ש ולשימוש בכח לא מידתי נגד הפלסטינים עלולה להתקל בתגובות קשות של ממשל ביידן. כך יהיה גם ביחס לשינויים שיראו כמי שמכרסמים ביסודות הדמוקרטיה, בהפרדת הרשויות ובשמירה על זכויות האדם והאזרח בישראל.

תוצאות הבחירות לקונגרס שיערכו ב-8 בנובמבר עשויות לאזן במידה מסוימת את ההשפעות השליליות שנידונו לעייל. לבחירה עומדים 35 מתוך 100 חברי הסנאט, כל 435 הצירים בבית הנבחרים ו-36 מושלי מדינות. הדמוקרטים שולטים היום בשני בתי הקונגרס אבל ברוב דחוק: בסנאט יש תיקו של 50 מול 50 וסגנית הנשיא שהיא יו"ר הסנאט, מכריעה בקולה בהצבעות של תיקו. בבית הנבחרים לדמוקרטים רוב זעום של 8 צירים.

התיאוריה וההסטוריה של בחירות אמצע קדנציה בארה"ב מורות על כך שהמפלגה שנציגה הוא הנשיא מפסידה מושבים. לאור המצב הצמוד הנוכחי בשני הבתים, הרפובליקנים אמורים לנצח ולהשיג שליטה בשניהם. החלטת בית המשפט העליון של ארה"ב לאפשר למדינות לאסור על הפלות יצר גל של תמיכה בדמוקרטים. אבל המצב הכלכלי בד"כ מכריע בחירות בארה"ב. בשל האניפלציה הגבוהה ויוקר המחיה המטולטלת נעה בחזרה לטובת הרפובליקנים. יש גם לא מעט טענות על מצבו הקוגניטיבי של ביידן ושיעור התמיכה בו צנח לשפל של 41% בלבד. המצב היום הוא צמוד מאד וקשה לדעת מה יהיו תוצאות הבחירות.

השליטה בקונגרס היא חשובה משום שאם הוא לעומתי, הנשיא מתקשה להעביר את החקיקה והמשאבים שהולמים את השקפת עולמו. אם הרפובליקנים יצליחו להשתלט על אחד הבתים, הם יקשו על ביידן לממש את מדיניותו. אם הם יקחו את שני הבתים הקושי הזה יתעצם. לעומת זאת, אם הדמוקרטים ינצחו, הממשל יהיה חופשי לנהל מדיניות כרצונו. עניין זה הוא קריטי לישראל.

בלי אישורים של הקונגרס, הנשיא לא יכול להוציא סנט אחד. לפי הסכם שאובמה חתם עם נתניהו, ארה"ב התחייבה לסייע צבאית לישראל בעשור הקרוב בגובה של 3.8 מליארד דולר לשנה. הואיל ומדובר בתקציב, עדיין כל שנה הקונגרס צריך לאשר את הסיוע. קונגרס יותר אנטי-ישראלי, יכול לשנות את תנאי ההסכם ולהקשות על הסיוע. אחרי מבצע "שומר החומות", ישראל ביקשה מארה"ב סיוע נוסף מיוחד בגובה של מליארד דולר לחידוש מלאי המיירטים של כיפת ברזל, והאגף הפרוגרסיבי בקרב הדמוקרטים, שעויין את ישראל, מנע את האישור תקופה ארוכה.

ממשלה בארץ שתאמץ מדיניות ימנית קיצונית, תחזק את הביקורת החריפה על ישראל של הזרמים הליברלים והפרוגרסיבים בפוליטיקה האמריקאית. רוב הדמוקרטים ורוב יהדות ארה"ב עויין או מסתייג מנתניהו, אבל הוא אהוד בקרב הרפובליקנים הטראמפיסטים (שדומים מאד לביביסטים בארץ) והנוצרים האוונגליסטים. לכן, מאזן הכוח בין המחנות האלה הוא חשוב.

ישראל תלויה בארה"ב שממנה היא מקבלת נשק מתקדם, הרתעה אסטרגית, גיבוי דיפלומטי בארגונים בינלאומיים, והטבות כלכליות. לשליטה בקונגרס יש משמעות רבה ליחסי ארה"ב ישראל. אם הרפובליקנים ישיגו שליטה באחד מהבתים או בשניהם הם יוכלו לבלום או למנוע מממשל ביידן לנקוט באמצעי ענישה קשים נגד ישראל. אבל גם אם הם ינצחו, לממשל עדיין יוותר מרחב פעולה ניכר ונתניהו עלול למצוא עצמו בין הפטיש של בן גביר לסדן של ביידן.

פרופ' גלבוע הוא מומחה לארה"ב באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.