מתים עליהם

מאת מוטי גל

היתה זו שעת ערב מאוחרת בסניף מגן דוד אדום חיפה. הביפר של אביבה שוסטר, פראמדיקית חדשה, ציפצף בעצבנות. "תאונת דרכים קשה", נכתב בו. שוסטר עלתה על ניידת הטיפול הנמרץ, שהגיעה תוך דקות למקום: שני צעירים שכבו מחוסרי הכרה על הכביש, בתוך שלולית דם. שוסטר הביטה בחובש המלווה, ובלי שהות מיותרת החלה לטפל באינטנסיביות בפצועים. הנשמה, צנתור בחזה שניקז כמויות של דם ופינוי מהיר לבית החולים. האירוע הקשה הזה אינו חריג. להיפך, הוא שגרת יומם של הפראמדיקים של מגן דוד אדום, העושים לילות כימים בהצלת חיים.

את הפראמדיקים אפשר לכנות, ואין בכך שום נימת זילזול, פועלים אפורים. הם לא רופאים, אבל בשקט וביעילות הם עושים את מלאכתם, המצילה את חייהם של רבים. מעמדם נתון במחלוקת ונע בין "חובש בכיר" לאחות.

הם זוכים בתואר ותפקיד בתום קורס פראמדיקס בן שנה במהלכו הם לומדים לזהות ולטפל במצבי חירום מסכני חיים. הם משתמשים בידע מתחומים רבים כמו קרדיולוגיה, טראומה, מצבי חירום בילדים ועוד. לקורס חלק עיוני בן ארבעה חודשים, וחלק מעשי בן שמונה חודשים, במהלכם מגיעים החניכים למחלקות שונות בבתי החולים ומצטרפים למשמרות על ניידות טיפול נמרץ של מד"א. בסיום הקורס מוענקים להם רישיונות עבודה כפרמדיקים.

לאחרונה נוספו עוד מסגרות, מלבד הקורס של מגן דוד אדום, בהן ניתן לקבל הכשרה כפראמדיק. אוניברסיטת בן גוריון, למשל, פתחה תכנית לתואר ראשון ב"רפואת חירום". לאחר שלוש שנות לימודים מקבלים הסטודנטים תעודת פראמדיק אקדמאי. תכנית נוספת בת שלוש שנים מקיים בית הספר לסיעוד של בית החולים "אסף הרופא", ובצה"ל מכשירים פראמדיקים צבאיים בקורס בן 10 חודשים.

על אף ההכשרה המתקדמת, סמכויותיו של הפראמדיק מוגבלות. הוא מוסמך לביצוע עצמאי של כל פעולות ההחייאה וההצלה בשטח, אך לרוב נדרש אישורו של רופא הנט"ן (ניידת טיפול נמרץ) לביצוע הפעולות הרפואיות.

ראובן דיכטר, פראמדיק בן 33 במד"א חיפה ומדריך בקורס פרמדיקים, הגיע לתפקיד זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל. ביקור אקראי במד"א "שאב" אותו פנימה. הוא עבר את הקורס, החל לעבוד וזמן קצר לאחר מכן כבר מונה לפראמדיק אחראי בתחנה. כמה חודשים מאוחר יותר מונה למדריך בכיר באגף הרפואה במד"א. הסיפורים הנלהבים שלו הדביקו בחיידק המד"אי גם את אביבה שוסטר, חברת ילדות שלו בת 31. "זה מקצוע שבנוי על סיפוקים מיידים", היא מספרת. "וזה קשור לאופי שלי. אנחנו מוצאים פתרון לכל בעיה שצצה. זו עבודה שהסיפוק בה גדול".

אביבה וראובן ויתרו על לימודי הרפואה לטובת האקשן שעל הניידת לטיפול נמרץ. "כן, לעתים זה מתסכל לקבל הוראות מרופא, במיוחד אם הוא לא מתמצא בתחום", מסנן דיכטר. "אבל במהלך הזמן אנחנו לומדים מכל רופא. כל העבודה מבוססת על עבודת צוות".

לא מעט פעמים נתקלים הפראמדיקים במצבים קשים, ולא רק בגלל סכנת החיים. כך למשל נשלחו שוסטר ודיכטר לאירוע בו גבר דקר למוות את בתו בת השנה, דקר ילד כבן שש ששיחק לתומו ברחוב, ולבסוף שיסף לעצמו את הגרון. "הסתכלתי על הילדה", משחזרת שוסטר, "היה לה שיער רך של תינוקת ופנים של מלאך, והיה לי קשה מאוד להתמודד עם המחזה המזעזע. ישבנו כל החבר'ה שטיפלו באירוע, המתנדבים והחובשים, ודיברנו על הרגשות שלנו. פרקנו, ואחר כך ניסינו לשכוח".

ויש גם אירועים משמחים. לידה היא הקריאה המבוקשת ביותר בקרב הצוותים במד"א, אולם גם מקרים בהם מסתיימות החייאות בהצלחה מעניקים תחושה עילאית של סיפוק. "מקרים כאלו הם מקסימים בעינינו", אומרת שוסטר. "אתה נכנס לחיים של אנשים, רואה אותם ברגעים המצערים ביותר, והופך למודע יותר לרגשות של אחרים. ממש אז לומדים להיות אופטימיים ולהעריך את החיים".