בחיפה הלך לעולמו הלילה (חמישי) יוסף (יוסקה) פינקוס, מהדמויות המוכרות בעיר ומזה 60 שנה בעלי פאב העוגן שליד נמל חיפה. הפאב, הוותיק בישראל, הוקם עוד לפני קום המדינה, ב-1942.
יוסקה פינקוס נולד בשנת 1928 בבנדז'ין שבפולין, עיירה ש-21 אלף תושביה היהודים היוו מחצית מהאוכלוסיה בה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נכבשה העיר בידי הנאצים. הוריו ושלושה מאחיו ואחיותיו של יוסקה נרצחו במהלך השואה. אחיו ואחותו שרדו.
יוסקה נשלח למחנה עבודה בצ'כיה ומשם נלקח למחנה ההשמדה אושוויץ. מספר הוטבע על זרועו והוא הצליח לשרוד את מחנה המוות. לקראת סוף המלחמה הועבר עם עוד מאות אסירים למחנה של הצבא הגרמני ליד ברלין, שם היה עד ניצחון בעלות הברית. עם שחרור המחנה הצליח למצוא את אחת מאחיותיו, שלפני המלחמה היגרה לצרפת.
הוא חי כשנה עם משפחתה של אחותו, ואז החליט שהגיע הזמן לעלות לארץ ישראל. הוא עבר למחנה עקורים במרסיי, צרפת. הנער הצעיר הפגין תושיה וסייע להשיג מצרכים למטבח המחנה וכך, כשעלה על אוניית המעפילים, עבר לעבוד במטבח האונייה. כבר בדרך לישראל הפך להיות איש צוות בצי הסוחר. כשהגיעו לחופי ישראל נשאר על האונייה, ובטרם ירד אל היבשה הפליג איתה ליעד הבא.
יוסקה הפך לאיש צוות בצי הסוחר של ישראל. בנו, גיל, סיפר שאביו אהב מאוד את החיים האלה והתגאה בעבודתו על האוניות. הוא הפך להיות שף על אוניות נוסעים, הגיע לכל קצוות העולם והתחבר במהרה לאנשי הצוות ולנוסעים. "הוא נגע בכולם, בנמוך ובגבוה", אמר עליו בנו. על הספינות שהגיעו מהעולם הגדול למדינה הצעירה, שחיה בצנע ובסגפנות, נערכו גם קבלות פנים ואירועים מיוחדים שלא יכלו לקיים במדינה הענייה. יוסקה היה זה שהכין את האוכל לאותם אירועים.
במהלך אותן השנים, בהן ראה את העולם הגדול, למד לדבר שבע שפות. ב-1962, באחת החופשות בישראל, הכיר את מרים, ניצולת שואה מליטא. אז הבין שעליו לרדת ליבשה ולהקים משפחה. בנמל חיפה פעל בית קפה העוגן כבר משנת 1942 ויוסקה החליט לקנות אותו. הזוג נישא ונולדו להם שני בנים. "אלמלא אשתי, הייתי היום פנסיונר של הים. היא אמרה - או אני או הים - ואני בחרתי בה", אמר לפני עשר שנים לרונית ורד מ"הארץ". לפני 27 שנים מתה אשתו האהובה.
המקום של יוסקה הפך לפאב של יורדי ים ועובדי הנמל. יוסקה הגיש כריכים ואלכוהול. עם הזמן התרחב התפריט ומהמטבח החל לצאת עוד מנות. גם היצע האלכוהול גדל ושעות הפעילות נמשכו לתוך הלילה. הפאב הפך מקום מפגש של יורדי ים, אנשי חיל הים וכל מי שרצה לשתות כוסית ולאכול כבד קצוץ או כל מנה הגונה אחרת ליד המשקה.
במהלך השנים בנו גילי נכנס לעבוד איתו ויוסקה הפך הממונה על משמרת הבוקר. ב-12 בצהריים הוא כבר מזג מהברז בירה גינס באיטיות הנדרשת, או כוסית וויסקי למי שביקש. אחרי כמה כוסות או כוסיות, מי שמצא מסילה לליבו והתעניין בעברו, שמע על ילדותו ונעוריו במחנות הזוועה ועל ההפלגות בצי הסוחר.
תמיד היה לבוש בקפידה, על ראשו כובע מלחים עם סיכות שונות, סביב צווארו מטפחת שצבעיה משתלבים עם בגדיו ובפיו מקטרת. תמיד לבבי ומסביר פנים. יוסקה והמקום שלו הפכו להיות עוגן ואי של יציבות עבור מי שחיפש מפלט מהסערות שמסביב. בפאב היו נפגשים פרלמנטים קבועים של אנשים מאז שהיו אנשי צוות בצים או קצינים בחיל הים ועד שהפכו גימלאים וסבים לנכדים.
הלילה הלך לעולמו יוסקה והוא בן 94. מחר בשעה 11:00 יובא למנוחות בבית העלמין בכפר סמיר (שער ברוש). השבעה תהיה בפאב אחרי ההלוויה ובמהלך שבוע הבא מיום ראשון ועד יום רביעי בין 12:00-19:00.