כבר תקופה ארוכה מתמודדת מדינת ישראל עם מלחמה בעצימות משתנה בחזית הפנימית שלה, מול ערביי ישראל. פעם החזית הזו מתפרצת בירושלים, פעם בערים המעורבות, פעם בכבישי הגליל, ופעם במרחבי הנגב. בקו הראשון של המלחמה הזו עומדים שוטרי משטרת ישראל, שמדינתם, כפי שנראה כאן, משגרת אותם לחזית ללא כלים, ומשליכה אותם לגורלם, בשולי הדרך, רגע אחרי שמשהו מסתבך.
כמה ימים אחרי שהרמטכ"ל לשעבר, גדי איזנקוט, הציג את תוכניתו להכפלת מספר השוטרים, להגדלת התקציב ולסידור שונה של יחידות המשטרה, צריך לומר את הדברים באופן ברור: לכל זה אין שום ערך כשמערכת אכיפת החוק רודפת אחרי השוטרים שנלחמים באויב, ומציקה להם, ומטרידה אותם, ומתעקשת לבוא איתם חשבון באופן הקשה ביותר על כל תנועה לא נכונה שעשו בשדה הקרב מול פורעים, מול מיידי אבנים ומול המון אלים.
רגע אחרי סיומו של מבצע "שומר החומות", בעוד מבקר המדינה קובע שרבים מהערבים שהשתתפו במהומות ובהפרות הסדר יצאו מהן ללא כתב אישום, מצאו את עצמם עשרות רבות של שוטרים בחדרי החקירות, נחקרים כחשודים בעקבות פעילותם סביב אותם אירועים. כל אחד מהם, לדעת המחלקה לחקירות שוטרים, השתמש בכוח רב מדי במהלך הפעילות למעצר חשודים בטרור ובאלימות. במקרים רבים, שוחרר מיידה האבנים לביתו, כשהשוטר שנשלח לעצור אותו נשאר היחיד שנדרש להתמודד עם כתב אישום קשה.
הסיפורים שנביא כאן, דוגמאות בלבד, ילמדו כיצד במקום לעודד את שוטריה ואת לוחמיה במאבקם מול הטרור, המדינה עושה הכל כדי להוציא להם את החשק, לפגוע להם במוטיבציה ולהבהיר להם שככל שיגדילו ראש הם מגדילים גם את הסיכוי שלהם למצוא את עצמם תחת חקירה, תחת השעיה או תחת סכנת פיטורין. לכל שוטר כזה שנחקר כחשוד בפלילים יש חברים ושותפים לצוות או ליחידה. הם רואים בעיניהם את העוול שנגרם לו. בסיבוב הבא, כשנצטרך אותם מוכנים להסתכן מול המון שמבצע לינץ' בנהג יהודי, לא בטוח שלכל אלה יהיה רצון גדול להסתער ראשונים.
השורות הראשונות בכתב האישום שהגישה מח"ש נגד רס"מ בן ישי, ראש צוות הבילוש במשטרת רהט, מתארות היטב את המצב בימים ההם, של "שומר החומות", בעיר בפרט, ובמדינה בכלל. "הפרות סדר רחבות... אלימות... פגיעה בגוף ורכוש, התפרעויות, הצתת כלי רכב לרבות ניידות משטרה, השלכת בקבוקי תבערה, ירי זיקוקים, הבערת צמיגים ופחי אשפה, חסימת כבישים וזריקות אבנים וחפצים... הימים היו ימי פחד, הן לאזרחים והן לכוחות הבטחון אשר עשו לילות כימים בניסיון להשליט סדר ולהרגיע את ההתפרעויות".
בלילה שלמחרת תחילת אירועי "שומר החומות", הוקפצו ישי ואנשי צוותו לפעילות מבצעית בעיר, על רקע מהומות אלימות שפרצו בה. במהלך הנסיעה, כשהתקבלה קריאת מצוקה מאחד השוטרים בשטח שנקלע ליידוי אבנים מסיבי, שינה ישי את משימת הצוות שלו ומיהר לעברו. "זיהיתי המון אנשים שזורק אבנים לכיוון כוח משטרה שהיה שם. פרקנו מהרכב ובוצעו שני מעצרים", סיפר ישי בעדותו.
שניים מאנשיו, מאיר צרפתי וסרגיי קוזמנקו, שגם הם מצאו את עצמם בהמשך נחקרים כאחרוני העבריינים, עצרו את אחד ממיידי האבנים. "ראיתי שצרפתי צועק שהעצור נושך אותו ביד וסרגיי לא מצליח להשתלט", העיד בהמשך בן ישי, "ואז נתתי לו אגרוף בפה כמכת ריכוך, שמטרתה הייתה לאפשר ביצוע המעצר שלו. אחרי המכה שנתתי, העצור שחרר את הנשיכה מצרפתי. בשלב הזה אני מבין מצרפתי שהעצור גם נתן לו מכה עם אגרופן... הרמנו אותו לכיוון הרכב בילוש כדי לנתק אותו, כי מגיעים המון אנשים... ואני אני שומע את צרפתי שוב צועק שהעצור מרסס אותם בפלפל. חזרתי אליהם וראיתי שהם דומעים, והיה גז פלפל ביד שלו והוא מרסס... ואז הוא ריסס גם אותי בעיניים... רציתי לתת לו מכת ריכוך בחזה כדי שיפיל את זה, כי הוא החזיק את זה בגובה החזה אבל פגעתי בראש שלו. הוא הפיל את התרסיס ותפסתי אותו".
"אחרי שהגענו כמעט לאפיסת כוחות, אנחנו מצליחים להרים אותו", העיד צרפתי על הזווית שלו לאירוע, "אני תופס אותו בקפוצ'ון אחורה... ואז הוא דוחף את היד לכיס, מסתובב אלי ומרסס אותי בפלפל מתחת לקסדה ולא עוזב את המיכל. 70 אחוז מהמיכל הלך רק על הפנים שלי. הוא סיים איתי וריסס את סרגיי... צעקתי כמו משוגע. שמתי את היד שלי קדימה והתחלתי ללכת עד שאני איעצר ואתקע בקיר, כי האבנים לא הפסיקו והגב שלי פירקו לי אותו באבנים... אני צועק ואני ממש באפיסת כוחות. אני לא מצליח כמעט לאחוז בו, ואני נלחם בכל מה שהיה לי, ואני צורח לשמיים... צעקתי 'תתפסו אותו, תאזקו אותו'... לא ראיתי שום דבר, זה רק החריף השריפה בפנים... איבדתי את חוש הראייה לגמרי. חילצו אותי כמו שמחלצים חייל מלבנון. ככה הרגשתי... הקאתי באוטו.... בפעם השנייה שבאתי לתפוס אותו בראש הוא כבר נתן לי ביס ונשך אותי".
סרגיי קוזמנקו: "קיבלתי שפריץ של גז מדמיע לעיניים שלי... כמעט לא ראיתי מכאבים בעיניים, ויכולתי לראות רק מה שקרוב אליי... שמעתי את צרפתי עדיין צועק מכאבים. היינו שנינו מטושטשים וכואבים. לא ידענו לאן ללכת. בן (ישי - ק"ל) עזר לנו ואני תפסתי את צרפתי בווסט על מנת שיילך לכיוון הנכון".
בן ישי תיאר במח"ש מה קרה אחרי שהצליחו לגרור מהמקום את החשוד, יחיא אבו גאנם, מיידה האבנים שהתפרע. "הוא המשיך להתנגד ולנסות להשתחרר ולמשוך את ידיו כדי שלא נכבול אותו. התחיל להתקרב אלינו המון שזרקו אבנים, קיבלתי אבן בקסדה על הראש וגם אבנים ברגליים ונגרמו לי חבלות. בשלב הזה זרקתי רימון הלם לכיוון ההמון ותוך כדי ביקשתי סיוע בקשר, כי זה כבר היה יותר מדי ולא היה לנו לאיפה לברוח. הם הקיפו אותנו והיינו מכותרים. עזרתי לצרפתי וסרגיי והבנתי שהעצור מסתיר את הידיים ולא מאפשר לאזוק אותו. משכתי לו את היד, הוא המשיך להתנגד וניסה לנשוך אותי בידיים ואז פה עוד פעם נתתי לו מכת ריכוך לכיוון הצלעות והראש ואז כבלתי אותו והגיעה ניידת לחלץ אותנו".
חוקרת מח"ש הציגה בפני רס"מ ישי את הטענה שלפיה נתן לאבו גאנם אגרוף גם אחרי שזה נכבל. ישי טען שאיננו זוכר את הדבר, אבל לא שלל את האפשרות. "הוא התנגד ולא נתן לנו ללוות אותו כמו שצריך והתנגד למעצר. היה גם המון שזרק עלינו אבנים", ניסה להכניס אותה לאווירת אותו ערב. "לא סתם עברתי ליד בנאדם ונתתי לו אגרוף לפנים... הכל היה במטרה לבצע את המעצר. יחיא התנגד כל המעצר, היה לו אגרופן בכיס, ריסס אותנו בגז מדמיע. אז הפעלתי נגדו כוח עד שבאו לחלץ אותנו בערך... זה יכול היה להיות סכין כדי לדקור את השוטרים", ניסה להסביר לשווא.
מח"ש הגישה נגד רס"מ בן ישי כתב אישום, לפיו נתן לעצור עוד אגרוף אחד יותר ממה שהיה צריך, לאחר איזוקו. העבירה שבה הואשם, דינה שנתיים מאסר. מח"ש גם הודיעה לבן ישי שישנה אכן אפשרות שתבקש מבית המשפט להטיל עליו עונש מאסר בפועל. "כולנו לבשנו קסדה ושכפ"ץ", ניסה בן ישי להסביר לחוקרת, כשזו הבהירה לו שיש סיכוי שיורחק מהמשטרה. "כיתרו אותנו המון אנשים. הבנאדם הגיע מצויד בכלים לפגיעה בשוטרים למקרה שיעצרו אותו. הוא פצע בלשים שלי מהצוות. כל לילה שם אכלנו אבנים בלי הפסקה, ואתם מראים לי סרטון של 20 שניות ואומרים לי רוצים להרחיק אותי? בסדר".
השבוע בדקתי מה נעשה ליחיא אבו גאנם, שיידה אבנים, התפרע, נשך שוטרים וריסס את בן ישי ואת השוטרים שלו בגז פלפל. ובכן, כלום. בעוד בן ישי מתמודד כבר למעלה משנה עם תיק פלילי כבד, נגד אבו גאנם לא הוגש אפילו כתב אישום.
והנה עוד סיפור מגזרה לא רחוקה משם. רב פקד אבי וקנין משרת כקצין מודיעין בילוש במשטרת באר שבע. במאי 2021, יום אחרי שהחלו המהומות בכל הארץ, והנגב בער מיידויי אבנים ובקבוקי תבערה והצתות וחסימות כבישים ומעשי לינץ' ביהודים והתקפות על תחנות משטרה, קיבל רפ"ק וקנין פניה מהשב"כ בבקשה לאתר את רפעת אבו עייש ולעצור אותו בגין מעורבותו באירוע טרור לאומני כנגד יהודי ביום אתמול.
וקנין הגיע לסביבת אוניברסיטת בן גוריון, שם הפגינו בשעה ההיא מאות ערבים נגד צה"ל, נגד ההפצצות בעזה ונגד מה שכינו כ"התקפות הישראליות על אל אקצא". מול הערבים התייצבו מפגינים יהודים, האווירה להטה, גם אבנים נזרקו. בתוך המהומה, זיהה וקנין את החשוד בטרור. הוא ניגש אליו יחד עם כמה בלשים נוספים, הזדהה כשוטר וניסה לעצור אותו. כשמצא את עצמו, אחרי האירוע הזה, בחקירה במחלקה לחקירת שוטרים, חשוד בתקיפה, ניסה להכניס את החוקר לאווירה שבתוכה פעל, כשסביבו מלחמה, עם המון ערבי שהחשוד בתוכו.
"התחילה המולה סביבנו", סיפר. "הרגשתי מאחור, בזמן שאנחנו מנסים לעצור אותו, שמישהו נותן לי אגרופים בחוזקה בצלעות. ממש לא הצלחתי לנשום". וקנין הסתובב לאחור וזיהה מאחוריו את עבדאללה אבו בכר. "הדפתי אותו ממני בנגיחה כי הוא היה צמוד אלי", העיד, "אחרי הנגיחה הוא נתן לי שני אגרופים בפנים, בשני צידי הפנים, אחד פגע לי בצד הראש מימין והשני בין העין לאוזן בצד השמאלי של הפנים. מיד הגיעו שוטרים נוספים שראו את זה". השוטרים, המשיך לתאר, ניסו לעצור את אבו בכר ללא הצלחה. האחרון המשיך להשתולל ולהתנגד למעצר. "הבחור הזה, אם הייתי עומד לבד מולו הוא היה עם יד אחת שובר אותי... הוא לא נתן את הידיים, לא שיתף פעולה, ניסינו לתפוס לו את הידיים", העיד במח"ש קצין מיחידה אחרת שהיה במקום וניסה להשתלט על הצעיר הערבי. הוא סיפר על שוטרים שבעטו באבו בכר בניסיון לעצור אותו. "אני זוכר שרציתי לתת לו מכה כדי לרכך את ההתנגדות שלו", העיד רפ"ק וקנין, "היה בידי מכשיר קשר... באותו אירוע של ההפגנה הגיע אחר כך בן מיעוטים שחשבו שהוא מחבל והיה עם סכין וירו בו. זה היה אירוע גדול עם הרבה להט וקריאות גזעניות נגד חיילים ויהודים וגם הפוך".
וקנין, כך לימד התיעוד שרץ אחר כך ברשתות, הצטרף לשוטרים, שהתקשו להשתלט על הצעיר הערבי שהיכה אותו רגע אחד קודם לכן, ונתן לו שתי מכות באמצעות מכשיר הקשר שהחזיק בידו. "בעשותו כן, עשה הנאשם שימוש בכוח מעבר למידה הנדרשת", קבע כתב האישום המשמעתי שהוגש נגדו בסופו של יום.
"כשיושבים מתחת למזגן וצופים בסרטון זה שונה ממה שאני חשתי עם ההמולה והאירועים בשטח", ניסה להסביר ללא הועיל לחוקר מח"ש, שטען שהמכה עם מכשיר הקשר הייתה מיותרת.
שלשום בדקתי מה עלה בגורלו של עבדאללה אבו בכר, שהיכה את רפ"ק וקנין באגרופים. ובכן, כלום. לא הוגש נגדו אפילו כתב אישום. וקנין עצמו נשאר היחיד מהאירוע הזה שמתמודד עם כתב אישום, ועם סכנה לאבד את פרנסתו.
כאן חשוב להבהיר משהו. השוטרים אינם מעל החוק. יתרה מזאת, הם הראשונים שצריך לדרוש מהם לפעול לפיו. ואם שוטר חרג ממה שבסמכותו לעשות, הוא לא צריך להנות מחסינות. אלא מה? שנדמה שהמערכת איננה מצליחה, וככל הנראה גם מעולם לא ניסתה, להבין את ההבדל בין פעולות שיטור שגרתיות מול עבריינים - יהודים או ערבים, תושבי פריפריה או תושבי צפון תל אביב - לבין פעולות שמבוצעות תוך כדי מלחמה.
כן, "שומר החומות" הייתה מלחמה. המון ערבי קם אז על מדינת ישראל ועל אזרחיה היהודים, באשר הם, והכריז שמבחינתו הם האויב. וכשמבינים את זה, קל גם להבין שכלי המדידה שנעשה בהם שימוש בשגרה, לא יכולים להיות כלי המדידה שנעשה בהם שימוש במצב חירום שכזה. ולא דומה שוטר שנלחם בהמון שמיידה בו אבנים ופוגע בו ובחבריו ומכתר אותם ומסכן אותם, לשוטר שעוצר אזרח שכייס ארנק בשוק העירוני.
נכון, גם לשוטר שנלחם באירועים לאומניים אלימים המוניים יש כללים שמהם אסור לחרוג, אבל המחשבה שהרמת יד אחת, מעבר למה שחושבת מח"ש שנכון היה לנקוט בתוך התפרעות אלימה רחבה, תביא שוטר שסיכן את עצמו להתמודד עם תיק פלילי ועם הליך שבסיומו הוא יכול למצוא את עצמו בכלא, היא בלתי נסבלת.
יממה אחת לתוך "שומר החומות", סמוך לחצות הלילה, כשהמדינה בוערת, נקרא גיל זקן, שוטר בימ"ר ירושלים, למרכז העיר, בעקבות דיווח על שני בני נוער האוחזים בגרזינים ומתכננים לפגוע ביהודים. כשהגיע למקום, כיוונו אותו אזרחים אל חניון קרוב. כשנכנס לחניון, יחד עם כוחות משטרה נוספים, הבחין בשני צעירים ערבים מתחבאים מאחורי קיר בטון נמוך. השוטרים הודיעו לשניים שהם עצורים, הללו הגיבו באלימות, ומן הרגע הזה התפתח בין הצדדים עימות פיזי, שבסופו הצליחו זקן וחבריו להשתלט עליהם ולכבול אותם. בסופו של יום התברר שהעצורים כלל לא תכננו לבצע פיגוע, אלא שבזמן אמת איש לא ידע זאת, בטח לא כששניהם הגיבו בכוח לניסיונות המשטרה לעצור אותם.
תקיפה של נהג יהודי במהלך מבצע שומר החומות בגבעה הצרפתית בירושלים
כך או כך, זקן סיפר בדוח הפעולה שמילא אחרי האירוע, שבעט באחד העצורים אחרי שהבחין בתנועה מהירה של ידו וחשש שהוא מתכוון להוציא כלי תקיפה. במח"ש לא השתכנעו, קבעו שהצעיר הערבי לא ביצע שום תנועה כזו, ושזקן "בעט בו בחוזקה באמצעות רגל ימין באמת ידו השמאלית" תוך כדי חיפוש שנעשה על גופו, בלי סיבה מוצדקת. מח"ש הגישה נגד זקן כתב אישום בעבירה של תקיפה סתם, עבירה שעונשה שנתיים מאסר, והודיעה בכתב האישום שיש אפשרות שתדרוש גם מאסר בפועל.
זקן הורחק לתקופה ארוכה ממגע עם קהל. היציאה המתוכננת של לקורס קצינים בוטלה. במרץ האחרון הגיע להסדר טיעון לפיו הוא יודה, יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה, והאישום נגדו יבוטל. פרקליטו, עו"ד איציק כהן, הזכיר לשופט שנתבקש לאשר את ההסדר את האווירה הקשה בעיר הבירה בימים ההם. "מדובר בלילה מאוד קשה. הלילה הראשון של מבצע 'שומר החומות'. הנאשם נקרא לאירוע שדיבר על שני מחבלים עם גרזינים שרצו לפגוע ביהודים... כאשר הנאשם בעט במתלונן עדיין לא נעשה חיפוש על גופו".
"אנו רואים חשיבות גדלה בלקיחת האחריות של הנאשם, ושמדובר במכה אחת שלא גרמה נזק", אמר לשופט נציג מח"ש. ואני שואל, אם כך, אם אלה הנסיבות, אם זה היה המצב, אם ברחובות התרחשו אז אינספור פיגועים וניסיונות פגיעה ביהודים, אם "מדובר במכה אחת שלא גרמה נזק", מה לעזאזל עבר לכם בראש כשלקחתם את השוטר המסכן הזה להליך פלילי כאחרון העבריינים? אתם, במח"ש, חיים פה? אתם חלק ממה שמתרחש פה? כמה מנותקים אתם יכולים להיות?
"אתה מתייחס רק לאלה שנגדם הוגש כתב אישום", מסביר עו"ד איציק כהן, שמייצג שורה של שוטרים, בעקבות חשדות שעלו כלפיהם אחרי "שומר החומות". "אבל יש עשרות רבות של שוטרים שרק נחקרו כחשודים. חלקם לא ישנו בלילה חודשים, עד שהתיק שלהם נסגר. חלקם עדיין ממתינים להכרעה בעניינם. כל הקצינים והשוטרים האלה, החיים שלהם נעצרים. הקידום שלהם נעצר. הדרגות שלהם נעצרות. היציאה שלהם לקורסים נעצרת. הם הולכים לישון שנה, ולפעמים יותר מזה, עם ידיעה שבסוף ההליך הם יכולים להיות מפוטרים, עם חותמת של בית משפט שהם עבריינים".
רפ"ק משה אוחיון שירת בימי "שומר החומות" במרחב דוד של משטרת ירושלים. שבוע אחרי שהחלו המהומות, בצהרי אחד הימים, התקבל בתחנה דיווח על הפרות סדר והתקהלות באזור המדרגות בשער שכם. אוחיון, שהגיע למקום עם כוח ששימש כמפקדו, ביקש מהמתקהלים הערבים להתפזר. אחד מהם, סוהייב אבו סאלח, שעמד במקום וצילם את האירוע באמצעות מכשיר הטלפון שלו, לא נענה לקריאות להתפזר מהמקום.
אוחיון סיפר בעדותו כי אבו סאלח היה חלק מהתקהלות שהתכנסה סביב שוטרים שעצרו חשוד קטין, שהוא סייע לסיכול מעצר אותו חשוד, ושהוא קרא "היום בלגן, בן שרמוטה תשמרו על עצמכם", תוך שהוא מתקדם לכיוון הכוח המשטרתי שהיה בגבו אליו. מח"ש הגישה נגד אוחיון כתב אישום בטענה ש"סטר בפניו באמצעות ידו הימנית" לאבו סאלח "ללא כל הצדקה". סעיף העבירה: תקיפה סתם. העונש בספר החוקים: שנתיים מאסר. אוחיון, מצדו, טען שלא מדובר בסטירה אלא בהסתערות על חשוד שהשימוש בכוח כלפיו היה מחויב לצורך ביצוע המעצר בשל היותו דומיננטי באירוע ובשל כך שהיווה איום מיידי על השוטרים.
לפני חמישה חודשים, בתום הליך משפטי בבית המשפט השלום בירושלים, זיכתה השופטת ג'ויה סקפה שפירא את אוחיון. השופטת תיארה את האווירה מסביב, כפי שעלו מדוחות הפעולה של השוטרים בגזרה: התפרעות של עשרות צעירים ערבים שחלקם רעולי פנים, חלקם עומדים על הגגות ומיידים אבנים לעבר השוטרים, וחלקם מחזיקים בכלי תקיפה כגון גז פלפל ואגרופנים. היא גם הזכירה כי במהלך מעצרם של חלק מהמתפרעים נאלצו השוטרים להשתמש בכוח, לרבות שימוש באלות, בגז פלפל, באקדח טייזר ובשוקר, אבל בחרה שלא לקבל את גרסת הקצין, לפיה סטר לאבו סאלח מתוך כוונה לעצור אותו, ותחת זאת פסקה כי עשה זאת כדי להעניש אותו. ג'ויה סקפה שפירא בחרה, למרות הדברים, לזכות את הקצין משום שנוכח הנסיבות, נכון היה לשיטתה להסתפק בעניינו בהליך משמעתי ולא ללכת אל המסלול הפלילי. "...קמה לנאשם הגנה מן הצדק המחייבת את ביטול האישום", קבעה.
ומה עשתה המחלקה לחקירות שוטרים? ויתרה? נראה לכם? היא החליטה ללכת עם הקצין עד הסוף כדי להרשיע אותו בפלילים בעקבות הסטירה הזו שנתן תוך כדי פעילות, כשסביבו התפרעויות וזריקות אבנים, והגישה ערעור על הזיכוי לבית המשפט המחוזי. הדיון בערעור טרם התקיים.
יודעים מה? בואו נניח שגרסת מח"ש היא הנכונה. שהסטירה הייתה מיותרת. האם זה לא מוגזם לקחת את הקצין הזה למסע פלילי, כאילו היה עבריין, בעבירה שעונשה שנתיים מאסר, כשאתם מכירים את האירוע, וכשאתם יודעים שכל זה קרה כשסביבו מתפרעים, חלקם רעולי פנים, עם אבנים ועם אגרופנים ועם שאר אמצעים?
במרץ האחרון סיפרנו כאן את סיפורם של ארבעה אנשי משטרת ירושלים, אחד מהם שימש עד זמן לא רב קודם לכן כמפקד גזרת הר הבית. מח"ש הגישה אז כתב חשדות בעניינם של הארבעה וביקשה להעמיד אותם לדין פלילי בעקבות מעורבותם באירוע שהתרחש על הר הבית ביום שבו התחילו מהומות "שומר חומות".
היום הזה נפתח, כזכור, בהתפרעויות אלימות וקשות של ערבים על ההר, כשמאות מהם מיידים לעבר כוחות המשטרה אבנים גדולות ממצבורים שהכינו מבעוד יום. בנוסף, נזרקו אבנים גם על יהודים שהתפללו למטה, ברחבת הכותל. 21 שוטרים נפצעו ביום הזה סביב רחבת המסגדים, כשחמאס מעודד את הפורעים, וועדת המעקב של ערביי ישראל מדרבנת אותם תוך פרסום גינויים לפלישה הישראלית לאל אקצא. בשלב מסוים, נטל אחד מהמתפרעים, מוחמד טיטי, אבן בידו, והשליך אותה בעוצמה ממרחק קצר לעבר ראשו של אחד השוטרים. האבן פגעה במשקף הקסדה, שהגן על פניו של השוטר. כמה שוטרים שהבחינו במעשה החלו לרדוף אחרי טיטי, שפתח במנוסה, בניסיון לעוצרו. סמוך למרפאת הווקף שעל ההר, הצליחו שלושה מהם לשים עליו את ידם, כשאליהם מצטרף מפקד גזרת ההר, רב פקד ירון ביטון.
לפי כתב האישום שביקשה מח"ש להגיש נגד הארבעה, ובהישען על סרטון שתיעד את הדברים, הכה אחד השוטרים את טיטי בארבע מכות אגרוף, בעוד שוטר שני בועט בפלג גופו התחתון, וכל זה בטרם הצליח חברם לאזוק אותו. לאחר האיזוק, כשטיטי הובל החוצה מהמקום, הכה אותו השוטר השלישי שתי מכות נוספות. מח"ש בחרה להתעלם מהאווירה, להתעלם מאדי המלחמה, להתעלם מכל מה שהתרחש מסביב, ולהתייחס אל השוטרים כאילו תפסו מישהו ברחוב והיכו אותו סתם כך.בגין האגרופים ביקשה מח"ש להאשים שוטר אחד בתקיפה סתם, שעונשה שנתיים מאסר, ואת השלושה האחרים בתקיפה בנסיבות מחמירות, שעונשה ארבע שנות מאסר. בנוסף, מכיוון שבתום האירוע דיווחו השוטרים שהחשוד "נעצר בכוח", אבל לא הודו מפורשות "הרבצנו לו", ביקשה להאשים אותם גם ב"שיבוש מהלכי משפט", עבירה שעונשה שלוש שנות מאסר.
אתם בטח שואלים מה עם אותו טיטי, שהשליך אבן ממרחק של מטרים ספורים על פניו של שוטר משטרת ישראל? ובכן, אחרי שהוא הודה בכניסה לישראל שלא כדין, ובתקיפה בנסיבות מחמירות, ואחרי שבית המשפט הפליג במילים גבוהות על מעשיו ש"חומרתם ברורה" ועל כך ש"מעבר לסיכון לגופו של השוטר, שאותו יצרו מעשיו של הנאשם, הם מהווים קריאת תיגר על ריבונותה של המדינה ושלטון החוק", בחר השופט להטיל עליו שמונה חודשי מאסר בפועל בלבד.
נדגיש שוב: המחבל יצא עם שמונה חודשי מאסר, כאשר סעיפי האישום המיוחסים לשוטרים הגיעו לשבע שנות מאסר. חודש אחרי הפרסום שלנו כאן, אחרי שימוע, ואחרי שנאלץ לוותר על התמודדות על תפקיד סגן ניצב ועל הניסיון להתמנות לתפקיד מפקד ענף מבצעים במחוז ירושלים, הוחלט לסגור את תיקו של מפקד הר הבית. את עניינם של האחרים הוחלט להעביר לדין משמעתי. שנה עברה מאז נפתחו ההליכים נגדם, חייהם נעצרו, והם עדיין ממתינים. זורק האבן, בינתיים, ממשיך את חייו כאילו לא ארע דבר.
כוחות מג"ב עוצרים מבוקש שניסה להימלט
ועוד סיפור מקומם אחד לסיום. לפני שבעה חודשים סיפרנו כאן את סיפורו של כוח מסתערבים של משמר הגבול שהגיע לרהט, במטרה לעצור שני פלסטינים מרצועת עזה, שנכנסו לישראל באופן בלתי חוקי, ונדרשו לחקירת שב"כ. בתמצית, שלושה אנשים בזירת האירוע כיוונו נשק לעבר הכוח של מג"ב, במקום התפתחו חילופי יריות, ובסופן ירה לוחם מג"ב למוות באחד מהשלושה, שלדבריו כיוון אליו אקדח.
השר לביטחון הפנים עמר בר־לב שיבח כבר למחרת את תפקוד הלוחם. "כפי שדווח לי", אמר, "הייתה שם סכנת חיים לאותו לוחם מג"ב. נעמד מולו ערבי תושב המקום עם אקדח שלוף עם כדור בקנה. במקביל, עוד שני חמושים מזווית אחרת הופיעו, והוא מצא את עצמו במצב של סכנת חיים, ולכן הוא פעל כפי שאמור לפעול, למיטב הבנתי המקצועית, לוחם מג"ב... אין ספק שהייתה כאן סכנת חיים. למה אנחנו מצפים? שלוחם מג"ב, שמוצא את עצמו לפנות בוקר מול אדם שמתברר בדיעבד שמחזיק נשק ללא רישיון, ושהמחסנית שלו טעונה, וכל הסיפור זה מי לוחץ על ההדק ראשון - מצפים שהוא יחשוף את החזה שלו וימתין?".
צודק השר. אלא מה? שמייד אחרי ההתקלות נטלה מח"ש את נשקו של הלוחם וחקרה אותה באזהרה כחשוד בגרימת מוות.
השבוע טלפנתי אל עו"ד ניר פלסר, פרקליטו של הלוחם, כדי לבדוק איך נסגר התיק. לא תאמינו. הוא עדיין לא נסגר. מאז החקירה הראשונית של הלוחם, הוא לא נקרא לשום חקירה נוספת. שבעה חודשים הוא מסתובב עם תיק לא קל, של חשוד בגרימת מוות, זה נראה לכם הגיוני? וזה עוד לא הכל. ברהט, עיר ואם בישראל, הוקמה לזכרו של אותו עבריין שהשוטר האמיץ חיסל, "ככר השאהיד", ובמרכזה אנדרטה מרשימה עם תמונתו של המנוח. נדמה שאין כמו הסיפור הזה כדי לתאר את המצב. משהו כאן עובד עקום. ואם מישהו לא יתעורר, נמצאת את עצמנו בסיבוב האלימות הלאומנית הבא עם שוטרים שראו מה מעוללת המדינה לחבריהם, והמטרה היחידה שלהם תהיה לחזור הביתה בשלום.