השבוע פרסמה מפלגת הציונות הדתית את תכניתה "חוק וצדק". את הכותרות תפסה ההצעה לביטול עבירת הפרת האמונים (אליה עוד אחזור בהמשך) ועיקר הדיון הציבורי נסב סביב ההשפעה שתהיה לכך על משפט נתניהו. בכך, נמנע דיון מעמיק ביתר רכיבי התכנית ההזויה, שהיא לא פחות מניסיון לסיכול ממוקד בדמוקרטיה הישראלית כפי שאנו מכירים אותה ושינוי דה-פקאטו של שיטת המשטר הישראלית.
מי שחתומים על התכנית הינם חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ושמחה רוטמן שהינם דוברים רהוטים ומתוחכמים אך משפטנים חסרי כל ניסיון משפטי משמעותי. אין להם מושג אמיתי מהי חולייה של המערכת המשפטית ומה באמת טעון תיקון בה (ויש מה לתקן), ולא ברור אם הם נעזרו במשפטנים מנוסים בעלי שיעור קומה בהכנת התכנית. על כן, התוצאה אינה מפתיעה. היא אוסף מתוחכם של הצעות המתחזות לשיפור מערכת המשפט, תוך ליקוט חלקי של הסדרים דומים בחו"ל ובמנותק לחלוטין מההקשר החוקתי שלהם. זאת, בעוד שהכוונה האמיתית היא לאפשר שלטון חסר איזונים ובלמים של כל רוב פרלמנטרי מזדמן בכנסת, תחת הכותרת של חיזוק הרשות המבצעת והגברת המשילות.
מנסחי התכנית מתעלמים מן העיקרון המקובל בכל שיטות המשטר המערביות, והוא כי דמוקרטיה איננה רק בחירות כל ארבע שנים של מנהיג פופולרי, כפי שיש למשל ברוסיה - אלא גם מערכת של איזונים ובלמים שכוללת מערכת משפט עצמאית לחלוטין, תביעה כללית הפועלת ללא מורא וללא משוא פנים, עיתונות חופשית ושירות ציבורי בעל אתוס מקצועי ולא פוליטי.
כל מי שמעוניין בפרטי התכנית צריך לשאול את עצמו: כיצד תיראה המדינה ביום שלאחר יישומה? מי יגן על חופש העיתונות? על זכויות היסוד של מי שזכויותיו נפגעו לצורך העניין בזמן מגיפה? מי יפעל כנגד נבחרי ציבור מושחתים? מי יבטיח שמשאבי המדינה יחולקו באופן הוגן וכי פעולות הממשלה יבוצעו על פי חוק?
ברור לכל כי תפקיד מרכזי בהגנה על כל אלה נמצא בידי הרשות השופטת. אולם, על פי התכנית תהיה לפוליטיקאים שליטה מכריעה על מינוי שופטים וקידומם. כידוע, כיום הועדה למינוי שופטים מונה 9 חברים. על פי ההצעה - שני נציגי לשכת עורכי הדין יוחלפו בפוליטיקאים, מה שיהפוך הוועדה לפוליטית יותר. חמור מכך, למרות שכוחם של השופטים בוועדה יישמר, מי שיכהנו בוועדה יהיו נשיא בית המשפט העליון, שופט מחוזי, ושופט שלום שימונו על ידי שר המשפטים (כיום, מכהנים בוועדה שלושה שופטי בית המשפט העליון). הרכב מוצע זה מבטיח שליטה כמעט מוחלטת של הפוליטקאים במינוי השופטים, מה שיביא להחלשת המערכת המשפטית ובוודאי שלא יגביר את אמון הציבור בהחלטות השופטים - שמינויים וקידומם תלוי ברצון הפוליטיקאים.
המציעים לא הסתפקו בכך, והם מבקשים גם להשפיע פוליטית ישירות על בית המשפט העליון. הכיצד? באמצעות ביטול שיטת הסניוריטי, לפיה השופט הותיק היותר הוא המתמנה כנשיא בית המשפט העליון. שיטת הסניוריטי מבטיחה שלא יהיו יחסי כפיפות ותלות של שופטי העליון בשר המשפטים, בעוד שעל פי ההצעה הכוונה היא בדיוק הפוכה - ומייצרת תלות בין מי שחפץ להתמנות לנשיא לבין הפוליטיקאים.
מה לגבי הביקורת השיפוטית על חוקים? על פי ההצעה יחוקק חוק פסקת התגברות, שמשמעותה יכולת של הכנסת לגבור על החלטה של בית המשפט העליון לבטל חוק. אין פסול עקרוני בהצעה זו ובלבד שהדבר יהיה חלק מחקיקה של חוק יסוד החקיקה, שיסדיר סוף סוף את הביקורת השיפוטית על חוקים תוך איזונים ובלמים ראויים. זאת, למשל, על ידי דרישה של רוב מיוחס, כמקובל בכל הדמוקרטיות. במיוחד במציאות שבה פוליטיקאים רבים מערערים על עצמם, חשובה הלגיטימיות של בית המשפט לעסוק בכך - למרות הוראות מפורשות בחוקי היסוד השונים. על פי התכנית, רוב רגיל בכנסת (למשל שני חברי כנסת כנגד אחד) יוכל לשרין חקיקה מפני ביקורת שיפוטית. יתרה מזו, ביטולו של חוק יתאפשר רק בהחלטת פה אחד של בית המשפט, מה שיתן בידי כל שופט בבית המשפט העליון זכות וטו על ההחלטה לביטול חוק. ברור שהצעה זו מטרתה לצמצם לחלוטין את האפשרות לביקורת שיפוטית ראויה.
המציעים מכוונים גם לרשות המבצעת ובעיקר לבכירי השירות הציבורי. על פי ההצעה יוחלפו 50% מבעלי התפקידים הבכירים בשירות המדינה לאחר בחירות, ויבוטלו ועדות המינויים למינויים בכירים. במקומם, יהיה די בהחלטת ממשלה על המינוי, ללא כל בחינה אובייקטיבית של כישורי המועמדים. בנוסף, תבוטל נבחרת הדירקטורים, מתוכה בוחרים כיום שרים את הדירקטיורים לחברות הממשלתיות (גילוי נאות - הח"מ נמצא בנבחרת זו). בהצעות הללו יש לכאורה אימוץ של המודל האמריקאי, שבו יש בחירות לנשיאות כל 4 שנים וחלק קטן מאוד מבכירי הרשות המבצעת מוגדרים בתפקידים פוליטיים. הבעיה היא בהיקף החריג והבלתי סביר של ההצעה, להצעה דומה שנחקקה בתקופת הנשיא טראמפ ובוטלה ובוטלה על ידי ממשל ביידן בטרם נכנסה לתוקף. במציאות הישראלית, בתדירות חילופי השלטון כיום - קבלת ההצעה כפי שהיא תהווה הרס של השירות הציבורי. החלפת 50% מבכירי השירות הציבורי בכל שנה-שנתיים תחזק את הפוליטיקאים שיוכלו לחלק ג'ובים למקורביהם, אך ודאי לא תחזק את הרשות המבצעת ואת המשילות.
אך אולי חמור מכל אלה, תכנית חוק וצדק פוגעת פגיעה אנושה במאבק בשחיתות. על פי התכנית, ייחקק חוק צרפתי שימנע חקירה והעמדה לדין לא רק של ראש ממשלה, אלא גם של שרים. כמו כן, תבוטל עבירת הפרת האמונים. עם ביטולה יהפכו בן לילה המעשים הבאים מצד עובדי ציבור ונבחרי ציבור לחוקיים: 1. החלטה מנהלית, לצורך הענין של שר, פקיד, או ועדת מכרזים - כשמקבל ההחלטה נמצא בניגוד עניינים חריף, כלומר שהוא מטפל בעניינו של קרוב משפחה או מקורב שלו. 2. מינוי מקורבים למאות התפקידים שיתפנו, אם יתקבלו ההצעות לשינוי השירות הציבורי 3. קבלת טובות הנאה משמעותיות 4. מסירת מידע כוזב לגוף ציבורי 5. שימוש במידע פנים למטרות אישיות.
בעבר נשמעו טענות מוצדקות לגבי ניסוחה הרחב מדי של עבירת הפרת האמונים, אם כי עבירה זו מוכרת גם בשיטות משפט אחרות בנוסחים שונים. עם השנים הבהירה פסיקת בית המשפט את גבולות המותר והאסור לנבחרי ציבור ועובדי ציבור. אם יש רצון להבהיר את העבירה ולהתמודד עם הטענות בעניין עיקרון החוקיות - מדוע לבטל את העבירה ולא לתקנה ולאמץ את הצעת החוק הממשלתית שהונחה על שולחן הכנסת עוד בשנת 2016? בהצעה מפורטות ההתנהגויות המושחתות האסורות על עובד ציבור כמו מתן הטבה למקורב בניגוד עניינים חריף, או קבלת מתנות בהיקף חריג.
באופן אירוני, "חוק וצדק" פורסמה יממה לאחר החלטת האיחוד האירופי למנוע מממשלת פולין סיוע של מליארדים. זאת, בשל תכנית של מפלגת השלטון בשם "חוק וצדק", במסגרתה נפגעה אנושות עצמאותה של הרשות השופטת ברפורמות דומות. בישראל המצב שונה. כבוחרים, עלינו לבחון היטב את ההצעות המסוכנות הללו אשר גם אם רק אם חלקן ייושם - יביאו לחיזוק לא פורפורציונאלי של הרשות המחוקקת והפוליטיקאים ולשינוי משטרי למעשה שיאפשר כר נרחב ביותר לשחיתות ושיותיר אותנו דמוקרטיה על הנייר בלבד. הניסיון בעולם מלמד כי לעיתים צעדים שכאלו הם בלתי הפיכים, ואם הרשות השופטת תאבד מעצמאותה לא ניתן יהיה לאחר מכן פשוט להשיב את הנעשה. קלות הדעת שבה שורבטה התכנית והוצגה לציבור חמורה, בשל כך, באופן מיוחד - ועתה יש לעודד דיון ציבורי מעמיק בכל מרכיביה.