אסדה אחת רחוק מדי: כך נתקע נתניהו על העץ של שלילת ההסכם עם לבנון

עכשיו הם מטנפים את מערכת הביטחון. זה לא חדש. "יורש העצר" כבר נאלץ להסיר מהרשת את גידופיו על קרן וקסנר, שבה השתלמו ומשתלמים מיטב בכירי צה"ל, המוסד, השב"כ והמערך הממשלתי והממלכתי שלנו. ח"כ דוד ביטן כבר שאל פעם מה נותנים להם לאכול שם, בשב"כ ובצבא ובמוסד, שהופך אותם ל"שמאלנים". אלא שאז, עוד לא ידענו שכל השמאלנים בוגדים.

ים גדול ורע של הכפשות זרם מאז בתעלות הביוב הללו, עד שנוצר הצורך הדחוף לעלות מדרגה ולהיכנס בבכירי מערכת הביטחון שלנו במאתיים קמ"ש. שילמדו לקח. לא עוד רמז פה והערה לסדר שם. הגיע הזמן לעשות סדר גם בערוגות הסמול של השב"כ, המוסד, אמ"ן וצה"ל.

המופקרים האלה, בחוצפתם הרבה, העזו להמליץ על הסכם הגז עם לבנון! מי שמם? מה זה העסק שלהם? הם בדקו או ביררו אם ההמלצה הזו עומדת בקנה אחד עם מה שהוחלט בקבינט בקיסריה? הם בדקו אם זה לא מסכן את האינטרסים הביטחוניים, כלכליים ופליליים של המשפחה? אז אחרי שגמרנו לפרק את מערכת המשפט, להשפיל את הפרקליטות, לקעקע את היועמ"ש ולהתעלל במשטרה, הגיע תור מערכת הביטחון.

הנה ציוץ לדוגמה ממי שבדרך כלל מוביל את מצעד הקלון הזה: "הבהרה: 'גופי הביטחון' המדוברים הם אלו אותם 'גופי ביטחון' ממלחמת יום כיפור והקונספציה. מהברית עם המארונים בלבנון. מהסכמי אוסלו. מההתנתקות. מההתנגדות לגדר בדרום. סוף הבהרה".

למי שהתקשה להבין: כשהתברר לציבור שכל מערכת הביטחון, באופן נדיר, ממליצה בחום לנצל את חלון ההזדמנויות הנדיר ולחתום על ההסכם, החלה ההתנפלות הפרועה עליה. הצייצן, שדר בכיר בצבא השופרות, הכניס את גופי הביטחון למירכאות כפולות. זה ביטחון, זה?

אז בואו ננתח את הציוץ. נתחיל עם הברית עם המארונים בלבנון. כזכור, הליכוד היה זה שפלש ללבנון ב-82 והמציא את הברית הזו. הליכוד של מנחם בגין ואריאל שרון. היו במערכת הביטחון כאלה שהזהירו, אבל האזהרות נפלו על אוזניים ערלות. הלאה: הסכמי אוסלו. לי זכור שהיה אז רמטכ"ל בשם אהוד ברק שטבע מטבע לשון שנחקקה לנצח: "יש בהסכם יותר חורים מאשר בגבינה שוויצרית". ההתנתקות? בואו נזכור מי הצביע "בעד" 4 פעמים. מי הודיע בכנסת שיצביע "בעד" גם במשאל המתפקדים! מי היה היחיד שיכול היה להוביל מרד אפקטיבי בליכוד, אבל קרס ברגע האמת.

אז נשארנו עם הקונספציה של יום כיפור. כאן, דווקא יש דמיון. אלא שהפעם הקונספציה לא היתה של המודיעין של צה"ל, אלא של בנימין נתניהו. האיש טיפס לראש עץ שעוד לא נשתל. התבצר בראש מצודה לא קיימת. במקום להבין, לחתוך הפסדים ולקפל את הטרללת, עכשיו הוא מתחפר בתוכה.

אין לישראל מערכת ביטחון חליפית. בזו הנוכחית, משרתים טובי בנינו. דעתו של ראש המוסד, דדי ברנע, מקובלת על הביביזם כשמדובר בגישתו הלוחמנית כלפי איראן. כשהוא משמיע המלצה שלא מתיישרת עם הקו המתגבש אצל הגברת ומקורביה בקיסריה, הוא מוצא את עצמו תוך שניות מתחת לגלגלי האוטובוס.

דעתו ופעולותיו של הרמטכ"ל, אביב כוכבי, מקובלים על "הימין" הביביסטי כשנהרגים מחבלים וצה"ל משפר את הקטלניות שלו. כשהוא מעז לחשוב שנסראללה לא מרוויח מההסכם הזה אלא מפסיד, הוא הופך לבובת סמרטוטים. כנ"ל לגבי כל האחרים.

המודיעין הישראלי הפך בעשור האחרון למדובר ויעיל בעולם. המוחות המזהירים של 8200, היצירתיות והנועזות של המוסד, החתירה למגע של השב"כ. גם צה"ל אינו קוטל קנים. זה לא אומר שהם לא טועים. מודיעין טועה. תמיד. זה לא אומר שאפשר לוותר עליו. בשנותיו כראש ממשלה נהג נתניהו לכנס "דיון ביטחוני" כל שני וחמישי. הוא העדיף את הדיונים הללו על ישיבת קבינט, שם הוא צריך לשמוע את ברבורי השרים הנרגנים שלו. לא זכור לי שנתניהו כינס לדיונים כאלה את ריקלין, מגל או ברדוגו. היו שם, בדרך כלל, טיפוסים מוזרים כגדי איזנקוט, גבי אשכנזי, בני גנץ, מאיר דגן, תמיר פרדו, יוסי כהן, יובל דיסקין, נדב ארגמן, יורם כהן, עמוס ידלין ונוספים.

ביצועיה של מערכת הביטחון הישראלית הם הטובים בעולם. המבצעים שעליהם היא חתומה מסמרי שיער. רובם המכריע לא יפורסם לעולם. מהמעט שמתפרסם, אפשר ללמוד על הקרחון העצום של העשייה שנותר מתחת לפני המים. רמטכ"לים, ראשי מוסד ואמ"ן מכל העולם עולים לכאן לרגל כדי ללמוד, כדי לשתות בצמא את פירות הניסיון הישראלי.

עכשיו, תשכחו מכל זה. הביביזם מוחק את מערכת הביטחון שלנו בהקשה קלילה על מקש ה"delete". מי הם בכלל? אם הצלחנו לפרק בכזו קלות את המשטרה, בתי המשפט, האקדמיה, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה והשופטים, אז אביב כוכבי, דדי ברנע, רונן בר ואהרן חליוה קטנים עלינו.

גם מכתב הערבויות האמריקאי שנספח להסכם ספג את מקלחת הביביזם הרותחת. ערבויות של אמריקה? פחחחח. הם מעדיפים ערבות של דרעי. בטון יצוק. אלא אם כן נתניהו מחליט להפר את ההבטחה, אז היא מתפוגגת לחמאה בשמש.

פתאום, אסור לסמוך על אמריקה. היא נוטשת את בעלות בריתה. ואין מי שיזכיר לחבורה הזו שלא מזמן, אבל ממש לא מזמן, היה זה אחד בשם נתניהו שפיזר ספין בחירות מגוחך במיוחד על "ברית הגנה" אותה יקים עם ארה"ב אחרי הבחירות. הוא ניצל את העובדה שגם הנשיא טראמפ לא ידע מה זה בדיוק, כדי לחלץ ממנו מלמול של הסכמה.

למען הסר ספק: אין ולא תהיה ברית הגנה בין ישראל לארה"ב. נתניהו יודע את זה, כל ראש ממשלה שהיה כאן יודע את זה, כמו כל הרמטכ"לים וראשי הזרועות האחרים. בברית הגנה אתה חייב לקבל אישור של בעלת הברית שלך לפני כל פעולה מלחמתית. בברית הגנה אתה חייב לשלוח כוחות צבאיים לעזרת בעלת הברית שלך בכל מלחמה או מבצע גדול בו היא משתתפת. אתם רואים את כוכבי מרים טלפון לראש המטות המשולבים לפני מבצע "עלות השחר"? אבל זה לא הפריע לנתניהו להפריח את הגיחוך הזה ערב בחירות ולצבא שופרותיו לשפרר את זה במרץ. עכשיו הם נזכרו שאסור לנו לסמוך על אמריקה.

מבט על אירועי השבועות האחרונים והמו"מ שהתנהל בין ישראל ללבנון בתיווך אמריקאי וסיוע צרפתי, מעורר את החשד שראש הממשלה משך את ראש האופוזיציה לתוך מלכודת. לפיד שתק, ניהל את המו"מ ונתן לנתניהו ומהדהדיו לצרוח. הוא ידע על מה הוא יחתום (ועל מה לא) ונתן לנתניהו לסבך את עצמו בהצהרות מגוחכות וטענות מופרכות כשהוא יודע שכל זה יימרח על פניו בקרוב מאוד.

נתניהו עזר לזה לקרות. הוא הרי לא יחמיץ הזדמנות לתקוף את ממשלת השמד הפוסט-ציונית, אנטי-ישראלית ואחים מוסלמית, נכון?

לא, הוא לא טרח לברר לפני שהתחיל לברבר, לבדוק לפני שהחל לצעוק. הפרטים שוליים. לבוא לתדרוך אצל שר הביטחון? פחחח. אין שום דבר שהם יכולים ללמד אותו. הוא יודע הכל והוא החליט, מראש, שמדובר בהסכם רע, נקודה. הוא לא יתן לעובדות לקלקל לו את הקמפיין.

אלא שהפעם הוא הלך אסדה אחת רחוק מדי. כשהבין את אשר אירע, מתישהו באמצע השבוע, היה כבר מאוחר מדי. הוא היה נעול בכלוב הפתאים, אין יוצא ואין בא. המפתחות נזרקו לים, אי שם בין אסדת "כריש" לקו המצופים. בהודעה האחרונה שפרסם כבר לא טען שההסכם לא חוקי ולא הודיע חגיגית שאינו רואה את עצמו מחויב לו. ההפנמה שלו את מצבו איטית, אבל ברורה. הוא הודיע, לעומת זאת, שיטפל בהסכם בנחישות כפי שטיפל בהסכמים רעים אחרים שירש מממשלות קודמות בהיסטוריה. נו, טוב. אפשר להירגע. כמו שביטל את אוסלו ואת ההתנתקות, כך הוא יבטל את הסכם הגז. מצד שני, יכול להיות שיחליט להחזיר פעם נוספת את חברון לערפאת.

הסיטואציה משפילה: מול נתניהו עמדו הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, ראש המל"ל, ראש אמ"ן, כל בכירי הכלכלה ומשרד האנרגיה, כל המומחים כולם, וגם ארצות הברית של אמריקה, נשיא צרפת, נשיא לבנון ועוד כמה. אפילו מומחי ביטחון מהאגף הימני, כמו מפקד חיל הים לשעבר אליעזר מרום (צ'ייני), שפכו דלי של מי קרח על מסע ההפחדות והצרחות שהוביל נתניהו נגד ההסכם. ומי עמד בצד שלו? ריקלין, מגל וכל השאר.

ח"כי ו"בכירי" הליכוד, שיודעים את האמת ומתפלצים מהסיטואציה בשיחות פרטיות, הסתדרו מאחורי האבסורד בשלשות. הצווחות והקרקורים נמרחו על פרצופי החבורה הזו כצבעי המלחמה הלא נכונה. הם מזכירים את החייל היפני ההוא שהגיח מהג'ונגל 50 שנה אחרי תום המלחמה, מחפש את הגנרל מקארתור. לראשונה זה זמן רב, מכונת הרעל של בנימין נתניהו שתתה את כוס התרעלה של עצמה וניגפה אל מול העובדות הפשוטות. השקר הוכרע בידי האמת.

הטענה שהסכם מהסוג הזה ראוי לאשר בכנסת ולא ראוי לאשר לפני בחירות, ראויה לדיון. אם הייתה מושמעת בדרך לגיטימית, אפשר היה לקיים דיון לגיטימי. אבל כשמכירים את העובדות, התנאים, האילוצים וגודל השעה, את הסיכוי שההזדמנות הזו לא תחזור, את הסיכוי והסיכון, מבינים שלפיד עשה את הדבר הנכון. אם היה לנו כאן הסכם שלום אמיתי, או אירוע שכולל החזרת שטחים, פינוי ישובים או שינוי חוקתי כלשהו, ניתן היה להתעקש על אישור הכנסת וגם היועצת המשפטית לממשלה לא הייתה מאפשרת לזה לקרות. אבל זה לא המצב. זה הסכם כלכלי עם השלכה מדינית-ביטחונית ברורה. הסכמים רבים מסוגו נערכו על ידי ממשלות, כולל ממשלת נתניהו (כולל הסכם דומה מאוד עם קפריסין).

ישראל אכן ויתרה בכמה מהתחומים, אבל מדובר על ויתור של מי ים מלוחים ובחצי מיליארד דולר (לאורך שנים). התמורה בצד השני, גדולה פי כמה. ולכן, למרות שבעולם האידיאלי, טוב היה אם הליכי אישור ההסכם הזה היו בעלי נראות יותר דמוקרטית, הרי שבמציאות הכאוטית שנכפתה עלינו כאן, לא היה בזה שום צורך. אלה שטוענים שלפיד היה צריך להביא את ההסכם לאישור הכנסת ולסמוך על האופוזיציה, שוכחים שאותה אופוזיציה הפילה את חוק המטרו ואת הפטור מוויזה ואפילו את חוק האזיקים האלקטרוניים לגברים מכים, רק כדי להכניס לממשלה (ולציבור) אצבע בעין. נכון, אפשר לאשר את זה בקולות הרשימה המשותפת, אבל על פי חוקת נתניהו, היחיד שיכול לאשר בכנסת עניינים כאלה או אחרים בתמיכת המשותפת זה נתניהו. כשאחרים עושים את זה, מדובר בלא פחות מבגידה.

אז נתניהו מתפלש עכשיו ברפש של עצמו, תקוע במרומי העץ, אין יורד ואין בא. הוא יכול לבוא בטענות רק לעצמו. לפיד מתקשר להודות לנשיאים ביידן ומקרון, בעוד שנתניהו נפגש לתאם עמדות עם איתמר בן-גביר. אכן, ליגה אחרת. ליגה ג'.

האם ראש הממשלה יאיר לפיד עשה כאן בית ספר לפוליטיקה למי שנחשב עד לאחרונה הרב-מג הפוליטי הגדול בתולדות ישראל המודרנית? או שמא מדובר באופציה הפשוטה במסגרתה לפיד פשוט עושה מה שנראה לו נכון לעשות לטובת המדינה, בתקווה שזה גם יסתדר פוליטית. כך בנאום באו"ם, כשהעז להביע תמיכה (תיאורטית) בפתרון שתי המדינות, כך בהסכם הגז, כשהלך בכל הכוח על כל הקופה, כך בנושאים נוספים. אגב, בסוף זה די מסתדר פוליטית.

נדמה לי שהתשובה היא גם וגם, ועוד משהו: על הדרך, לפיד גידל שיניים וציפורניים. זה לא שהוא היה אנמי עד עכשיו. בכל הקשור להתנהלותו הפוליטית, הוא יודע להיות אכזר. את מפלגתו הקים בצלמו ובדמותו, כל מי שהפריע לו במעלה ההר נזרק לצד הדרך. הכוחנות הזו לא הופגנה במישור הממלכתי. הוא ויתר על הבכורה לטובת גנץ, אחר כך לטובת בנט. הוא איפסן את האגו לטובת כל מי שביקש. הוא נתפס כמי שמקדש את הפייר פליי, כמי שמשתדל להיות בחור טוב. לא תמיד זה הצליח.

עכשיו הוא לבש דמות חדשה: חזק, נחוש, לא רואה בעיניים, מסמן מטרה וחותר אליה בכל הכוח, על הראש של כל מי שמפריע. הוא מעגל פינות, מקצר טווחים, ננעל על משהו ולא מרפה. הוא מאשר הסכם חשוב ערב בחירות בממשלה שכבר נפלה, בלי למצמץ.

אני מנחש שלפיד מטפח את התדמית הזו עכשיו, בכוונה. הוא יודע שבוחרי הליכוד אוהבים תדמית של מנהיג חזק, שלא עושה חשבון לביקורת, שנותן לכלבים לנבוח בעוד השיירה עוברת. אז הוא שם. בראיון לראש השנה הוא אמר בעיתון הזה שהוא כאן כדי להחליף את נתניהו, לא כדי להיות כמו נתניהו. אז בשבועות האחרונים הוא מציג גרסה לפידית, מרוככת ומנומסת, נטולת רעבתנות וגרגרנות, של נתניהו. מצד אחד, אולי זו הנוסחה המנצחת. מצד שני, צריך לקוות שלפיד לא יתאהב בדמותו זו.

אקט נתניהואי טיפוסי שאיתו בחר לפיד לסיים את הסאגה, היא הזמנתו של נתניהו לתדרוך ביטחוני. יתכבד ראש האופוזיציה וייגש ללשכת ראש הממשלה, לקבל את המודיעין הרלוונטי ולהבין כמה מגוחכת הייתה התנהגותו בשבועות האחרונים.

ואולי זה יהיה הפוך? למה שנתניהו לא ייתן ללפיד תדריך, יאציל עליו קצת מניסיונו העשיר? שילמד איך עושים עסקאות מדיניות כדאיות, לפחות לפעם הבאה?

בואו נתחיל: נתניהו יכול לספר ללפיד איך הצליח להתעלם מהאזהרות שאסור לנסות להתנקש בחייו של חאלד משעל על אדמת ירדן ואחר כך נאלץ להחיות את משעל ולהעניק לו פוליסת ביטוח חיים ישראלית, לשחרר את מנהיג הטרור אחמד יאסין ולהתרפס בפני המלך חוסיין. משם אפשר להמשיך לדרך בה הפסיד לירדן את מובלעות צופר ונהריים, שאותן אפשר היה לקבל להחכרה ל-25 שנים נוספות. ואיך הוא נאלץ "למצוא חבר בשם ערפאת בבית הלבן" אחרי שפתח את מנהרת הכותל וגרם למהומות דמים. ואיך הצליח גם להעביר את חברון לערפאת וגם לחתום על הסכם וואי (העברת 13% נוספים לפלסטינים).

הלאה: נתניהו יכול ללמד את לפיד איך הצליח גם להתרפס בפני ארדואן, גם לשלם 20 מיליון דולר למשפחות הטרוריסטים מ"מאוי מרמרה", וגם לתת את כל זה תמורת שיחת טלפון משולשת עם ארדואן ואובמה. אחר כך הוא יכול לתת לו סקירה מהירה איך הצליח להביא את איראן לסף יכולת גרעינית, בלי להכין אופציה צבאית אלטרנטיבית. משם אפשר להמשיך לדרך המופלאה שבה הסכים שהגרמנים יספקו לחיל הים המצרי צוללות תקיפה מתקדמות והאמריקאים לאמירויות מטוסי 35F. אי אפשר יהיה לדלג על העסקה הגאונית, שעליה סירב לחתום אהוד אולמרט, שבה ישראל קיבלה חייל אחד ושחררה 1,047 מחבלים, ביניהם מעל 400 ארכי-רוצחים.

אני לא בטוח שיהיה להם מספיק זמן, אבל אפשר יהיה לסקור גם את הנכסים בירושלים, ובהם "חצר אלכסנדר", שעליהם ויתר נתניהו לטובת פוטין, תמורת נעמה יששכר, אותה טס להביא במיוחד במטוסו, עם הרעיה והמזוודות, ערב בחירות. על הוויתור על המשילות בנגב, בגליל ובמירון כבר דיברנו? כנראה שכן.

ויש עוד הרבה: איך, במסגרת כשרונו לרקום עסקאות נפלאות, יש היום ב"קרן העושר" של רווחי הגז מיליארד שקל, במאות עשרות או מאות מיליארדים? ואיך בתקופתו נבנו 3 מסגדים חדשים על הר הבית? ואיך הצליח להפוך את חמאס מכנופיה מקומית לארגון טרור עוצמתי ואת חיזבאללה מארגון טרור שחטף מכת מחץ בלבנון השנייה, לגוף צבאי שהשיג מאזן אימה הרתעתי מול ישראל עם 150 אלף טילים ורקטות. אחר כך הם יכולים לרכל קצת, אם כי לפיד כבר מזמן לא מעשן סיגרים.

את ההסבר הכי מרשים לאיכות ההסכם בין ישראל ללבנון סיפקה השבוע לבנונית שיעית בשם חנין גאדהר (Hanin Ghaddar), עמיתת מחקר במכון וושינגטון. כך צייצה: "ראוי לתמוך בהסכם משתי סיבות: לא חשוב מאיפה תסתכלו על זה, מדובר בהסכם בין לבנון לישראל. הכרה דה פאקטו של חיזבאללה בישראל. הרטוריקה של 'ישראל לא קיימת' הופכת ללא רלוונטית. חיזבאללה לא יכולים יותר להצהיר שלעולם לא יישאו ויתנו עם הכובש הציוני, כי זה עתה נשאו ונתנו איתו.

"סיבה שנייה: הסכם שמתמקד באינטרסים הכלכליים של שני הצדדים יקדם יציבות. הרטוריקה המלחמתית של חיזבאללה בסופו של דבר תתאייד. לטווח הארוך, הנרטיב של ההתנגדות יאבד את הרלוונטיות שלו. הרי חיזבאללה עצמו העדיף את היתרונות הכלכליים על ההתנגדות. לא חשוב כמה חזק מנסה חיזבאללה להפיץ את הספין שזה ניצחון, זה לא יעבוד לו. דעת הקהל החופשית בלבנון שמחה על ההסכם ומבקרת את דרך התנהלות חיזבאללה. בבסיס, חיזבאללה לא יכול לתרגם את זה לניצחון פוליטי בבחירות לנשיאות או בהקמת הממשלה הבאה. הוא לא יוכל להשתמש בהסכם כדי להלבין את מעשיו האיומים בעבר הקרוב, מאז 2019. לגבי הטענה שישראל הציגה ויתורים רבים, זה לא נכון וזה לא מה שאומרים במעגלים הפנימיים של הפוליטיקה הלבנונית והמדיה. ההישגים של לבנון במו"מ ספורים".

גאדהר מספקת פרטים, עובדות והסברים רבים. למחרת הציוץ הזה, התפרסמו בלבנון קולות ביקורת רבים נגד ההסכם, בטענה שישראל הציגה הישגים רבים בעוד לבנון קיבלה, לפחות על הנייר, מי ים. יש בזה משהו. אסור לשכוח: את הגז של מאגר קנא עוד לא מצאו. את ההישגים של ישראל, כבר קיבלנו.

איך זה נראה מהכיוון של לפיד? במקור, הוא היה מעדיף לאשר את ההסכם אחרי הבחירות. אפילו בכנסת. הכנסת הבאה, הוא אומר בשיחות סגורות, עדיפה על הנוכחית. יש בכנסת הנוכחית חברי כנסת שרוצים רק לנקום. כרבע עד שליש מהח"כים המכהנים, לא יחזרו לכנסת. הם לא יישאו באחריות. חוץ מזה שהנסיבות לחצו. היה כאן, אמר לפיד השבוע למי שאמר, צירוף של מקרים והתכנסות נדירה של נסיבות שלא איפשרה לישראל לגרור זמן: נשיא לבנון מישל עאון מסיים תפקיד בסוף החודש. ב-1 בנובמבר אין ממשלה בלבנון. הצירוף של נשיא נוצרי, ראש ממשלה סוני וראש פרלמנט שיעי שמוכנים לחתום על הסכם עם ישראל הוא נדיר, חד פעמי וכנראה בלתי חוזר.

כל זה, פלוס משבר אנרגיה גלובלי, כלכלה לבנונית קורסת, הפיצוץ האדיר בנמל, הלחץ שבו נתון נסראללה, הביא לנו את הסופה המושלמת. אם לא נחתום עכשיו, אמרו ללפיד כל ראשי המערכות, לא נחתום אף פעם. ולכן, אומר לפיד, הוא פשוט לא ראה בעיניים. הלך על זה בכל הכוח.

לא, הוא אומר (בתגובה לביקורת של איילת שקד), הוא לא נתן לנסראללה לקחת את כריש כבן ערובה. להיפך. הוא הבהיר, בתוך החדר וגם פומבית, שברגע שכריש יהיה כשיר להפקה, הגז יופק. אם נסראללה ירצה, יפתח במלחמה. ישראל תתנפל עליו בכל הכוח. אגב, ביום רביעי החל תהליך ה"הזרמה ההפוכה" בכריש. סוג של בדיקת צנרת בטרם הפקה ממש. זו הייתה הצהרת כוונות ברורה. לפיד שונא שמאיימים עליו וכך הוא גם התנהג הפעם.

ההערכה היא שלפיד לא היה מוכן לעבור בשתיקה לשיגור נוסף של כטב"מים לעבר כריש, בידי חיזבאללה. הוא אמר את זה בתוך הקבינט. הוא לא היה מסתפק בהפלת הכטב"מים, כפי שקרה עד עכשיו. ההערכה היא כי תגובה צבאית ישראלית הייתה גוררת את נסראללה לשיגורים והעסק היה מתדרדר לשלושה-ארבעה ימי קרב הרי אסון, או מלחמה. אגב, כל יום קרב כזה היה עולה לישראל יותר ממה שהיא הפסידה בערכו המוערך של מאגר קנא, שלא נמצא עדיין.

לפיד אומר שמי שמאמין במשהו ולא הולך עליו, לא ראוי לתפקידו. אם היה מהסס, מגמגם או ממצמץ ולא מנצל את ההזדמנות שנקרתה בפני ישראל, היה מועל בתפקידו. הוא מודע לזה שהוא מאתגר את ראשי סיעות הקואליציה, אולי גם חלק מתומכיו, אבל הוא חדור תחושת שליחות. לא, הוא אומר, זה לא קמפיין. זו מנהיגות.

ומה עם הקמפיין? יהיה בסדר, הוא משוכנע. המערך שלו מתוקתק, הוא קובע סדר יום, הוא מנהל קמפיין ראש ממשלה והוא אופטימי. הסקרים תקועים? הוא מתעלם מהסקרים. מה שיקבע, אומר לפיד, זה יום הבחירות. ואת זה אנחנו יודעים לעשות. מה יהיה עם הערבים? ככל שנתקרב למועד הבחירות, כך יתקרב לפיד לציבור הערבי. הוא מתכוון, כנראה, לפנות אליהם. אם נתניהו עושה את זה, אין סיבה שהוא לא יעשה את זה, בתקווה כמוסה שלפחות לו, הם גם יאמינו.

מעניין מה יעשה נתניהו בשבועות שנותרו עד הבחירות. יש לי תחושה שהקמפיין נגד הסכם הגז מיצה את עצמו. מה הלאה? בואו ניזכר בנבואות הזעם שהשמיע עד כה נתניהו, מאז הקמת הממשלה: יהיה סגר בחגים! לא היה. שנת הלימודים לא תיפתח כסדרה! נפתחה. גם בשנת הקורונה, וגם השנה. בטהרן יחגגו אם ממשלת האחים המוסלמים תקום! לא חגגו. במקום זה, האיראנים החלו לחטוף מכות בטהרן. בכירי משמרות המהפכה מפחדים בלילה.

הג'יהאד וחמאס יחגגו בעזה אם תקום ממשלת השמד! לא חגגו. במקום זה ישראל הורידה את הג'יהאד על ברכיו תוך שלושה ימים. זו הייתה אחת השנים השקטות ביותר והחיטה צומחת שוב. אין בלוני תבערה.

הלאה: בנט, לפיד וגנץ נרדמו! יש הסכם גרעין חדש, רע מקודמו! ובכן, אין. ואין גם הרס של היחסים עם אמריקה ואירופה. להיפך. האמריקאים מקימים את הקונסוליה במזרח ירושלים! לא מקימים. למרות שנתניהו כבר הסכים שיקימו. הממשלה משלמת מיליארדים למנסור עבאס ולכן הדלק מתייקר! ובכן, הדלק הוזל בשקל וחצי תוך חודש. היהודים מפחדים להניף את דגלי ישראל! ובכן, הם מניפים. מצעד הדגלים עבר בשלום ובשקט מוחלט. הממשלה מסרה את הר הבית לווקף! נו, טוב. השנה נשבר שיא העולים להר.

אפשר להמשיך עם הרשימה הזו לנצח. חובה להדגיש: הממשלה הנוכחית לא מושלמת. רחוק מזה. יש לה גם לא מעט כישלונות. המצב הביטחוני ביהודה ושומרון ובירושלים נפיץ, גל הטרור לא שוכך אלא להיפך, מתרחב. צה"ל, השב"כ וכל זרועות הביטחון פועלים במרץ מדי לילה, אבל כנראה שזה לא מספיק. לפיד וגנץ מקווים שלא יצטרכו להרחיב את הפעילות ערב בחירות. אבל אם זה יידרש, אני מאמין שזה יבוצע. עם כל הכבוד לקמפיין.

אי אפשר לסיים את הטור הזה בלי התייחסות לסרטון שהפיץ נתניהו השבוע בציבור הערבי. גם במושגים המופרכים שלו, הסרטון הזה מוגזם. הוא דיבר עברית, אבל הטקסט הונגש לערביי ישראל באמצעות כתוביות בערבית. כה אמר ראש האופוזיציה: "בשנה האחרונה יצא לי ללכת הרבה. ברחובות, בחופי הים, בערים. ובכל מקום, אני פוגש אתכם. אתם אומרים לי ביבי, אנחנו לא מפחדים שתחזור. להיפך. כשאתה היית ראש הממשלה, היה לנו יותר טוב. ואתם צודקים! בתקופת כהונתי כראש ממשלה השקענו בחברה הערבית 15 מיליארד שקל ליישום תוכנית 922 לצמצום הפערים בחברה הערבית. והתוצאות היו נהדרות!".

זה נמשך ונמשך, בתיאורים מפליגים של פעלו האינסופי למען בני דודנו הערבים, ששודרגו למעמד אחינו. לרגע היה אפשר להאמין שלפניו, הערבים כאן אכלו רק תפוזים. צפיתי בקליפ הזה עד תומו. חיכיתי ל"תומכי הטרור". המתנתי לצווחות על המיליארדים שבנט ולפיד העבירו למנסור עבאס. קיוויתי לקמצוץ של "מכרתם את ישראל לאחים המוסלמים". שאלתי את עצמי לאן נעלם הביבי הקודם, שביום הבחירות הפציץ את תומכיו בהודעה ש"ערביי ישראל, הם רוצים להשמיד אותנו, את נשינו וילדינו וזקנינו". נזכרתי בכאוס שחולל כשדרש להציב מצלמות בקלפיות במגזר הערבי, כי הערבים מזייפים את התוצאות. והתגעגעתי לינון מגל ושלל עמיתיו לפלוגת השופר, שמבטיחים לערביי ישראל נכבה נוספת אם ימשיכו להתחצף.

בסרטון ניסה נתניהו להסביר לערבים שהמיליארדים שלו זרמו ישר לכיסם, בעוד המיליארדים של הממשלה הנוכחית זרמו ל"השד יודע איפה". לא רק השד, גם נתניהו יודע שהתוכניות שאישרה הממשלה הנוכחית הן המשך מובהק של תוכנית 922 שהוא אישר. הוא יודע שהוא הראשון שאישר תוכנית חומש אדירה כזו למגזר הערבי. הוא מתפאר בזה, בצדק, אבל לא מהסס להכפיש, להשמיץ, לגדף ולהאשים את אלה שממשיכים את המאמץ הזה. כשהוא מפזר מיליארדים, זה לרווחת ערביי ישראל. כשממשלה אחרת עושה את זה, מדובר בתמיכה בטרור.

וכמובן, היהלום שבכתר: כשהוא היה בשלטון, כלומר לפני שנה ורבע, נהנו ערביי ישראל משקט, שלווה, ביטחון אישי, שגשוג כלכלי ומה לא. אם היו מתאפקים עוד קצת, היו מקבלים גם 72 בתולות בלי להתאבד. אז זהו, יא ג'מעה, תנו לו לחזור. רק ביבי.

בכל פעם שנדמה שנמוך יותר אי אפשר לרדת, הוא יורד. בטח יורד. חודשים ארוכים הוא עסק ב"הכשרתו" של מנסור עבאס. ברגע שעבאס המוכשר הצטרף לממשלה של מישהו אחר, הוא הפך, בן לילה, לטרף, לשקץ, לצלם בהיכל, לממשיכו של המן הרשע. פתאום מגלים שהוא תומך בטרור, מבקר אסירים ערבים, מנסח אמנה בחשאי ומרייר על שיטת הסלמי. אם ב-2 בנובמבר נתניהו יוכל להקים ממשלה עם אותו עבאס, הכל יתפוגג באחת, כמו המרכבה של סינדרלה בחצות, ונתחיל מהתחלה.