ישראל ולבנון בדרך להסכם היסטורי שייקבע את הגבול הימי ביניהן. ההסכם למעשה יאפשר את הפעלת אסדת כריש והמשך פיתוח העצמאות האנרגטית של ישראל, וגם יפתח בפני לבנון את האפשרות להקים מאגר גז ממנו ישראל תקבל תמלוגים.
ההסכם המתגבש הוא לא תרגיל בחירות. הוא עוד דוגמא מובהקת להתגברותה של הדיפלומטיה הירוקה בזירה הגלובלית והשתלבותה גם בזירה המזרח תיכונית על חשבון שיח המלחמה הישן.
ה"אינטרסים החדשים", לא לגמרי חדשים במהותם: שמירה על הביטחון המדיני-ריבוני, הכלכלי, האנרגטי והאקלימי. בגרסת 2022 - האינטרסים החדשים-ישנים מעולם לא היו כה כבדי משקל.
המציאות "רותחת", במלוא מובן המילה. שריפות, בצרות, שיטפונות - תופעת משבר האקלים כאן. היציאה ממשבר הקורונה לצד מלחמת "העולם הישן" באירופה הובילו את עולמנו לאחד ממשברי האנרגיה הגדולים בשחר ההיסטוריה. כך, "האינטרסים החדשים" ערבלו את מאזן הכוחות. לפתע במזרח התיכון מרובה האינטרסים, ניתן להצביע בקלות על מספר לא מבוטל של אינטרסים משותפים. אלו הצליחו לגבור על ראש החץ הקלאסי של שנאת ישראל.
ההסכם עם לבנון הוא עליית מדרגה נוספת בהמשך להסכמי אברהם של התקדמות המזרח התיכון לעתיד שונה. לבנון, בניגוד לאיחוד האמירויות או בחריין - מתמודדת עם קריסה כלכלית ופוליטית ארוכת שנים. "השידוך" עם סוריה ובעקבותו גם עם איראן לא שירת את האינטרסים של אנשי ארץ הארזים והמדינה בדרכה לאבדון. כל זאת עוד לפני שהזכרנו את חיזבאללה.
בפני לבנון עומדות כעת למעשה שתי אופציות: להמשיך להתנהל במצב הקיים כאשר האופק רע ומר, או לנצל את גודל השעה של הסכם המתהווה לאורך שנים וחוצה ממשלים אמריקניים. לנצל את ההזדמנות לשיתוף פעולה עם ישראל על רקע כלכלי, אנרגטי וסביבתי ולהבטיח ללבנון שילוב במגמה ההולכת וגוברת במזרח התיכון, של מדינות המשתפות פעולה למען חוסן אנרגטי-אזורי.
מלחמות יהיו פה לנצח, כך אומרות לעצמן בודאי ממשלות לבנון וישראל, אז אם כבר מלחמות - שיהיה יותר נוח. ההסכם טוב לישראל כי הוא מעצים את התפתחותה כמעצמה אנרגטית אזורית, מאפשר עוד הסכמים שעד לא מזמן נראו בלתי אפשריים, ומשפר את מצבה הביטחוני. חיזבאללה מוחלש, הגבול הימי עם לבנון מוסדר, וללבנון יש אופציה להתחזק כלכלית ולמנוע את התפוררותה. מעבר לכך, יש לבחון את המציאות בשטח. לא צריך להיות מומחה לכלכלה כדי להבין שללא הסכם, הפקת הגז הישראלי מוטלת בספק רב.
הרבה מעבר להסכם ביטחוני כלכלי
דיפלומטיה ירוקה היא אמצעי ליישוב סכסוכים ללא שימוש בכוח. היא מתבססת על עיקרון שיתוף הפעולה בין מדינות וארגונים בינלאומיים בכל הקשור לבריאות כדור הארץ, האדם, החברה והסביבה. הגז טבעי נחשב לאנרגיית המעבר "הירוקה" ביותר על פני האלטרנטיבות. ב-40 השנים הקרובות העולם מקווה להשלים את המעבר לאנרגיות מתחדשות. עד אז האנושות זקוקה לאנרגיה והגז הטבעי הוא האלטרנטיבה הסבירה ביותר.
ההסכם בין ישראל ללבנון הוא לא רק הסכם ביטחוני-כלכלי ראשון במעלה. הוא גם הדבר הגדול הבא - הסכם לשיתוף פעולה על בסיס זהות אינטרסים אנרגטיים, כלכליים ואקלימיים. בעידן של ימינו, לא אתפלא אם נמשיך לראות יותר ויותר הסכמים ירוקים פרגמטיים במקום עימותים צבאיים על רקע אידאולוגי.
ד"ר דנה וולף היא מרצה בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, באוניברסיטת רייכמן.