מופע האימים המכונה "קדם אירוויזיון", שנעדר מסלון ביתנו בחמש השנים האחרונות, נראה היה אתמול בערב ברגעיו הגדולים כמו ערב כשרונות של תיכון בטורקיה, וברגעיו הגדולים עוד יותר כמו אחת מתחרויות הביזאר של קיציס.
אם בשלב ראשון נדמה היה כי דץ ודצה, צמד המנחים הווירטואוזי של האירוע, יספקו את רגעי השיא במשבצת הקומית, הרי שהמשך השידור הוכיח כי התחרות בהחלט קשה. איפשהו בין ז'קט הבורדו של גבי שושן לחליפת העור של אלון ז'אן ברור היה כי מדובר באירוע שמוכיח יותר מכל את נצחונה הגדול של רוח הטברנה וגם את העובדה שלא האשכנזים המציאו את הרטרו.
טל סונדק - מעין גירסת זמר חתונות של ניר לוי - גזר את הקופון בתום ספירת קולות החיילים, כשהוא מותיר הרחק מאחור את מיכל אמדורסקי הלוהטת ואף את להקת חמסה בלהיט "דרבוקה". "אין דבר", שירו הפיוטי של סונדק, שנכתב על ידי שמרית אור והולחן על ידי יאיר קלינגר, ייצג את המולדת בתחרות האירוויזיון שתיערך בשנה הקרובה בדנמרק. ולא נותר אלא לחתום במילותיו של דץ: "זהו הרגע של חיי".
טל סונדק נוסע לדנמרק
29.12.2000 / 7:45