האם תהיה סוף סוף תחבורה ציבורית פעילה בשבת? בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות וגם בזו האחרונה המנומנמת, השאלה הזו עולה. אז זהו, שגם אם תצליח הממשלה הבאה להגיע להסכמות עם המפלגות הדתיות והחרדיות, על שינוי הסטטוס קוו. ואפילו אם יתקיים אירוע גזירת הסרט על קווי תחבורה ציבוריים בערים חילוניות. אוטובוסים לא ינועו בשבת קודש. למה?
כיום חסרים כ-5,000 נהגי אוטובוסים לתחבורה הציבורית בישראל. נהגים בעלי רשיון לאוטובוס אגב, לא חסרים. כ-70,000 נהגים מעדיפים לבחור משלח יד אחר ולא לחזור לתחבורה הציבורית. הסיבה המרכזית, היא השכר הנמוך. לאחרונה, לאחר מאבק עיקש שהובלנו באיגוד ועדי התחבורה בכוח לעובדים, עלה שכר הנהגים, אך יש בהחלט עוד מה לשפר ולטפל בתנאים חסרים נוספים. תנאי הנהגים קשורים למרכיבים נוספים שלהם ניתן מענה חלקי או לא ניתן מענה כלל ביניהם - הצבת חדרי נהגים בכל תחנת קצה ומסוף, זמן התרעננות אחת לכמה שעות על ההגה, הכרה בנהגים כבעלי מקצוע והכרה בנהגים כעובדי ציבור (עקב תקיפות רבות שהנהגים חווים).
השאיפה להגביר את השימוש בתחבורה ציבורית, הובילה להקצאת קווים נוספים. אלא שבשל המחסור בנהגים, אין בעצם משמעות בהוספת הקווים. בכדי לנסות לפחות לעמוד ביעדים, נאלצים הנהגים לעבוד בממוצע 240 שעות בחודש (מספר השעות למשרה מלאה בחוק הוא 182 שעות) כדי לפרנס את משפחתם בכבוד, ועל כך גם נאלצים להשלים שעות רבות בנהיגה כי אין מי שיוציא את הקווים.
במשרד התחבורה טוענים כי לאחר עליית השכר הם רואים שנהגים מתחילים להגיע לענף התחבורה הציבורית, אך לאור המחסור המשמעותי ופתיחת תוספות שירות שרק מגדילות את המחסור, אין פלא שהלמ"ס פרסם כי המחסור בנהגי אוטובוס נמצא בעלייה של 6% בהשוואה למאי-יולי האחרונים. ואם במהלך השבוע לא נמצאו נהגים, בסופי שבוע יתווספו נהגים חדשים? נהגים המבלים על הכביש 12 שעות ביום מבלי לראות את משפחתם יעבדו בסופי שבוע?
ונניח שהשר או השרה הבאים, יעמדו על האפשרות לתחבורה ציבורית בשבת. כיצד יתמודדו עם המחסור הקיים בנהגים? כל עוד המדינה לא תשפר את תנאי העסקה יעמדו בפני השר/ה שתי אפשרויות - האחת גרועה מהשנייה. אפשרות אחת, היא חיוב נהגים ליטול משמרות גם בסופי שבוע - כך ששחיקתם רק תועצם. אפשרות שניה - גיוס עובדי קבלן מחברות קבלניות, מהלך שכבר קורה כיום ומוזיל עוד יותר את מעמד הנהג, תנאי העסקתו ואת איכות השירות להם זכאים הנוסעים.
בעצם, מהלכים דומים אנו כבר רואים בתחומים משמעותיים אחרים. גם בטיפול בגיל הרך, אין כבר כל תנאי סף. "נקבל כל עובדת עם דופק", אומרות מנהלות גנים. ככה זה שאיוש התפקיד חשוב יותר מבטחון הילדים ורווחתם. כך זה מתחיל להיות גם בתחבורה הציבורית.
שרת התחבורה מיכאלי הצליחה לקדם את מה שלא קידמו לפניה, רשויות תחבורה מטרופוליניות - כלומר העברת האחריות על התחבורה הציבורית לרשויות המקומיות. המהלך הזה פתח פתח לחידוש הוויכוח סביב שאלת התחבורה הציבורית בשבת: האם בסמכות הרשויות לאפשר זאת?
אבל, בכדי שהדיון לא יישאר תיאורטי בלבד, יש לחזור לקרקע המציאות. דיון בתחבורה ציבורית בשבת, יכול להתקיים רק כאשר יש תחבורה ציבורית קיימת במצב תקין במהלך השבוע, עם שכר ותנאי העסקה ראויים לנהגים, הכוללים שעות עבודה סבירות. התחבורה הציבורית בשבת, היא לא הבעיה הראשונה ולא השנייה של התחבורה הציבורית בישראל. שינוי המדיניות המהותי באמת, הוא הכרה בכך שהנהגים ועובדי הציבור בישראל בכלל, מרפואה ועד חינוך, הם שירותים שהעובדים בהם צריכים לקבל תנאים ראויים המאפשרים להם לעסוק בכבוד במקצוע בו בחרו.
הכותבת היא ראש ענף תחבורה ב"כוח לעובדים".