ארונו של הישראלי מיקי (משה יהונתן) ליפמן שמת באומן מדום לב חולץ הלילה (שישי) מאוקראינה והובא לארץ. זאת, בתום מבצע מורכב שכלל בין היתר נסיעה של 15 שעות באמבולנס מלווה ברכב משטרה וכן טיסה משדה התעופה בקישינב לישראל. הלווייתו צפויה להתקיים במושב מירון בשעות הצהריים.
"ביום שלישי, בחזרה מאומן כשמיקי כבר היה באוטובוס בדרך לשדה התעופה, הוא אמר שהוא 'לא מרגיש טוב' וגם ש'כואב לו ביד ויש לחץ בחזה'", סיפר קרוב משפחתו לוואלה! יאיר כשר. "אחרי כמה דקות הוא איבד ההכרה. היה פרמדיק באוטובוס ואנשי איחוד הצלה הגיעו מהר והם ניסו להחיות אותו במשך 45 דקות. הדופק חזר אבל אחרי שתי דקות למרבה הצער הוא שוב איבד את ההכרה והוא מת".
מיקי נולד בישראל לאמא ישראלית ואבא מדרום אפריקה ובילדותו עברה המשפחה לעיר פרת' באוסטרליה. הם ביקרו בישראל בקביעות ומיקי נותר עם זיקה חזקה לארץ. הוא חזר לארץ כחייל בודד והתגייס לנח"ל. הוא המשיך לעשות מילואים עד אחרי גיל ארבעים ואף שירת בצו שמונה בצוק איתן. "היה מורעל צבא", מספרים בני משפחתו. למחייתו עבד כמתרגם אנגלית-עברית, בעיקר לדיפלומטים, ואחר כך כמורה. שמונה שנים עבד בכפר עלית הנוער "ימין אורד" ומספרים כי היה שם מורה נערץ. לפני מספר שנים חזר בתשובה בעקבות בני הדודים שלו ועבר להתגורר במירון.
"רק עכשיו אני מגלה איזו מורה מסור היה מהודעות ששולחים לי התלמידים שלו ושמביאות אותי לדמעות", אמרה אימו עפרה. "הכאב שלי כזה חזק, הוא בלבי כל הזמן ויישאר בתוך הלב שלי. הוא היה בן מסור ואוהב ודואג שאין הרבה כאלה. הוא היה פטריוט והיה לו חלום לבקר באושוויץ. היה לו רגש מיוחד לניצולי שואה. לפני שלוש שנים נסענו יחד לפולין, לוורשה, למוזיאון היהודי, הוא לא פספס תמונה אחת. כשהגענו לאושוויץ הוא לקח דגל ישראל ועטף את עצמו וכך עם דמעות בעיניים הוא ערך את הביקור. הרבה שנים הוא רצה לנסוע לאומן ולא יצא לו לנסוע. גם בגלל שלא היה יכול לקחת חפשה כמורה, וגם לא תמיד היה יכול להרשות לעצמו. השנה הוא החליט שהוא חייב לנסוע ואני ברכתי אותו ותודה לאל שנסע. אני בחג הייתי במירון וישנתי בחדר שלו, במיטה שלו. התכוונו לחזור ליום ההולדת והנה זה קרה. אני אומרת שהיה צריך לנסוע. אני מאמינה שאם זה היה צריך לקרות זה היה קורה בכל מקום. זה הגורל. הוא תמיד היה אומר לי על כל דבר שהכול משמים. הוא הגשים את החלום ומת. החסידים אמרו שהוא מת צדיק עם לב נקי. ניקה הכול. היה ישר, הגון, אחד שעוזר לזולת, פשוט איש שעשה את התיקון שלו וכנראה שאלוהים רצה איש כזה לידו".
"הארץ והדגל ליוו אותו לאורך כל חייו"
גדי הילמן בן הדוד בן ה-45 מיהוד, סיפר כי מיקי ייזכר כ"מלח הארץ", אדם שטובת העם, הארץ והדגל ליוו אותו לאורך כל חייו, לא משנה היכן היה. "לא סתם הוא בחר לעלות ולשרת כלוחם", הדגיש. "השורשים היהודיים הם שהובילו אותו לארץ או לצעוד עם דגל במחנות ההשמדה. המורשת היהודית והאהבה לעם הובילו אותו גם לאומן וכמה שכואב לומר אני חושב שהוא הלך אחרי שבאמת עשה את הכול מבחינתו, הזדכך ומילא את המצוות שרצה שנים ארוכות למלא".
דודתו מלי הילמן סיפרה כי את ההודעה הנוראה קיבלה המשפחה ביום שלישי מנחמן, ראש זק"א באומן. "הוא מיד לקח אחריות אישית עליו שם ואנשי זק"א שמרו שלא יגיע לבית חולים כדי למנוע נתיחה מיותרת", סיפרה. טוב שהיה לו ביטוח מטיילים של פספורטכארד וטוב שיש את 'מנוחה לעד' בראשות איתן קריב שיודעים איך לנהל מבצע כזה ושיש את משרד החוץ שלנו לסייע בפרוצדורות הלא פשוטות. אנחנו מודים להם ולאנשי חברה קדישא באומן וכאן ולאיחוד הצלה ולכל מי שהתגייס למאמצים הגדולים שהביאו לכך שהיום יצא סוף סוף לדרך מאומן ושנקווה שבאמת נזכה עוד לפני שבת להחזיר אותו למקום שבחר בו כבית, למירון".