מתחילת החופש הגדול עד אחרי החגים, מערכת הבחירות החמישית, הארוכה והיגעה מארבעת קודמותיה, מתקרבת סופסוף אל הישורת האחרונה. כך אפשר ללמוד ממספר שלטי החוצות עם פרצופים של פוליטיקאים על נתיבי איילון. הקמפיינרים מנצלים את הימים הספורים בין חגי תשרי להצפת סרטונים ומרואיינים שמפמפמים מסרים בכמה שיותר ראיונות בתקשורת, ונערכים במשאבים כבדים למוצאי שמחת תורה. ההקפות השניות יזניקו את ההקפה האחרונה של הבחירות, ואת ההסתערות על השטח והרחוב הרדום בשבועיים שיישארו עד 1 בנובמבר.
במקביל, מרוץ הפסילות שיצא לדרך השבוע מוועדת הבחירות המרכזית ויגיע בקו הסיום שלו לבית המשפט העליון, נתן גם הוא למערכת הבחירות המנומנמת זריקת מרץ לחימום מנועים. החלטת יו"ר ועדת הבחירות השופט יצחק עמית לפסול את ההתמודדות של עמיחי שיקלי בליכוד תדלקה את הקמפיין של נתניהו בתחושות של זעם, עוול ורדיפה, שהוא ינסה לרומם כל הדרך לערעור בעליון.
אמש, בסיור של משאית הביבי-בא ברמלה ולוד, הוא האשים את השופט עמית בניסיון להפיל את שלטון הימין, לחסל את הליכוד, לפעול בניגוד לרצון העם ועקרונות המשפט והצדק. ההחלטה של עמית היתה טכנית בעיקרה, ולראיה - ההתמודדות של עידית סילמן בליכוד דווקא אושרה, אבל העובדות לא מאוד משנות. אם שופטי העליון יאשררו את הפסילה ולא יאפשרו לשיקלי לרוץ, הם יזכו לאותן קריאות גנאי וגעוואלד, ממנו ומשיירת הח"כים שלו שנלחמת בשלטון הפרקליטות, היועמ"שית ובג"צ וחולמת בקול על שינויים דרמטיים במערכת המשפט.
האמת היא שאף אחד מהליכודניקים, ובעיקר לא אלה שממוקמים מאחורי השריון שלו במקום ה14, לא יצטער אם הפסילה של שיקלי תישאר בתוקף, כי כולם יתקדמו מקום אחד במעלה הרשימה. נתניהו התחייב אתמול פומבית שגם אם ייפסל, הוא ימנה אותו לשר. ימים יגידו אם שיקלי יצטרף לשר האוצר המיועד לשעבר ניר ברקת במועדון ההבטחות השבורות שלו. בין אם ירוץ או לא, ההליך המשפטי של שיקלי יציב אותו בקדמת הבמה, יתפוס סדר יום, ויחזק את מאמצי הליכוד להמריץ את הבייס באנרגיות. אבל הוא לא אירוע משנה מציאות, יותר קוסמטיקה. להחלטת ועדת הבחירות לפסול את בל"ד, לעומת זאת, יש פוטנציאל הרבה יותר נפיץ. כי היא נגזרת של המפץ הגדול ומסימני ההדף של התפרקות הרשימה המשותפת לחלקים לפני כשבועיים.
כל הסקרים שפורסמו מאז מבשרים רעות לייצוג הערבי בכנסת הבאה: בל"ד רחוקה מאחוז החסימה עם 1-2% מהקולות, ורע"מ וחד"ש/תעל עוברות אותו, אבל עם 4-5 מנדטים, שזה לא באמת מרווח ביטחון בהתחשב בטעויות הדגימה הסטטיסטיות. עוד לפני הפסילה של בלד, בהתחשב בהערכות הפסימיות על שיעורי ההצבעה הנמוכים בחברה הערבית, התוצאה המשותפת המסתמנת של מפלגות הערביות היא 8-9 מנדטים. זה שפל בכל חמש מערכות הבחירות שיותיר את החברה הערבית בתת ייצוג עצום בזירה הפוליטית וגם - יקרב את נתניהו וגוש הימין למנדט ה-61.
לכן, נתניהו בחר שלא לתמוך בבקשות לפסילת בל"ד ורע"מ אתמול בוועדה, והורה לליכוד ולמפלגות הבלוק כולו לנטוש את מלחמת החורמה המסורתית נגד הח"כים הערביים ותמיכתם בגזענות וטרור. המטרה: להשאיר את הרחוב הערבי רדום, ולא לעודד בטעות הצבעה בקמפיינים של דה לגיטימציה.
גם ראש הממשלה יאיר לפיד, שקרא ותמך בעבר לפסול את בל"ד וח"כים ערביים שמביעים תמיכה בטרור, החליט לשבור את המסורת, מסיבותיו הוא, בסוג של תמונת מראה. בניגוד לפסילה של שיקלי, שהתקבלה על דעתו של יו"ר ועדת הבחירות בלבד, על הפסילה של בל"ד הצביעה מליאת והוועדה, גוף פוליטי שמורכב מנציגי הסיעות; וביש עתיד החליטו מראש לא להשתתף בהצגה כדי לא לדכא את הבוחרים הערבים בתחושה של השתקה ורדיפה, ולא לחזק את בל"ד בתשומת הלב, שעלולה לבוא על חשבון מנסור עבאס ואיימן עודה.
בסוף, זה קרה על אפם ועל חמתם של נתניהו ולפיד גם יחד: הבקשה של בל"ד אושרה על ידי 9 מחברי הוועדה - נציגי המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, דרך ארץ וימינה מול חמישה מתנגדים ממרצ, הרשימה המשותפת ורע"מ. יו"ר כחול לבן, בני גנץ, זיהה את הפרצה בהיאלמות המשותפת של נתניהו ולפיד, והורה לנציגיו להצביע בעד הבקשה. גנץ אף תימרן מראש תוספת מקומות בוועדה כדי להבטיח שהפסילה תאושר - ותיזקף לזכותו.
כך או אחרת, גם בל"ד תתגלגל לבית המשפט העליון, עם מאבק פוליטי-משפטי שיתדלק את הקמפיין של סמי אבו שחאדה עם אותן אנרגיות של עוול ורדיפה. החשש הגדול בגוש המרכז שמאל הוא שהתחזקות של בל"ד תכרסם בשתי המפלגות האחרות, ותמקם את שלושתן קרוב מאוד לאזור אחוז החסימה. בתרחיש יום הדין, לא אחת, אלא שתיים מהמפלגות הערביות לא יצליחו לעבור, ומאות אלפי קולות אבודים יחזירו את השלטון לנתניהו ולימין.
שיעור ההצבעה בחברה הערבית יהיה הפקטור המכריע ביותר על תוצאות הבחירות וקשה לנבא אם וכיצד הליכי הפסילה של בל"ד ישפיעו על המוטיבציה. ביש עתיד מתכוונים להגביר את הנוכחות של לפיד בתקשורת הערבית בבליץ ראיונות בימים הקרובים, ושוקלים בהמשך לנאום בכנס בחירות בהשתתפותו בערים הגדולות של המגזר. במקביל, עמותות אזרחיות וגופים חוץ פרלמנטריים מחפשים את הנוסחה לקמפיינים בערבית שיפצחו את האדישות ויעוררו את הבוחרים לצאת מהבית. בסוף, זה מונח בידיים של עבאס, עודה, טיבי ואבו שחאדה ושל הציבור שבוחר לא לבחור בהם. הם עלולים להיות אחראים לקריסה אומללה של הכוח וההשפעה שלהם על הפוליטיקה הישראלית.