פרופ' שלמה נחמיאס, האיש שהעניק סיכוי לאלפי נערים ונערות במצוקה

"אשקלון איבדה במהלך החג את אחד מהסמלים המשמעותיים שלה", כך אמר תומר גלאם, ראש עיריית אשקלון, בעקבות מותו של הפרופסור שלמה נחמיאס, שופט בדימוס, תושב העיר.

שלמה נחמיאס נולד בשנת 1927 בירושלים, לחיים ולויקטוריה נחמיאס. האב חיים נולד במקדוניה ועלה לארץ ישראל עם אימו. עבד כסנדלר-אומן בחנות שהחזיק בעיר העתיקה בירושלים. מנישואיו לאשתו חאנולה נולדו לו חמישה ילדים. אחרי שאשתו נפטרה הוא גויס בעל כורחו, לצבא העות'מאני ועבד בעבודות כפיה בתורכיה. כששב לביתו גילה ששניים מילדיו מתו מרעב. הוא נישא בשנית, לויקטוריה לבית אבורביע.

ויקטוריה לימדה תפירה בבית הספר לאמנויות "בצלאל", אחרי שמנהל בית הספר, בוריס שץ, ביקש לכך רשות מיוחדת מאימה. לבני הזוג נולדו חמישה ילדים, שלמה היה הילד הרביעי של חיים וויקטוריה. המשפחה, התגוררה בדירת 2 חדרים, בשכונת "יגיע כפיים". השכונה שהוקמה בשנת 1909 נחשבה אז מודרנית ורחובותיה הצרים, היו מסודרים, ישרים וסלולים. הבתים היו בני שתי קומות ובחזית כל בית הייתה גינה קטנה.

חצר משפחת נחמיאס היתה מרוצפת אבנים והיו בה מטבח ושירותים וגם בור מים שעל פיו מכסה ברזל כבד. ליד החצר היה בוסתן קטן ובו כמה עצי פרי- אגס, רימונים, גפן וגם שיחי ורדים אדומות. בגיל 13 החל שלמה לשרת באירגון ההגנה ומילא משימות שונות במקביל ללימודיו. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר, החל ללמוד בבית המדרש העברי למורים על-שם דוד ילין שהיה בשכונת בית הכרם בירושלים וב-1947 הוסמך להוראה.

במקביל המשיך לשרת בהגנה ובעת קרבות מלחמת העצמאות היה במשימות הגנה שונות בעיר. עם הקמת המדינה התגייס לצה"ל. במהלך המלחמה מת אביו, חיים, שהיה חולה. שלמה רצה להביאו לקבורה בהר הזיתים, בחלקה שאביו קנה, אבל בגלל הקרבות נאלצו לקבור אותו בשולי שכונת סנהדריה, ושם גם נשאר קברו.

בעת שהמשפחה ישבה שבעה על האב, כוכבא קבלי, אחותו הבכורה של שלמה, נכנסה לחדר האחורי של הדירה, להניק את התינוק שלה, בן שישה שבועות. לידה היו שתי בנותיה, בנות ארבע ושש. פגז חדר מהחלון שלידו ישבה ופגע בה. היא מתה במקום אך התינוק ניצל בנס. שתי בנותיה הקטנות נפצעו פצעים קלים. שלמה, שהיה מגויס, הגיע לבית החולים ביקור חולים בבקשה כי ישחררו את גופת אחותו לקבורה. קצין שהיה במקום נעתר לבקשותיו וגופתה הושמה על טנדר צבאי יחד עם ארונות שישה חיילים שנהרגו.

על המכונית הצבאית שנסעה להלוויה בשיח' באדר בזמן הקרבות הכבדים, לא היה מקום. שלמה נאלץ להישאר מאחור ובהלוויית אחותו לא נכח אף אחד מבני המשפחה. לפני שהמכונית יצאה לדרכה הספיק לכתוב- "אישה גיבורה"- על ארון המתים של אחותו האהובה. אחרי המלחמה הועברה האחות לקבורת קבע בגבעת שאול.

אחרי המלחמה עבד שלמה כמורה ומנהל בבית-ספר ערב "למל" לנערים עובדים. לאחר מכן, התמנה לנהל את מחלקת הנוער של עיריית ירושלים. בהמשך, החל ללמוד משפטים בטרה-סנטה, שם שכנה באותם ימים האוניברסיטה העברית, שעברה לשם מהר-הצופים בגלל המצב הביטחוני.

בשנת 1955 נשא לאישה את קלרה-בהירה לבית קפילוטו ובשנת 1957 הוסמך כעורך דין.
נחמיאס ניהל משרד עורכי דין עד שבשנת 1975 נבחר לכהונת שופט בית המשפט לנוער באזור הדרום והוא עבר עם משפחתו לאשקלון. בשנת 1978 הוענק לו תואר דוקטור למשפטים מטעם הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, על מחקרו בנושא: "זכויות וחובות הורים בחינוך ילדיהם". המחקר זכה לפרס מהקרן לעידוד המחקר על שם דוד בן גוריון.
הועדה שהחליטה להעניק לו את אות יקיר העיר אשקלון לשנת 2012 כתבה: "אלפי נערים מאשקלון ומהפריפריה עם בעיות ומצוקות כאלה ואחרות הגיעו אליו. המוטו שלו היה בראש ובראשונה ממקום של מחנך ומטפל ורק אחר כך ממקום שיפוטי ומעניש במידת הצורך".

במשך שנים רבות הרצה באוניברסיטאות "בר אילן" ו"בן גוריון" ואף זכה בתואר מרצה מצטיין.
שלמה היה חבר בוועדה לשלום הילד, לבדיקת חוקי החינוך והנוער בישראל. בשנת 1996 מונה לכהונת סגן נשיא בית המשפט לנוער. שנה לאחר מכן פרש לגמלאות ומאז עסק בפעילות ועשייה לשיפור החינוך ולחיזוק זכויותיהם של הילדים ובני הנוער.

במקביל הירצה במכללה האקדמית אשקלון ובמכללה האקדמית אחווה וכן בגופים ציבוריים וקהילתיים רבים בהתנדבות. בהרצאותיו נהג להגיד כי "אין תלמידים רעים, יש מורים לא מבינים ואין בעיה או סטייה שאי אפשר לפתור".

הוועדה שמצאה אותו מתאים לקבל את תואר יקיר העיר אשקלון כתבה: "כשפרופ' נחמיאס מזהה פוטנציאל אצל נער במצוקה הוא יודע לסייע לו בכל הכלים החינוכיים האפשריים ואכן בזכותו נערים רבים שהוגדרו "עבריינים" שוקמו והפכו לאזרחים טובים ולקצינים איכותיים ומצטיינים בצבא. בהרצאותיו מנסה פרופ' נחמיאס לטפל גם בסמכות ההורית שלטענתו התרופפה מאוד בשנים האחרונות. הוא נוהג לצטט מספר תהילים את הפסוק: 'שיר למעלות אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי', ומוסיף כפי שציין רבי שמואל בר נחמן: אל תקרא 'ההרים' אלא 'ההורים'. פרופ' נחמיאס מבהיר כי בלעדיהם ילד לא יכול להגיע לשום מקום ומדגיש כי חשוב לזכור בכל עת כי 'דרך ארץ קדמה לתורה'".

ראש עירית אשקלון, תומר גלאם, אמר כי "נחמיאס היה לסמל ולמופת של עשיית הצדק וחינוך לערכים. במשך עשרות שנים עודד, תמך וכיוון אלפי נערות ונערים למיצוי הפוטנציאל הגלום בהם וסייע להם לעלות על דרך הישר ולהפוך לאזרחים טובים יותר ולחיילים וקצינים איכותיים ומצטיינים. אני משוכנע כי האור שהפיץ במהלך חייו והמורשת שהטמיע ימשיכו להדהד בקרב דורות רבים קדימה".

שלמה נחמיאס היה איש משפחה למופת, השאיר אחריו אישה, אח, ארבעה ילדים, נכדים ונינים.