פרישתה של מפלגת בל"ד הבדלנית מהסכם השותפות של המפלגות הערביות עשויה להיות הזדמנות לבסס עידן חדש ביחסים הפוליטיים בין יהודים וערבים במדינה. עם מעט אומץ ציבורי מצידם של מנהיגי מפלגות המרכז-שמאל ומצידם של מנהיגי המפלגות הערביות זוהי עשויה להיות אחת מאבני הדרך החשובות ביותר לתיקון החברה בישראל.
כולנו מרגישים את זה. הקיצוניים עד עכשיו ניצחו. השנאה ניצחה את החיבה, הפחד ניצח את התקווה והבידול ניצח את הביחד. על אף פרויקטים רבים וחשובים המנסים לקדם את החיים המשותפים בפיסת הארץ הקטנה הזו, יוזמות המנסות לנפץ את חומות הפחד והשנאה בין הציבור היהודי לערבי, הקיצוניים ניצחו. חבר הכנסת איתמר בן גביר, שעד לפני כמה שנים היה מוקצה מחמת מיאוס כמעט בכל בית בישראל הפך עכשיו לכוכב עולה בסקרים. וזה מפחיד. ומעבר לפחד, זה מסוכן.
השותפות של רע"ם בממשלה הנוכחית הראתה לערבים וליהודים שאפשר. אפשר להתגבר על השנאה והזרות, אפילו בתוך אחד המוסדות שהכי מלבים אותם. הכנסת. אפשר לשלב ידיים ולצאת לדרך אחרת, להכיר האחד בכאב ובשאיפות של השני. לקדם הידברות במקום מדון. אבל זה נגמר מוקדם מידי. ניצחו כל מי שרצו לתקוע לתהליך הזה מקלות בגלגלים.
ההתפתחויות האחרונות במפלגות הערביות מוכיחות כי יש עוד על מה להילחם. כאמור, אחת מנקודות המחלוקת בין מפלגות חד"ש ותע"ל (בראשותם של חברי הכנסת איימן עודה ואחמד טיבי) ובין מפלגת בל"ד (בראשותו של חבר הכנסת סאמי אבו שחאדה) היה הניסיון של בל"ד להקשות על המפלגות האחרות להמליץ בפני הנשיא, בימים שלאחר הבחירות, על מועמד ממחנה המרכז-שמאל לראשות הממשלה.
כעת ישנו סיכוי של ממש להרחיב את תהליך השותפות שהחלה מפלגת רע"ם וחבר הכנסת מנסור עבאס בממשלה הנוכחית. החברה הערבית צמאה לכך, רוצה להיות חלק, רוצה שידברו איתה. היא רוצה לדעת שהקול שלה, ביום הבחירות משנה משהו.
לצד המורכבות של החיים המשותפים פה, ההתפתחויות האחרונות פותחות פתח של תקווה. על מפלגות המרכז-שמאל להבין זאת, להתחיל לדבר עם הבוחרים הערביים ולהכיר אותם. על המפלגות הערביות יהיה להבין שגם צעד בכיוון הנכון הוא חשוב, גם אם הוא רק צעד קטן. כי במצב שזה או בן גביר ונתניהו, או עודה ולפיד - זה יהיה בכיה לדורות אם בגלל אי היכולת לגשר על הפערים, אלו יהיו, שוב, נתניהו ובן-גביר.