בימים האחרונים אנו עדים להתפתחויות מרתקות בחזית במזרח ובדרום אוקראינה. לראשונה מאז תחילת המלחמה ב-24 בפברואר השנה, נטלו האוקראינים יוזמה ופתחו במתקפת נגד רחבת היקף. הם ביצעו מהלך הטעיה מבריק כשבמשך שבועות שידרו שבכוונתם לפתוח במתקפת נגד לכיוון העיר הדרומית חרסון, גרמו לרוסים לרכז שם כוחות ובפועל יצאו למהלך מוגבל באזור חרסון, ובו זמנית פתחו במתקפת נגד מאסיבית בשני כיוונים נוספים. הם פרצו את קו החזית במזרח המדינה, התקדמו עשרות קילומטרים ושיחררו למעלה מ-30 יישובים, לרבות שניים שהיו חשובים מאוד מבחינה לוגיסטית עבור הצבא הרוסי. כתוצאה מהמתקפה האוקראינית דחתה רוסיה למועד בלתי ידוע את משאלי העם על ההצטרפות לרוסיה שתכננה לקיים בשטחים שכבשה.
מי שעקב בקפידה אחר ההתפתחויות בחזית רוסית-אוקראינית לא הופתע מאירועי הימים האחרונים. הדרג הפיקודי האוקראיני לא הסתיר את רצונו לפתוח במתקפת נגד כדי להתחיל לשחרר את השטחים שכבשה רוסיה ורק חיכה לאספקת הנשק המערבי, שבסוף הגיעה. אגב, המערב אינו מסתפק רק במשלוחי נשק לאוקראינים. הצבא האוקראיני פיתח שיתופי פעולה הדוקים עם שירותי מודיעין מערביים, בעיקר המודיעין הצבאי האמריקני, שמספקים לו מידע מודיעיני נרחב ומדויק. צבאות מערב גם מעבירים להם את תורת הלחימה המודרנית, ואנו בהחלט עדים לביטויי ההטמעה שלה בשטח.
לעומת האוקראינים, הפיקוד הרוסי מפגין חוסר גמישות, נוקט בשיטות לחימה מיושנות, לא מצליח להפיק לקחים בצורה מספקת. הצבא הרוסי שנחשב עד לתחילת המלחמה באוקראינה לאחד החזקים בעולם, מפגין עד כה יכולות מבצעיות לא מאוד מרשימות.
יחד עם זאת, אסור לטעות, עם כל אספקת הנשק המערבי, היתרון הכמותי המשמעותי עדיין בצד של הרוסים, ואין שום ערובה לכך שמתקפת הנגד האוקראינית הנוכחית תסתיים בקרוב בניצחון האוקראיני. נהפוך הוא, קרוב לוודאי שהמלחמה תימשך עוד חודשים רבים. מה גם, שההנהגה האוקראינית הצהירה לאחרונה על כוונתה לשחרר את כל השטח האוקראיני, לרבות השטחים שכבשה רוסיה ב-2014, ומבחינה פוליטית יהיה לה קשה מאוד לעצור לפני השגת היעד הזה.
כפי שהעניינים בשטח מתפתחים, ובניגוד לתחזיות שרווחו בתחילת המלחמה שהצבא האוקראיני יובס תוך מספר ימים, כיום בהחלט לא ניתן לשלול את התרחיש, שלפיו ידה של אוקראינה תהיה על העליונה. אם כך יקרה, הדבר ישפיע באופן משמעותי על מעמד שתי המדינות - רוסיה ואוקראינה - בזירה הגלובלית. אוקראינה כבר החלה את דרכה להצטרף לאיחוד האירופי, היא תעביר את הצבא שלה לסטנדרטים של נאט"ו והיא תקבל סיוע מערבי מאסיבי לשיקום התשתיות שנהרסו במלחמה. רוסיה לעומת זאת, תצטרך להתמודד עוד שנים עם הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה, עם אבדן השווקים המערביים למכירת הנפט והגז שלה ועם הבידוד ההולך וגובר.
לכן כבר היום, ישראל צריכה לשאול את עצמה היכן מקומה בסדר העולמי הגלובלי החדש המתהווה. לצד האינטרס הברור והמידי של ישראל לשמור על חופש הפעולה שלה בשמי סוריה ולדאוג לקהילה היהודית הגדולה ברוסיה, חייבים להישקל שיקולים נוספים. השיקול המדיני - אם בסופו של דבר אוקראינה תצטרף לאיחוד האירופי היא תהיה אחת המדינות הגדולות והמשפיעות בו. השיקול הכלכלי - השיקום לאחר המלחמה והעברת הצבא האוקראיני לסטנדרטים של נאט"ו יפתחו בפני החברות הישראליות הזדמנויות עסקיות רבות. השיקול האסטרטגי - לעמוד לצד השותפות המערביות בראשות ארצות הברית התומכות באוקראינה באופן חד משמעי. ככל ששעת ההכרעה בשדה הקרב מתקרבת כך הולך ואוזל הזמן שיש לישראל להתלבט.
הכותב, ארקדי מיל-מן, הוא ראש תוכנית רוסיה במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, לשעבר שגריר ישראל ברוסיה.