במתנ"ס השכונתי "שיקגו" שבעיר לוד מתקשים לעכל את מותן של תושבות העיר, מנאר חג'אג' ובתה חדרה, שנורו למוות לפני יומיים. במתנ"ס התקיים הבוקר מעגל נערות ששוחחו על האובדן והכאב, גם על הנרצחות, וגם על מרים, אחותה התאומה של חדרה, שנפצעה באורח בינוני מהירי, ומחלימה בדירת מסתור, מחשש לחייה.
"כואב לי על מרים שתהיה לבד בלי אחותה", אמרה אחת הנערות בשיח במעגל. "הן היו בלתי נפרדות, תאומות שעושות הכל יחד. יוצאות, צוחקות, מתנדבות. לכל אחת היה צחוק אחר. היינו שרות, מצטלמות מלא יחד ועושות סרטונים. רק הייתי רוצה להגיד לחדרה סליחה ולמרים שתדע שאני תמיד אהיה פה לעזור".
הילדה, מנהלת מרכז מימוש זכויות בעמותת ג'נדאס שבמתנ"ס, מאשימה את המערכת באוזלת היד. "יש ליקוי במערכת. אין מעקב אחרי נשים מאוימות. אני אישית הייתי מאוימת ופניתי לרווחה. לא ממש פונים למשטרה אצלנו. זה לא הפתרון, זה יוצר בלגאן בתוך המשפחה. אם בחברה הערבית יהיו זכויות ותקציבים, עובדות סוציאליות, יועצות בית ספר, לטפל בילדים וההורים. צריך ללוות את כל המשפחה. צריך תקצוב מתאים לצורך מיגור הפשע. לא מתקצבים אפילו תרבות, אין פה כלום. אני מטילה אחריות על המדיניות הציבורית שלא מטפלת בזה. צריך לחנך להיאבק בזה".
הילדה סיפרה על פעילותן של התאומות במתנ"ס. "הבנות היו מתנדבות בקבוצה נערות - עושות פעילות קהילתית. יש להן נשמה לתרום ולתת מהזמן שלהן. בנות חביבות, תמיד מחייכות, רוקדות. תמיד הראשונות לעזור כשעושים פה אירועים במתנ"ס. לאמא יש הון חברתי עצום. היא גם המון בשכונה, חלק חשוב בקהילה. תמיד עוזרת. הייתה מחויבת, תמיד דואגת לבנות כי בעלה לא איתה. מגדלת את הבנות שלה בחינוך טוב וכמו שצריך".
גם נסרין, פעילה במתנ"ס, סיפרה על התאומות כי הן "מקסימות, אוהבות את החיים. פעילות מאוד בבית הספר ובמתנ"ס. תאומות לא רק במראה, גם באופי. תמיד עושות הכל ביחד. היו רבות בקטע מצחיק ביניהן.
האמא עצמאית, בקשר טוב עם כולם. תמיד אם יש פעילות בבית ספר היא עוזרת. בחיים לא ראיתי אותה מסוכסכת עם מישהו". נסרין מאוכזבת משגרת החיים בלוד. "אנחנו חיים בעולם אכזרי. כל אישה ערבייה מאוימת. זה קשה אבל זו הרגשה של שגרה. כל יום יש יריות בלוד. כשנגיע לפעם בשבוע אגיד שמצבנו טוב. אני חושבת שכל תושב בלוד היה עד לפחות לאירוע ירי אחד בלוד. העירייה לא עושה כלום. למה ילדה בת 14 צריכה למות ככה?".
חברה נוספת של האחיות סיפרה על הקושי לעכל את מות חברתה, שבוע בלבד לאחר שאביה נרצח אף הוא בעיר. "לפני שבוע הלכתי עם אמא שלי ואחותי לקניות. כשחזרנו ראינו משטרות ואמבולנסים ליד הבית. אמא חשבה שזו בטח תאונה. לא חשבתי שאבא שלי יירצח. נעצר לי העולם כמו וילון שחור. בכל פעם שיש רצח בלוד זה מחזיר אותי למקרה של אבא שלי. קשה לעכל מה שקרה, החיים קשים . אני לא יודעת מה מחכה לנו, אני לא מצליחה להבין למה זה קורה".
אמינה אבו סיאם, שבתה רבאב נרצחה ביולי לנגד עיניה ומול נכדתה, תקפה את המשטרה אחרי שהגרוש של בתה, שהיה חשוד במעורבות ברצח, שוחרר ממעצר. "אין ראיות אומרים במשטרה, יש לו אליבי טוב ואין עצורים אין חשודים אין כלום. אם זו הייתה יהודייה היו עושים הכול כדי למצוא את הרוצח, בגלל שזו ערבייה לא אכפת. המשטרה לא עושה את העבודה שלה, אפשר לרצוח נשים בלוד בקלי קלות. אין מי שיעזור. רק ללכת למקלט. שמים נשים בכלא".
מוקדם יותר הובאו מנאר חג'אג' ובתה חדרה למנוחות בבית העלמין בלוד. מרים, אחותה התאומה של חדרה, שניצלה מההתנקשות, נעדרה מהלוויה, זאת ככל הנראה בשל החשש לחייה. מאות מכרים, משפחה וחברים הגיעו ללוות אותן בדרכה האחרונה.
מרים האורי, אמה וסבתה של הנרצחות, אמרה בריאיון ל-103FM כי היא לא יודעת מי ניסה לפגוע בהן. "כל העיר אוהבת את מנאר, לא עשינו לאף אחד כלום". עוד סיפרה כי פגשה את מרים, נכדתה שניצלה וקרויה על שמה. "אמרתי שאני רוצה שתהיה בבית שלי, ואמרו לי, 'לא, יש לנו מידע שרוצים להרוג אותה גם. אמרתי 'מי?', אמרו לי 'לא יודעים'".
היא סיפרה שנכדתה אמרה לה שלא ראתה כלום מהאירוע עצמו: "'אני נפלתי ולא ראיתי, היא אמרה לי'". לדבריה, היא ידעה כי אימה ואחותה אינן עוד בחיים, "אמרתי לה: 'אל תבכי, אללה ירחמו'". "אני בהלם, למה כל זה?", אמרה מרים בריאיון, "בשביל מי? למה? לא יודעת".
במסיבת עיתונאים שקיים היום המפכ"ל קובי שבתאי הוא אמר כי המתנקש שרצח את הבנות הפך למבוקש מספר אחת. "עבריינים שמתכננים רצח של אמא ושתי בנותיה הקטנות הם עבריינים מהזן השפל והאכזרי ביותר שיש", אמר.
"אנחנו מבינים לא מעט מחקירת האירוע עד כה. זו חקירה שעומדת היום בראש סדר העדיפויות של כל משטרת ישראל ואני מתכוון לכך. אני מציע לכל מי שחושב לבצע מעשה כל כך ברברי וקשה לחשוב שנית", הוסיף. "הפעילות שאנו מסכמים היום זו תשובה ניצחת לאזרחים הערבים שומרי החוק שמעוניינים לחיות כאן בשלום ובביטחון".