דמיינו לרגע מגרש משחקים רב משתתפים שאת כללי המשחק מגדירים יחדיו נערות ונערים בעודם משחקים משחק מורכב המשלב חוויות, התנסות, הובלה, רתימה, למידה, מכישלונות והצלחות, וסופו בכך שהמשחק למעשה לא מסתיים מעולם אלא השחקנים מתחלפים. למי מכם שאינו בוגר תנועת נוער, תיאור המשחק הנ"ל נשמע כמו פרק לא מוצלח בסיפור שעוסק במדע בדיוני, אולם בטוחני כי בוגרות ובוגרי מסגרות החינוך הבלתי פורמלי באשר הם בדגש על עולם תנועות הנוער ימצאו את התיאור הנ"ל כמשקף מציאות בה חיו חיים שלמים. מגרש המשחקים הזה היווה בית שני לרבים מהם ויש שיאמרו בית ראשון.
תנועת הנוער שנולדה היסטורית בשלהי המאה ה-19 התאפיינה דאז במסגרות קטנות אשר תכליתן הרצון לחולל שינוי בעולם המבוגרים. את העולם שבו שלטו המבוגרים יש לתקן ולהתאים לחיים אחרים, חדשים, שונים שמאפשרים לבני הנוער ליצור הוויה משלהם. ספרים רבים נכתבו ומאמרים רבים נלמדו על מימדי החינוך הבלתי פורמלי במשך עשרת השנים, ורבות דובר בארץ ובעולם על תפקידה החשוב של תנועת הנוער בעיצוב החברה האנושית בה היא פועלת, אך בעולם הדינמי המשתנה במהירות הבזק עולה השאלה המתבקשת, האומנם "הפטנט" הזה נותר רלוונטי ואומנם מספק את ייעודו במדינת ישראל 2023?
כדי לכל עשייה חינוכית, כלשהיא, יש להתבסס על ניתוח של מבחנים בהם נמדדת התוצאה. את התוצאה יש לבחון בהיבטים של הגדרת המשימה אל מול היכולת למדוד אותה. עם פתיחת שנת הלימודים תשפ"ג, ניתן, צריך והגיע הזמן למדוד את החינוך הבלתי פורמלי ופועלו. אומנם השדה המחקרי עושה זאת במשך שנים ארוכות, אך רבים הקולות הנשמעים פעם אחר פעם אשר טוענים כי בבסיס התהליך החינוכי הבלתי פורמלי מצויה ההבנה כי מדובר בתהליכים בלתי פורמלים ארוכי טווח שאינם ניתנים להבנה, לניתוח באמצעות כלי מדידה והערכה הלוקחות מעולם המדידה הפורמלים.
תנועת נוער, חשיבותה במציאות החינוכית חברתית של ישראל 2023, בואכה לעשור הקרוב. אנו חיים במציאות בה השיח הציבורי מוזן בקודים התנהגותיים הלקוחים מעולמות שייעודם המרכזי הוא שורת הרווח. מציאות זו מייצרת זילות ערכית סביב העשייה למען האחר כשהערך המרכזי שיוצב לנגד עיניו של המתלבט באם לעשות או לא, היא השאלה "מה יוצא לי מזה", מה אני מרוויח מכך במציאות מקבילה המתרחשת במגרש המשחקים שתואר בראשית הדברים. העשייה היא פונקציה של הבנת הצורך של האחר לא פחות משלי. העשייה מונעת מערכים של אלטרואיזם (מילה קשה במציאות בת ימינו) של נתינה ללא גמול וערבות הדדית, וכל אלו לוקחים ממכלול של התנסויות חוויתיות שמעצבות את הזהות האישית של כלל המשחקים על המגרש.
בחזרה למציאות. מערכת חינוך המחייבת את מחנכיה לצרוך ידע ומיומנויות המבוססות על תוכנית לימודים שלא בהכרח תואמת את הרצון או הנכונות הן של המתחנכים והן של המחנכים, יוצרת אנטגוניזם שהולך וגדל בקרב צרכני המערכת. היא פוגעת פגיעה אנושה בעוסקים במלאכת הקודש ומרחיקה את הדורות הבאים מלעסוק בעשייה חינוכית. באופן וולנטרי לחלוטין, מבלי שאף מבוגר יכפה עליהם באמצעות שום מערכת רגולטורית הבודקת התייצבות, ישנם חלק מדור העתיד שנאבקים על הזכות להיות חלק ממערך המחנך. דורות על גבי דורות של מתחנכים, שרבות ורבים מתוכם מגדילים ועושים, חוצים את הגבול וצועדים בגאון אל עולם המבוגרים, מצוידים בערכים ובכלים אותם רכשו על מגרש המשחקים שלנו, פונים ומבקשים להמשיך ולעסוק בחינוך גם ביום שאחרי ולהנחיל את העולם הערכי שעיצב את דרכם לדורות הבאים גם במסגרת החינוך הפורמלי.
נקפוץ לרגע לזירה אחרת, משמעותית לא פחות, שבדרך כלל לא מטופלת באופן סדור, אך משמשת זירת מחנך מרתקת. המפגש החברתי, הבינאישי, היכולת ליצור קשר בלתי אמצעי בימינו, אנו רבים הטוענים שהחברה האנושית מאבדת מיומנות יסוד בהבנייתה של כל חברה אנושית. היכולת ליצור קשרים חברתיים, לשוחח, לחוות, לגעת, להתנסות, כל אלה בכדי ליצור חוויה משותפת שתהווה תשתית להתפתחות קשרים חברתיים.
אנו חיים במציאות בה הטכנולוגיה מייצרת מציאות חברתית, האפליקציות, הרשתות החברתיות, התקשורת המבוססת אוואטרים המייצרים מציאות מדומה. כל זאת, מבלי שנצטרך לעמוד איש מול רעהו. המציאות הזו מובילה לחברה חולה, שללא ספק מנוונת את השריר החברתי, מייצרת ניכור, מעצימה תופעות של פגיעה עצמית, דיכאון ואובדנות, בדידות ותחושה של לבד. במגרש המשחקים שלנו, המשחק כולו מבוסס על אינטראקציות חברתיות. על היכולת לנהל שיחה, לשבת במעגל, לטייל בין החיים ומדברים, לייצר חוויה שהתקשורת הבינאישית מהווה את תשתית היסוד ביכולת לשחק את המשחק. הקבוצה היא המשפחה, החברים הם חברי המשפחה האלטרנטיבית, הם העוגנים והמשענות ברגעי שמחה ומכאוב, היחד הוא תמצית החוויה ועל בסיסו ניבנת מערכת יחסים שאיתה צועדים בכל שנות המשחק ולאורך שנים רבות אחרי.
מנהיגות - בואו נדבר לרגע על האמירה המקוממת-משהו הלקוחה בעיקר מהשיח הפוליטי השגור, "אין מנהיגים במדינת ישראל". אנו עדים לתהליך של שחיקה, של זילות, של חוסר הערכה כלפי אלה המושכים בעגלה. אנו מבטלים בזלזול את אלה שבוחרים להוביל ולצעוד בזירה הציבורית. אנו נוטים לחפש את האינטרס האישי העומד בבסיס החלטה להקדיש את חייך ולהוביל אחרים במציאות מורכבת. אני לא נכנס לחלוקת ציונים למנהיגי ההווה אל מול מנהיגי העבר. רבות נאמר על כך וקטונתי מלתרום אמירה משמעותית בנושא, אך הזווית המעניינת מבחינתי היא כיצד הציבור תופס את מנהיגיו, היחס אותו אנו מפגינים כלפיהם, ותפיסת חוסר ההערכה הנגזרת מתהליכי השחיקה הנ"ל.
ואילו בקרב הנערים והנערות אנו מוציאים זירה דמוקרטית מלהיבה בה אלה הנושאים האחריות הגדולה מתוקף בחירתם לתפקידם, בכירים במגרש המשחקים הינם מושא להערצה והערכה. עולם שלם של תחרות בריאה בונה ומעצימה את מנהיגי ההווה אשר ללא ספק מהווים תשתית איתנה לבניית מנהיגות המחר של החברה הישראלית, וכל זה ללא חשש כי הללו פועלים מקידום אינטרס אישי או ממניעים זרים, מלבד הרצון לעשות, לתרום ולפעול למען הכלל.
עם פתיחת שנת הלימודים תשפ"ג, ניתן, צריך והגיע הזמן להכיר בכך שתנועות הנוער - זירת החינוך הבלתי פורמלי - הן מקומות בהם באופן וולנטרי בני ובנות נוער חווים חוויות המעצבות קודים ערכיים המתורגמים בביטוי התנהגותי ומייצרים יחדיו שילוב מנצח בין ערכים, מיומניות, חווית התנסות, ויוצרים ממשוואה זו מציאות של חברה אנושית בריאה, איתנה, המבטיחה לנו עוד שנים רבות של יצירה, הובלה ועשייה משותפת.
קלי כהן הוא מזכ"ל תנועת הצופים.