מולי יושבת אישה חזקה, מוצקה בדעותיה ומתנסחת בבהירות, עם זוגיות אוהבת ותומכת. קשה להאמין שרק לפני כמה שנים היא הייתה נערה צעירה מהצפון, שלפי כתב אישום מטלטל, שהיום (שלישי) הותר לפרסום דבר קיומו, נאנסה באופן קבוע על ידי הוריה לאורך 13 שנה. מהיחסים החולניים האלה היא נכנסה להיריון פעמיים, שכלה תינוקת שנולדה עם מומים איומים והפילה עובר בהיריון שני מאביה, הכול תוך שההורים ממשיכים לפגוע בה מינית, גם במהלך ההריונות ואחריהם.
במשך כשש שנים התיק נחקר במשטרה, נסגר, נפתח בשנית בלחץ הצעירה, הגיע לפרקליטות וכך נחקר שוב. בסופו של דבר, התגלתה ראיית זהב - עובד בבית החולים שמר DNA של התינוקת המתה, ובחקירה עלה שהממצא הזה קושר את התינוקת לסבא שלה, כאבא שלה. הכול לכאורה, הכול על פי כתב האישום, הכול על פי מה שהיא מספרת לוואלה! בגילוי לב.
"זה היה בית של עוני, עם תת-תנאים ותת-קיום, יש תקופות שהאוכל בו מסתכם בלחם ומרגרינה", מספרת. ברקע סמים ואלכוהול, אבא עבריין, שליטה מוחלטת שלו בבני המשפחה. "לסמים תמיד היה כסף", מעידה. היא מספרת שכשלא היה, היו לו פתרונות זוועתיים אף מעבר למה שהשתכלל לכלל אישומים פורמאליים: "בשלב מסוים הוא גם היה שולח אותי לגברים לשכב איתם בשביל שאביא לו כסף כדי שיהיה לסמים", נזכרת. "גם את אמא שלי הוא היה שולח, אני זוכרת את זה מהילדות. הוא שלט בבית ולא נתן לאמא שלי לזוז, כולנו הבנו לאן היא פתאום הולכת בערבים כשהיא ככה מסודרת ומאופרת".
"ככה זה כשיש בבית מישהו ששולט עליך גם כלכלית וגם רגשית", היא מסבירה, "היו מכות, היו סמים. המילה האחרונה היא תמיד שלו. מה שהוא אומר לעשות, עושים. השליטה שלו החדירה המון פחד, לא רק בי, גם באחים שלי ובאמא שלי. הזיכרון הראשון שלי מהמעשים שלו הוא כשחגגתי את יום הולדתי ה-17. הייתי אז תלמידה חדשה בבית הספר, הזמנתי חברים אבל אף אחד לא הגיע. הוא לקח אותי להליכה, כביכול כדי לנחם אותי. התיישבנו על ספסל בדרך, הוא התחיל לגעת בי ואני קפאתי במקום. אין דבר כזה להגיד לו 'לא'. אין דבר כזה להמרות את פיו. אין יכולת התנגדות. כשהוא מחליט משהו, זה מה שיהיה. הוא נגע לי במקומות אינטימיים. פחדתי להזיז לו את היד. פחדתי להגיד לו שיפסיק. פשוט השתתקתי והוא עשה את מה שעשה. אני אומרת שזה הזיכרון הראשון שלי. את הילדות שלי אני לא ממש זוכרת. אומרים לי שרוב הילדות שלי ביליתי איתו והייתי צמודה אליו. אני יודעת שהוא לקח אותי איתו לכל מיני מקומות. אני לא יכולה להגיד בוודאות שלא קרו דברים גם קודם".
לפי כתב האישום, מאז אותו יום הולדת זה הפך לדבר שבשגרה. ההתעללות הופסקה זמנית שנה לאחר מכן, כשאביה ואמה נעצרו בגין פרשיית סמים. "אמא שלי חזרה הביתה אחרי חודש בנווה תרצה כי קיבלה עבודות שירות, הוא ישב בכלא שלוש שנים. אני עזבתי את הבית אבל כשהוא יצא אני מיד חזרתי, כדי שחס וחלילה הוא לא יפגע באחיות שלי. ואז זה המשיך איתי. אחר כך עברנו עיר, האחים היו בפנימייה וזה המשיך.
"רוב הזמן זה היה קורה באופן קבוע. היו ימים שכן, היו ימים שלא. כשאני, אמא והוא היינו לבד, אז המעשים היו קורים פחות או יותר יום-כן, יום-לא. השתמשתי בהמון סמים ובהמון אלכוהול, היה המון בבית. השימוש שלי בא בעקבות המעשים, אבל בזכות הסמים והאלכוהול שרדתי. זה מה שהחזיק אותי שפויה. בלי השימוש לא הייתי מצליחה לשרוד את כל מה שעברתי. עצוב שההורים לא עצרו את זה, ובעצם זו הייתה הדרך שלהם להחליש אותי עוד יותר, כדי שלא אהיה מסוגלת להגיד לא ולהתנגד.
"הוא אמר שהוא רוצה ממני ילד. זו לא הייתה שאלה"
"אמא שלי היא אישה מוכה שהייתה בשליטה תחתיו. הוא הרביץ לה, היא פחדה ממנו. אבל אני לא חושבת שזה נתן לה את הזכות להתנהג כפי שהתנהגה ולעשות את מה שהיא עשתה. היא הייתה צריכה לקחת אותי יד ביד ולעשות הפלה, או לרווחה, או למשטרה, כדי לעצור את זה. אם אני הייתי אמא וזה היה קורה אצלי בבית, אני הייתי שמה את עצמי על הגדר. הייתי לוקחת את הבת שלי ואומרת 'בואנה, אבא שלה אונס אותה ואני שותפה לזה'. עצוב שהיא לא עשתה את זה.
"בשלב מסוים הוא כבר אמר שהוא רוצה ממני ילד. לא הייתה בכלל שאלה אם אני מביאה או לא מביאה. הוא בא, העמיד עובדה וזה היה המצב הנתון. במפתיע נכנסתי להריון. הלכתי לבדיקה אצל רופאת נשים, היא אמרה לי שאני בהיריון, בכיתי את בכי החיים שלי. אני זוכרת את היום הזה כמו אתמול. התקשרתי לאמא שלי ואליו והודעתי להם, מבחינתו זו הייתה הצלחה, הוא מאוד שמח. אין דבר כזה שנדבר על הפלה. אמא שלי אמרה, 'אל תעשי את זה, זה מסוכן', אבל בפועל לא עשתה כלום. בבית החולים לא שאלו הרבה שאלות ואף אחד לא דיבר איתי על זה. הוא אמר לי שאני אגיד שההיריון מסטוץ במועדון והם קיבלו את זה. הם לא ממש התעניינו מי האבא, ככה לאורך החודשים הארוכים שאני עם אמא שלי בבית החולים. נראה לי שתמיד היו להם חשדות, אבל לא דיברו על זה. הייתי בקשר עם עובדת סוציאלית, אבל גם היא לא ממש תחקרה מאיפה ההיריון הגיע. אמרתי לה את מה שאבא שלי אמר לי להגיד. עברה עליי שנה קשה, אושפזתי במרכז לבריאות הנפש, הוא דאג לבוא כל יום ולוודא שאני לא מספרת כלום.
"כשהתינוקת נולדה, בקושי נתנו לי לראות אותה ומיד העבירו אותה לטיפול נמרץ. מאותו הרגע, במשך כשנה, חיי הפכו עוד יותר לגיהינום, כשהיא מאושפזת עם מומים מולדים שבסופו של דבר הובילו למותה. להביא ילד מאבא שלך מביא המון מחלות. זה ידוע. בכנות, אני שמחה שהיא לא חיה. נחסכו ממנה חיים של להיות כל הזמן מחוברת למכשירים ועם צינור דרך הבטן לאכול. אני סובלת מהמוות שלה וכואבת אותו ואין מה לעשות, זה מחיר שאני משלמת ואשלם.
"אני זוכרת כמו אתמול את היום שבו הודיעו לי שהיא מתה. חרב עליי עולמי. נסענו לבית החולים, אני ואבי. הגיע רב, וגם אחותי. ראיתי אותה במיטה הקטנה, עם חיוך, אבל קרה כמו קרח. באותו הלילה לא תפקדתי. מי שבעצם ארגן את ההלוויה זה אבא שלי ואמא שלי. להלוויה הגיעו קרובים ומכרים. הייתי צריכה לזהות אותה. נכנסתי, אמרתי כן, זו הילדה שלי, והתפרקתי על הרצפה. אבל אחרי שהיא נפטרה, הכול המשיך, אני נכנסתי שוב להריון, אבל הוא כבר הבין כמה זה מסוכן ואמר לאמא שלי ללכת איתי להפיל. לרווחה סיפרתי שהייתה לי ילדה חולה ושאני לא מסוגלת לטפל בעוד ילד, והם אישרו".
"ככה עד גיל 30 בערך, כשזה קרה בפעם האחרונה כשיכולתי לאזור אומץ ויצאתי את הבית והגשתי את התלונה במשטרה. שיהיה ברור, המשטרה ידעה על זה הרבה קודם. כשחקרו את תיק הסמים שלו אני הפללתי אותו ותוך כך גם סיפרתי מה קורה בבית ושהוא נוגע בי אבל זה לא עניין אף אחד. עניין אותם העניין של הסמים. זה עוד יותר הפחיד אותי שנים אחר כך כשבאתי ממש להתלונן על מעשי האונס".
"עם השנים הבנתי שאני לא הבת שלו, אלא סוג של אישה שנייה שלו. עם השנים, כשיצאתי כבר מהבית הדפוק, הקשה והמתוסבך הזה, הבנתי כמה זה חולני ועצוב שככה זה התנהל, ששלושתנו ביחד והכול כאילו מותר, כמובן תחת השפעת סמים. לא היו גבולות ברורים למה מותר ומה אסור. כשהוא חזר מבית הסוהר סיפרתי לו שאני משתמשת בסמים, והוא השיב 'אין בעיה, בואי תעשי איתי ועם אמא'. ככה זה התנהל. השתמשנו בסמים והפגיעות המשיכו. אמא שלי גם הייתה שותפה שלו לדברים וגם פחדה מהאלימות שלו.
"השכן צעק, 'אתה יוצא עם הבת שלך כאילו היא אשתך'"
"בפעם האחרונה שזה קרה כבר הייתי נקייה מסמים ואלכוהול ובפעם הזו זה היה מאוד כואב, מאוד קשה ומאוד מפחיד. למחרת חזרתי לעיר בה גרתי ובאה ההתפכחות שזה כואב מדי, שאני לא מסוגלת יותר שזה ימשיך, שבגלל זה באה לעולם ילדה שמתה. אבא שלי שלט על כל דבר שאני אומרת אחרי המוות שלה. הייתי צריכה הרבה כוח להתלונן בפעם השנייה, להתעקש שזה קרה, אחרי שבפעם הראשונה לא האמינו לי. אבל זה שכבר לא הייתי בבית והייתי מוקפת בגורמים טיפוליים כנראה עזר, הבנתי שזה דבר שהוא אסור, שלא מתקבל על הדעת שאבא אונס את הבת שלו והאמא רואה ושותפה, הבנתי שאני חייבת להגיש את התלונה, שהבנאדם הזה חייב לשלם על מה שהוא עשה.
"אזרתי אומץ להגיש את התלונה, במקביל שוב נפלתי לסמים ולשתייה. התלונה נפלה בין הכיסאות, שש וחצי שנים נלחמתי שהצדק שלי יצא לאור". גורם המכיר את השתלשלות התיק אומר שלפרקליטות הגיעה התלונה ממשטרת ישראל עם המלצה על סגירת התיק. "היום אני מתמודדת עם זה בלי סמים ואלכוהול. זה קשה, אבל שווה את זה. אני באה ואומרת שמכל קושי צומחים. אני אראה לו שהוא ישלם על כל החולי שלו כהורה, על כול מה שהוא עשה. היום אני נקייה לגמרי יותר מחמש שנים.
"אני חושבת שהרבה אנשים חשדו, אבל בעצם אף אחד לא התערב. אף אחד אף פעם לא נכנס לתמונה של מה שקורה בבית. לא קרובים, לא חברים, לא שכנים. פעם, כשרבנו עם השכנים, שכן אחד צעק לאבא שלי, 'אתה יוצא עם הבת שלך כאילו היא אשתך'. אני זוכרת שזה חרה לי בכל הגוף. זה חיזק לי את ההבנה שאנשים יודעים אבל סותמים. גם במשפחה שלו ובמשפחה של אמא שלי אני בטוחה שידעו וחשדו שהילדה ממנו. העדיפו להעלים עין ולא לדבר. ידעו, סתמו ולא עזרו. אמא לא עצרה את זה. היא הייתה באותו החדר, באותה המיטה. היו חלקים שהייתה מעורבת בהם והיו חלקים שלא, אבל היא ראתה מה קורה כל הזמן, היא ידעה ועוד איך, היא כן ראתה, היא הייתה שותפה לחלק מהדברים. למה היא לא עזרה לי? בתור אמא היא הייתה אמורה להפוך עולם ולעצור את זה.
"במשפחה אין מי שתומך בי, האחים שלי יודעים אבל רק אחותי הגדולה מאמינה לי. יש לי את אשתי, שתומכת בי במאה אחוז. יש לי את המשפחה שלה, שמכירים אותי ואוהבים אותי. הם לא מכירים את הסיפור. אני נמצאת בטיפול ויש צוות שלם שמטפל בי. הם יודעים אבל לא מדברים על זה, מעדיפים לקבור את הנושא. היום אני עומדת על שתי רגליים. אני נשואה. באיזשהו מקום אני מרגישה ניצחון, למרות כל הטרפת הזו וכל הקושי שבדבר. עובדה שאני עומדת ולא משתמשת בסמים וזרוקה ברחוב או בכלא.
"במקום שהם יהיו ההורים שלי וישמרו עליי, הם הרסו לי את החיים ופגעו בי. זו פגיעה שנמשכת. היום אני לא מסוגלת לחשוב על להביא ילדים לעולם. זה דבר שמאוד מפחיד אותי. היום אני יכולה להיות רק עם בנות ולא יכולה לחשוב על להיות עם גברים, אני לא יכולה להתקרב אליהם.
"אני אגיע לכל דיון ואעשה כל מה שצריך", מתחייבת הקורבן. "אני מקווה שאף אחת מהאחיות שלי לא נפגעה, אבל אני חוששת שהוא פגע באחת מהן. מפחיד אותי שהוא נגע בה. לא אכעס עליה אם כך יתברר, לא אכעס על למה היא לא אמרה, כי אני יכולה להבין את הפחד ממנו. לי לקח עד גיל 30 לבוא ולהגיד שזה קרה. מפחיד אותי שהוא יישאר בחוץ, הוא צריך להיכנס עמוק בפנים לכלא. הם צריכים לשלם על הכול. הם הרסו את המשפחה הזו. פתאום כשהתלונה עולה לכתב אישום כולם עם ההורים. במשפחה כולם מגבים אותם. אותי זרקו, אבל אני לא אוותר להם. הם ייכנסו לכלא ועמוק".