לפעמים צריך להתחיל מהסוף - הרכבת הקלה בגוש דן צריכה לפעול בסופי שבוע. זה מוצדק משלל סיבות: מדובר בשירות בסיסי לציבור; זה מרחיב את השימוש בתחבורה ציבורית בשאר ימות השבוע ומאפשר לוותר על רכב שני; זה מצמצם פערים כי מדובר בשירות חיוני למי שאין באפשרותו להחזיק רכב פרטי על סך עלויותיו המאמירות; זה יכול להפחית תאונות דרכים המתקיימות תדיר בסופי שבוע בהתנגשויות של רכבים פרטיים; זה עדיף לסביבה כי מדובר באמצעי תחבורה מזהם הרבה פחות מעוד כמה אלפי רכבים פרטיים שיגדשו את נתיבי התחבורה בדרך לים ולבית החולים ולסבתא; זה מוצדק מבחינת חסכון בעלויות לכל משתמשי הרכבת הקלה, גם באמצע השבוע, כי העלות התפעולית מתחלקת על פני יותר נסיעות - כך עלה ממחקר של חברת BDO שפורסם ביום שישי.
אבל יש סיבה נוספת, שבדרך כלל משתמשים בה כדי להתנגד לתחבורה הציבורית בשבת בכלל ולרכבת הקלה בגוש דן בפרט - כי זה פשוט מה שצריך לקרות במדינה יהודית ודמוקרטית. במקום שהיהדות תהיה איל הניגוח של ספינת המתנגדים האוטומטית לכל שינוי ביחסי יהדות ומדינה היא תהיה דרך המוצא והפתרון. כי ביהדות יש גם את זה - הכרה בזכויות החלש, הגר, היתום והאלמנה. אותן אוכלוסיות שבדרך כלל לא נספרות, אלה האוכלוסיות שנפגעות הכי הרבה מחוסר היכולת להתנייד בסופי השבוע. וצריך להגן עליהן כפליים; גם לאפשר להן להגיע לארוחת שישי אצל ההורים, כי שבת זה גם משפחה, וגם להגביל את יכולת ההעסקה שלהן בסופי שבוע, כי שבת זה גם מנוחה. אבל היא לא המנוחה הדתית-ההלכתית בלבד.
לפי מחקר של אתר "המדד" עבור ישראל חופשית, שני שלישים מהציבור היהודי בישראל נוסע בשבת. הציבור שמגדיר עצמו מסורתי קרוב מאוד לממוצע - 64% ממנו נוסע בשבת. איך אפשר לנסוע בשבת ולהיות מסורתי? אפשר. אפשר לחגוג את השבת ואת סוף השבוע בהרבה דרכים. אך מי שחושב שבשם היהדות נכפה את אורח החיים ההלכתי, שנשמר על ידי מיעוט (גילוי נאות: כותב שורות אלה נמנה עליו), ונשיג בכך תוצאה חיובית עבור "צביון יהודי" או "זהות יהודית" - פשוט לא מבין את המרחב שבו הוא חי. היהדות ניזוקה במשך שנים מכך שמשתמשים בה כדי למנוע מהציבור תחבורה ציבורית בסופי שבוע.
גם מי שאינו מתכוון להשתמש ברכבת הקלה בשבת צריך לזכור שבעיות התח"צ לא מתחילות ונגמרות בשאלת הנסיעה בשבת. לא ברור בכלל אם וכמה תפעל הרכבת בימי שישי ובמוצ"ש. כבר כיום ישנם קווים של רכבת ישראל שאינם פועלים בזמנים אלה, חלק מהותי מהסופ"ש הישראלי, בין השאר בגלל שכבר אין טעם לשלם תוספת תשלום להעסקת עובדים בימי המנוחה. מבחינת החוק ועלויות השכר אין הבדל בין יום השבת ובין מוצאי השבת. כולנו בעצם משלמים את המחיר של חוסר היכולת להגיע להסכמות על פתיחת תחבורה ציבורית בשבת.
לכן כדאי שנתחיל להביט על סוף השבוע כולו. תחבורה ציבורית איכותית בסופי שבוע (ובכלל) היא אינטרס חוצה מגזרים ואוכלוסיות. מדיניות שרואה בסופי השבוע כמכלול תסייע להתגבר על שיקולים ספציפיים ותיטיב עם כל משתמשי התחבורה הציבורית. היא כלכלית יותר, סביבתית יותר ואנושית יותר. היא תחזק את הסולידריות החברתית והיא תאפשר ליהדות לחזור למקומה הראוי כגורם המלכד בינינו.
תני פרנק הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה מבית מכון הרטמן.