חודש אחרי כניסת רפורמת "דרך שווה" של משרד התחבורה, מבדיקת וואלה עולה היום (חמישי) כי החיסכון למשתמשי אפליקציות התשלום מסתכם ב-6% בלבד. זאת, לצד עלייה בכמות הנוסעים בתחבורה הציבורית, לעומת חודש אוגוסט אשתקד. הרפורמה נועדה לתגמל את "המשתמשים הכבדים" בתחבורה הציבורית ולייצר בהירות לגבי עלות הנסיעות בעזרת חלוקת מדרגות התשלום לחמישה תעריפים מבוססי מרחק.
על פי נתוני אפליקציית "מוביט-פנגו", שבה מבוצעות כ-70% מהנסיעות המשולמות על ידי האפליקציות, בהשוואה לאוגוסט 2021 כמות התיקופים עלתה פי 3 וקצב הנסיעות למשתמש עלה ב-30%. בניתוח של עלויות הנסיעה בתחבורה ציבורית בהשוואה לאותו החודש, מסתבר שבעוד שלנוסע המזדמן נרשמה התייקרות של בין 0.5% ל-4%, ל"משתמשים הכבדים" הוזלה הנסיעה ב-6%.
אייל זיו, מנהל הפעילות של "מוביט-פנגו" מסר כי "ציבור הנוסעים המשתמש באפליקציות התשלום מבין שאפשר לשלם לבצורה פשוטה ומשתלמת, ומאז הרפורמה בודק את השפעתה ומגביר את תדירות נסיעותיו לעומת התקופה המקבילה. בזהירות המתבקשת מחודש ראשון לאור השקתה של הרפורמה, נראה שהיא אכן יקרה במידת מה את עלות הנסיעות הבודדות של ציבור הנוסעים, אך בעלות החודשית דווקא הובילה לחיסכון".
יחד עם זאת, יש לזכור כי רכיב מהותי נוסף ברפורמה כמעט ולא בא לידי ביטוי בחודש הראשון לפעולתה
- ההנחה בשיעור של 50% בתעריפי הנסיעה לבני נוער. סביר להניח כי השפעת המהלך תבוא לידי ביטוי באופן מוחשי הרבה יותר בחודשים הקרובים עם תחילת שנת הלימודים בבתי הספר.
בחודש שעבר יצאה לדרך רפורמת "דרך שווה" בתרועה רמה, במסגרתה תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית נקבעו לפי מרחקי נסיעה. בנוסף, ניתנו הנחות לגמלאים, בני נוער ונסיעות בחינם לבני 75 ומעלה. במשרד הצהירו כי התוכנית תמנע התייקרות.
משרד התחבורה הצהיר כי המחירים החדשים מייצרים "וודאות תעריפית", ובכך נמנעה עלייה של 8% בעלות הנסיעות בתחבורה הציבורית. עם זאת, מבדיקה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי בעקבות התוכנית תחול התייקרות עבור אוכלוסיית הנוסעים העיקרית בתחבורה הציבורית, ישראלים בני 30 עד 65. שינוי באופי הנסיעות בשביל קבוצה זו יכול לחולל שינוי במצב התחבורה בישראל.
למה היה צורך ברפורמה?
שוק המחירים של התחבורה הציבורית בישראל נבנה טלאי על טלאי בכל הנוגע לתעריפים. העדפת אזורים באשכולות סוציו אקונומיים נמוכים, קבוצות לחץ פוליטיות שדאגו לבייס שלהן או סתם חוסר תשומת לב הביאו לכך שבמדינת ישראל היו כ-80 תעריפי נסיעה בתחבורה הציבורית, כך שנסיעה בתל אביב עלתה 6 שקלים, ביישובים אחרים 4 שקלים ובערים אחדות 3 שקלים או 2.3 שקלים באופקים, בית שאן ועוד. במקרים אחרים זה היה אפילו פחות מזה: דימונה, רכסים וירוחם יכול המחיר לרדת ל-1.5 שקלים בלבד. הרפורמה נועדה לייצר אחידות במחיר הנסיעות שיתבססו על מרחק מנקודת המוצא, וכן לאפשר את המעבר לתשלום בתחבורה ציבורית שלא באמצעות מזומן, אלא באמצעות הסדרי תשלום מראש.