ב-1897 כינס עורך דין ועיתונאי יהודי אוסטרו-הונגרי כנס בעיר באזל, שווייץ. לימים התברר שכנס זה שינה את העולם. אותו קונגרס היה המפגש הראשון של התנועה הציונית, ובאופן דומה מאוד למה שתאודור הרצל חזה, הוא הוביל לאחת ההתפתחויות החשובות ביותר של המאה ה-20: כינונה של המולדת הלאומית היהודית.
בדיוק כפי שנציגים התכנסו באותה עיר יפה לפני 125 שנים, בימים אלו מתכנסים מנהיגים יהודיים פעם נוספת לאירוע שמארגנת ההסתדרות הציונית העולמית. נפלה בחלקי הזכות לשאת דברים בכנס חשוב זה ואני גאה לחלוק את תובנותי לגבי פגיעתה המתמשכת של האנטישמיות, כמו גם להביע את דעתי על משמעותה של הציונות ב-2022.
מבאזל יצאה המחויבות להשיב את העם היהודי למולדתו ההיסטורית, שנבנתה על יסודות הציונות הדתית שהפיחה חיים באמונה במשך קרוב ל-2,000 שנה. אישיותו וכוח רצונו של הרצל קרנו מהקירות הרמים ביותר של עוצמה ומיומנות פוליטית והתמודדו עם מכשולים קשים ביותר עד להקמתה, בסופו של דבר, של מדינת ישראל, 50 שנים לאחר מכן.
למרות שלא ניתן למחות או לתקן אלפי שנים של נידוי ורדיפה כמיעוט במהלך החיים בתפוצות, שלא לדבר על רצח העם של ששת המיליונים במהלך השואה, השאיפה להקמתה של מדינת ישראל הציתה תקווה חדשה לעתיד וכתבה מחדש את הנרטיב של העם היהודי מעם נודד וחסר אונים לעם חסון הנוקט בפעולה ממוקדת.
כידוע, עיקר חלומו של הרצל התממש וישראל היא כיום מדינה יהודית משגשגת המציעה בית ליהודים מרחבי העולם, במקביל להיותה כוח חלוצי בתחומי המדע, הרפואה, הטכנולוגיה והחקלאות. עם זאת, קיומה של ישראל לא "פתר" את בעיית האנטישמיות וישראל רחוקה מלהיות אוטופיה מושלמת.
הרצל ועמיתיו הציוניים בבאזל לא יכלו לחזות שישראל תיאלץ להגן על עצמה בשמונה מלחמות שהתחוללו בה מאז 1948, בעימות הישראלי-פלסטיני שטרם נפתר, באיומים המתמשכים שמציבות מדינות חורשות רע כגון איראן וארגוני טרור כגון החמאס והחיזבאללה, ומאמצים בינלאומיים מתואמים לנדות ולהציג את המדינה היהודית כישות לא לגיטימית, לרבות באמצעות הטענה האבסורדית ש"ציונות היא גזענות" ומסעות השמצה מרושעים של ה-BDS.
גם כעת, כשהמנהיגים היהודיים חוזרים ומתכנסים בבאזל, האנטישמיות ממשיכה להוות סוגיה חמורה המפגינה סממנים מדאיגים מהסוג שהכירו האנשים שחיו ב-1897. אנו גם עדים לצורות חדשות - כגון מסעות מקוונים של הכפשה, שנאה והטרדה, או הטחת האשמות והפיכתם לשעיר לעזאזל של אנשים וארגונים יהודיים הפועלים למען המדינה היהודית.
בשנה שעברה תיעדה הליגה נגד השמצה את המספר הגבוה ביותר של תקריות אנטישמיות בארה"ב מאז שנות ה-70. אחד השיאים בתקריות אלו התרחש במהלך העימות בין ישראל לארגון הטרור חמאס במאי 2021, כאשר איתרנו גידול של 150 אחוזים במספר ההתקפות וההצגות המגחיכות את ישראל כחלק ממפגני שנאה נגדה. יהודים הותקפו באופן בוטה במקומות ציבוריים בערים מרכזיות כגון ניו יורק ולוס אנג'לס רק בשל אמונתם וזהותם. באופן דומה, בארה"ב וברחבי העולם היינו עדים למנהיגים פוליטיים ולמועמדים של הימין הקיצוני החוזרים כתוכים על מסרים אנטישמיים ורטוריקה שמאלנית קיצונית אשר האנטישמיות עומדת במרכזה.
בבוסטון הקימה קבוצה אנטישמית את "פרויקט המיפוי" (The Mapping Project) המתיימר לחשוף מזימה יהודית מרושעת המקשרת כביכול בין "ציונות, משטור ואימפריה". קבוצה זו מצטטת ביטויים אנטישמיים קלאסיים המסכנים את הקהילה היהודית כולה ומוציאה את דיבתה רעה בהאשמות של נאמנות כפולה.
הליגה נגד השמצה עושה כמיטב יכולתה להיאבק באנטישמיות על כל היבטיה, כמו גם באלה השואפים לערער את הלגיטימיות של ישראל. אך העובדה היא שברגע זה נדרש העם היהודי כולו לעמוד יחדיו נגד צורה חדשה ורעילה זו של אנטישמיות המופנית נגד ה"ציונות" - כלומר, "היהודים" והיא כנראה אחד האתגרים הגדולים ביותר של זמננו. כפי שאמרתי בעבר, אנטי-ציונות היא אנטישמיות וציווי זה הוא כנראה אחד האתגרים הגדולים ביותר של זמננו.
איננו יכולים לערוב לעתיד יהודי בטוח ללא מאמצים בלתי נלאים להתנגדות לאנטי-ציונות הקיצונית הפושה במדינות רבות ומחלחלת לפורומים בינלאומיים ומקומות כגון בתי מחוקקים וקמפוסי מכללות.
חרף האתגרים האלה, הכנס השנתי בבאזל הוא יום חג. העם היהודי הרבה יותר חזק היום ממה שהיה ב-1897. באותו אופן שהקונגרס הציוני העניק חוסן ליהודים ברחבי העולם והגדיר מחדש את הנרטיב שלנו, עלינו לשאוב כוח מרגע זה ולתת לו להזין אותנו במאמצינו להתמודד עם האתגרים הניצבים לפנינו.
הכותב הוא המנכ"ל העולמי של הליגה נגד השמצה