ארץ/עיר: באר שבע כבר לא אדומה

מאת ניצן חורש

"אפילו שבצ'נקו וריבאלדו לא היו שמים גול בליגה המוזרה הזאת."
(מתוך אתר האינטרנט הרשמי של הפועל באר שבע, טקסט המנסה לסנגר על כישוריו של דייוי קורמן)

האמת שזה נכון. הם לא היו מבינים מה נפל עליהם. זו היא תורת הליגה הלאומית כולה על רגל
אחת: שמות? מי, איפה, הם לא שווים כאן כלום, תוך חודש הם מאמצים את שם המשפחה עייש או אלקבץ. תותחים? לא פוגעים ממטר במגרשי הטרשים שלנו. השקעות כספיות? ברוך אופיר עושה
מהן צחוק, אז בשביל מה. תוכניות מגירה יומרניות? הן הולכות לאיבוד בעיקולי העפר בדרך למגרש בעילוט.

הפועל באר שבע לומדת את העובדות הללו על בשרה כבר שלוש עונות מסויטות. האוהדים, ההנהלה, השחקנים, ההיסטוריה, העתיד, העיר כולה, התחושה שם היא שעל כל מה שהוא "הפועל באר שבע" הוטלה קללה. באר שבע נקלעה למלתעות הליגה הזו, הלאומית, הוקפאה במכונת זמן זדונית, כשקוד המילוט הסודי לא בנמצא.

הפרדוקס האכזרי הוא שבבאר שבע באמת משתדלים, מתאמצים. מנסים חזק. רוצים נורא. ובדיוק בגלל הסיבה הזו שום דבר לא הולך. ככל שהם שוברים את הראש יותר בסוגייה אם דיווי קורמן מתאים להם או לא, ככה הסיכויים שלהם להגיע לפתרון קטנים. ניכר בהפועל באר שבע שהיא סובלת. אילו קבוצות כן מצליחות בליגה הלאומית? הקבוצות שנהנות, שמרגישות בה בבית. שמתאימות את הכדורגל ואת ההווי שלהן לתנאי המחיה. הפועל באר שבע מסרבת להתמסר להוויית הליגה השניה, והליגה מסרבת לקבל את השיגעונות של באר שבע, את תחושת הגדלות שלה. במלחמה הזו עם הליגה באר שבע נופלת למהמורות, כושלת, חוטפת פיצוצים משחקני סטנגה, הולכת לפגוש את אליעזר לחנה, משחקת מול 100 קרובי משפחה, ומפסידה. זה קרב אבוד מבחינתה.

השבוע ידעה הפועל באר שבע את אחת ההשפלות הגדולות בתולדותיה (או לפחות מאז ההפסד בשבוע שעבר): אלי להב ורן פסח, שני אנשי עסקים, יו"רים בעבר, ואלה שתמיד נמצאים ברקע כגואלים פוטנציאלים, הביעו עניין ברכישת בית"ר באר שבע. אפילו להם כבר נמאס לפנטז על הפועל באר שבע, אפילו הם מפסיקים להתקשר. ועוד מה: הולכים על בית"ר!

בטרמינולוגיה באר שבעית מדובר בחותמת הכשר היסטורית לצהובים של העיר. מילא אם היה מדובר כאן בתחרות בין שני מועדונים עירוניים. זה לא המצב: בית"ר הולכת ומייצבת עצמה עם הזמן לא כיריבה, אלא בתור גרסה אופטימית של הפועל באר שבע. לבית"ר באר שבע אין שאיפה לאפיון משל עצמה: היא מבוססת על שחקני הפועל, גונבת אוהדים מהפועל, חיה על הסמלים של הפועל (או על השאריות שהפועל מפרישה לה). התהליך הפנטסטי שמתרחש כאן הוא של תקומת הפועל באר שבע לחיים. רק שהשתנו לה השם, והצבע של המדים.