בגיל 85, סילביו ברלוסקוני, שכיהן כראש ממשלת איטליה שלוש פעמים, החליט להתמודד שוב בבחירות. "כדי שכולם יהיו מרוצים", הוא אמר לתחנת הרדיו Rai.
לאתר "פוליטיקו", הוא אמר כי הקאמבק בגיל שבו רוב האנשים רוצים לנוח, הוא תוצאה של תחושת ה"מחויבות" שלו. איטליה זקוקה לערכים שרק המפלגה שלו מייצגת על מנת להביא לצמיחה כלכלית, הוא אמר. "הורי לימדו אותי שאם אני חש תחושה חזקה של מחויבות לעשות דבר מה, אני חייב למצוא את האומץ לעשות אותו", הוא הוסיף. איטליה מתכוננת לבחירות ב-25 בספטמבר לאחר קריסת הקואליציה של מריו דראגי בחודש שעבר.
בשנים האחרונות ברלוסקוני נעלם מהזירה הציבורית לאחר ששלט בפוליטיקה ובתקשורת במשך שני עשורים. התדמית שלו נהרסה בשל פרשיית "הבונגה בונגה", שעל פי עדים כללה אורגיות בווילה היוקרתית שלו מחוץ למילאנו. ב-2011, משבר החוב העמוק במדינה אילץ אותו לוותר על השלטון לטובת מריו מונטי. בנוסף, הוגשו נגדו כמה תלונות וב-2013 הוא סולק מהסנאט בעקבות הרשעה בהונאת מס. זאת בנוסף למצב בריאותי רופף.
עם זאת, התחזקות הפופוליזם הלאומני בעשור האחרון סיפקה לו הזדמנות לשוב לפוליטיקה בתפקיד המבוגר האחראי שתומך באיחוד האירופי.
ברלוסקוני נבחר לפרלמנט האירופי ב-2019. בשנה שעברה הוא הצטרף לקואליציה השלטת של דראגי, הנשיא לשעבר של הבנק המרכזי של אירופה. אך בחודש שעבר החליט ברלוסקוני לנטוש את הקואליציה של דראגי עם מפלגות נוספות - מה שהוביל לפרישתו של דראגי ולקביעת בחירות בזק בספטמבר.
לטענת ברלוסקוני, לא היתה לו כל מעורבות בקריסת הממשלה. "היינו מעדיפים שממשלת דראגי תמשיך עד לסופה הטבעי בבחירות ב-2023. אך זה לא היה אפשרי בשל ההתנהגות חסרת האחריות של תנועת חמשת הכוכבים ושל הדמוקרטים. אין אפשרות אחרת למעט להחזיר את ההצבעה לעם", הוא אמר.
המפלגה של ברלוסקוני אמנם אינה זוכה לתמיכה הגדולה שלה זכתה בעבר: ב2008, היא גרפה 37% מהקולות, ובסקרים מעודכנים היא מקבלת 8%. אך קואליציה ימנית של "פורצה איטליה", "הליגה" בהובלת מטאו סלביני שמתנגדת להגירה, ומפלגת "האחים של איטליה" של ג'ורג'ה מלוני, עשויה לגרוף 45% מהקולות, מה שיספיק כדי לגבש רוב בפרלמנט.
בנוסף לעם האיטלקי, על ברלוסקוני ועמיתיו יהיה גם לשכנע את סוכנויות דירוג האשראי, סוחרי האג"ח וממשלות אירופיות שהממשלה הימנית ביותר באיטליה מאז מלחמת העולם השנייה אינה מהווה איום על הדמוקרטיה ועל החברות של איטליה באיחוד האירופי ובנאט"ו. סיבה אחת לחשש היא היחסים הטובים של הימין האיטלקי עם מפלגות ימניות קיצוניות כמו "ווקס" הספרדית ועם משטרים אוטוריטריים כמו זה של ויקטור אורבן בהונגריה ושל ולדימיר פוטין ברוסיה.
ברלוסקוני ופוטין הם חברים ותיקים. פוטין אפילו נפש בדאצ'ה של ברלוסקוני. ברלוסקוני לא גינה עד כה את הפלישה הרוסית לאוקראינה, אך אמר ל"פוליטיקו" כי "כיום, רוסיה הפרה את החוק הבינלאומי בתקיפת אוקראינה והביאה מלחמה כואבת ללב אירופה". הוא הוסיף כי הוא מאוכזב מפוטין. לדבריו, "המפלגה שלנו היא פרו-אירופה ופרו-נאט"ו כשהדמוקרטיה הליברלית היא שמנחה אותנו".
ברלוסקוני אמר גם כי אינו מעוניין לכהן כנשיא איטליה, בניגוד לטענות של מתנגדיו. תפקיד אחר שאולי נושא חן בעיניו הוא נשיא הסנאט. עם זאת, על פי פרשנים, גם אם לא יכהן בתפקיד רשמי, ברלוסקוני עשוי עוד למצוא את עצמו אחרי הבחירות בספטמבר כקול הקובע וההכרחי להישרדות של קואליציה.
המפלגה שלו שמציבה את עצמה במרכז הפוליטי עשויה להיות המפלגה היחידה שתוכל לתמוך בקואליציה ימנית או לשנות את דעתה ולתמוך בממשלת שמאל, בלי לשלם מחיר כבד בקרב הבוחרים. "הוא הכרחי. במרכז הוא יכול לשחק משחקים רבים. הוא יכול להישאר רלוונטי בחמש השנים הבאות", אמר ל"פוליטיקו" דניאל אלברטאצי, פרופסור באוניברסיטת סארי.