תינוק שנשבה
הספין הביביסטי התורן של הימים האחרונים (חוץ מ"התוכנית הכלכלית" המגוחכת שהציג בנימין נתניהו השבוע) מתמקד בנושא הביטחוני. פעם, זה היה הפורטה של נתניהו. הוא היה "מר ביטחון". הבלוף הזה התפוצץ בינתיים באמצעות 13 אלף רקטות, 50 אלף דונמים שרופים בעוטף עזה, רקטות ראשונות בהיסטוריה על בירת ישראל ומצעד דגלים שנפוץ לכל עבר. אבל היי, תמיד אפשר לשכנע את החבר'ה שבלי ביבי כל מה שיישאר כאן זה דונם פה, דונם שם וכמה עצי תפוזים.
על פי הספין הזה, במו"מ מול לבנון על המים הכלכליים ישראל מתכוונת לוותר על הכול, להסגיר את יצחק תשובה לנסראללה, להחזיר את הגז לחיזבאללה ולהתקפל בבושת פנים. בדרום, זה אפילו יותר טוב: "הדרום נצור שלושה ימים בגלל כמה בריונים של הג'יהאד האסלאמי!", הם זועקים, "לא היה כדבר הזה שישראל מתכופפת מול ארגון טרור קיקיוני וסוגרת אלפי אנשים בבתיהם, זוהי ממש כניעה לטרור!".
מיותר לציין שמדובר באסופה של פייקים מופרכים, כבלוני תבערה משומשים מדאשתקד. חסידיו של האיש ששחרר קרוב ל-1,100 מחבלים, מהם 400 רוצחים, בעסקת קלון מול חמאס, מאשימים את זולתו בכניעה לטרור. ינון מגל ואנוכי העלינו ביום חמישי, בתוכניתנו ברדיו 103, את האלוף במילואים יעקב עמידרור. זו הייתה בקשה של ינון. אני מניח שהוא שאף להעצים את הנרטיב הבדיוני על ההתקפלות המבישה של ישראל בכל הגזרות, הכניעה לטרור, הוויתור על נכסים אסטרטגיים והחידלון הכללי.
עמידרור היה היועץ לביטחון לאומי של נתניהו. איש ימין מוצהר, ציונות דתית של פעם, כיפה סרוגה, תמך בנתניהו לאורך רוב השנים האחרונות, אפילו בפרסומים הקשורים לפרשת הצוללות. אבל, וכאן מגיע אבל גדול ומשמעותי, עמידרור הוא איש ישר. הוא גם איש ממלכתי. כן, אני יודע שהתופעה הזו של יושר אישי וממלכתיות הולכת ונעלמת מן העולם, כנראה שכמה משרידיה האחרונים מגולמים ביעקב עמידרור. קורה. עכשיו שימו לב לשיחה שהתנהלה בשידור חי בין שלושתנו. אני מביא כאן את עיקרי הדברים, כפי שנאמרו. נתחיל בצפון, בסוגיית חיזבאללה:
"נסראללה בלחץ בלתי רגיל, הוא איבד חלק ניכר מהלגיטימציה שלו בלבנון", אמר עמידרור, "בעזה יש יותר חשמל ביממה מאשר בביירות. המדינה התדרדרה לגמרי, אין תרופות בבתי המרקחת, מספר הרעבים גדול... כולם יודעים שלנסראללה חלק ניכר בבלגן הזה. הוא עכשיו מנסה לעשות את הבלתי אפשרי. הוא מבין שאין לו ברירה ולא יוכל שוב לעכב את ההסכם. הוא מנסה לייצר מצב שבו הוא יוכל להגיד תראו, ההסכם הזה טוב ללבנון בזכות האיומים שלי".
ינון: הדיווחים מדברים על זה שישראל נכנעת לדרישות של לבנון!
עמידרור: "במו"מ שני הצדדים נותנים. זה פירוש המילה. ישראל במצב שונה מלבנון. אנחנו מפיקים גז מהים התיכון, הלבנונים לא נמצאים שם, האינטרסים שלנו לא זהים לשלהם. לנו יש אינטרסים להמשיך את המצב הקיים, רק שלא יפריעו לנו. האינטרס הלבנוני הוא אחר, הוא להיכנס... ולכן, רק טבעי שאנחנו אומרים, מה צריך לשלם כדי שלא תפריעו לנו... זה לא שאלה איפה יונף דגל ישראל, זו שאלה כלכלית, מי יהיה עם יותר גז בסוף ועם יותר כסף".
ינון: אז אתה אומר שהאינטרס של ישראל הוא רק שיהיה שקט?
עמידרור: "ההגדרה שלך לא נכונה".
ינון: יש כאן אינטרסים כלכליים מול אינטרסים טריטוריאליים!
עמידרור: "אין פה שאלה טריטוריאלית בכלל. זה לא ירושלים".
ינון: ודאי שיש, ודאי שיש!
עמידרור: "לא, לא נכון. אין פה שאלה טריטוריאלית, אלא רק שאלה של פירוש של החוק הבינלאומי, שהקו צריך ללכת בזווית איקס מהחוף לים והם אומרים שהוא צריך ללכת בזווית וואי".
ינון: אז כן מדובר על טריטוריה!
עמידרור: "לא, לא מדובר על טריטוריה, אלא על כלכלה. טריטוריה זה איפה שעובר הגבול של מדינת ישראל, יש מפות, זה ברור, ואנחנו נלחמים עליה עד המטר האחרון. יש דברים שנוגעים לוויכוח היסטורי, מה שלנו ומה לא שלנו. כאן, זה רק האופן שבו מפרשים את מה שכתוב בחוק הימי ופה יש פירושים שונים, כמו בהרבה חוקים. אין כאן שאלה של ריבונות. בסוף השאלה היא כלכלית כי אנחנו רוצים למצות את מקסימום הרווחים שלנו מהים".
כך זה נמשך ונמשך. ינון מגל ניסה להסביר למי שהיה קמ"ן פיקוד צפון, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, מזכירם הצבאי של שרי ביטחון, ראש המועצה לביטחון לאומי ואיש האמון מספר אחת של בנימין נתניהו לאורך שנים ארוכות, שהמו"מ עם לבנון הוא על טריטוריה. לא עזר לעמידרור שום דבר. מגל היה נעול. מבחינתו, "מים כלכליים" וחלוקת ירושלים, היינו הך. מדובר בריבונות!
זה הסתיים ככה: "הלבנונים", אמר עמידרור, "רוצים להגיע להסכם בדיוק כמונו. מי שלא רוצה להגיע להסכם, זה חיזבאללה. אנחנו רוצים הסכם, הלבנונים רוצים הסכם, חיזבאללה לא רוצה הסכם, אין סיבה לעזור לו".
שאלתי את עמידרור אם נכונה התזה ששמעתי ממקבלי החלטות וגורמי ביטחון בכירים (מאוד) שלישראל אינטרס ישיר שגם ללבנון יהיו אסדת קידוח באזור הזה. "לנו יש אינטרס גדול מאוד שללבנונים יהיו אסדות בים, ככל שיהיו להם יותר אסדות, יהיה להם יותר אינטרס שאף אחד לא יירה על האסדות שלנו, כי יהיה ברור מה התגובה. ולכן כשאתה יוצר מצב שלשני הצדדים יש הפסד מאוד דומה באותה נקודה, לשני הצדדים אין אינטרס לפגוע בדברים האלה, ויש לנו אינטרס גדול שלא יפגעו לנו בגז. אנחנו צריכים להסתכל ולשאול: מי לא רוצה את ההסכם? חיזבאללה. אנחנו רוצים, הלבנונים רוצים. אז בואו לא נעזור לחיזבאללה, בואו נעזור לעצמנו, אם צריך לוותר שם על כמה קילומטרים, אז צריך".
עכשיו אני מגיע לחלק הראשון של הריאיון, שעסק במתרחש בעוטף עזה. "סביר בעיניך ששלושה ימים הדרום סגור ונצור?", שאל מגל. "השאלה היא לא אם זה סביר בעיני, אלא בעיניהם של אנשי המקצוע ומקבלי ההחלטות", ענה עמידרור. תשובה ממלכתית, ראויה, לא מתלהמת. האיש, שבילה ארבעה עשורים מחייו בעשייה ביטחונית, יודע בדיוק איך זה פועל. הוא יודע שכשמפקד אוגדת עזה ממליץ למפקד פיקוד הדרום (אלוף אליעזר טולדנו, שהיה מזכירו הצבאי של נתניהו), על בסיס מודיעין מדויק, לסגור צירים מסוימים, יש לו סיבות מצוינות. אבל, ניחשתם נכון, זה לא שכנע את מר מגל.
ינון: בסדר, בסדר, אבל אנחנו מדינה ריבונית!
עמידרור: "למקבלי ההחלטות יש את המודיעין ואת האחריות, מה שלשלושתנו אין. בסוף, זו נקודת איזון מאוד עדינה, אני מכיר אותה היטב כי הייתי למעלה משלוש שנים קמ"ן פיקוד צפון בתקופה שירו קטיושות על ישראל. ואתה יודע שהולכים לירות קטיושות ואתה שואל את עצמך אם אתה עוצר את הגליל או נותן לחיים להימשך. ברור לך מה מחיר הטעות. אתה יודע מה יכול לעולל טיל נ"ט אחד על אוטובוס שנע בציר שיכולת לסגור במחיר לא נורא לתושבים. ואחר כך אתה צריך להסביר לעצמך ולתושבים מה קרה שם. לכן, צריך להשאיר לאנשי המקצוע את נקודת האיזון, יש להם אחריות ויש להם מודיעין. לנו אין. הם לא צריכים את העצות שלנו, חלק מהם גר שם, רובם בילו שם הרבה מאוד שנות חיים בתפקידים שונים".
ינון לא נכנע וחזר להתלהמות ה"מדינה הריבונית" שלו. עמידרור: "אז מה אתה מציע? בסוף צריך לשאול מה האלטרנטיבה. להגיד שזה לא טוב, גם אני יודע. האלטרנטיבה היא להגיד לג'יהאד, אתם יודעים מה? נחכה לכם בפינה. תירו טיל אחד, נפוצץ לכם את החיים".
ינון: נכון!
עמידרור: "יפה, עכשיו תאר לך שהם יירו את הטיל הזה וייהרגו עשרה ילדים באוטובוס. שווה לשלם את המחיר, או לא שווה לשלם את המחיר? אחרי זה נפוצץ להם את הפנים ונהרוס את עזה. שווה לשלם את המחיר או לא?"
וכאן קרה מה שגרם לי להעיק עליכם עם השיחה הזו: "יכול להיות שכן", ענה ינון מגל.
אני שואל את עצמי, כמי שמשדר עם מגל כבר כמה שנים וחושב שמכיר אותו. יש בו דברים שאני אוהב מאוד (אתם יכולים לקפוץ לי), ויש (הרבה) דברים שלא. אבל בסוף, הוא בן אדם אינטליגנטי, פטריוט ואפילו אוהב אדם (בתנאי שהוא יהודי על פי ההלכה, כמובן). מה גרם לו לפלוט מפיו את האמירה שיש מצב שצריך לשלם בחייהם של עשרה ילדים ישראלים רק כדי לתדלק פאסון זמני של קושי של שלושה ימים בצירי הכניסה והיציאה מכמה ישובים בעוטף עזה.
התשובה פשוטה: זהו הביביזם. זוהי הכת המהופנטת, התינוקות שנשבו, החבורה שנחטפה. הם מאבדים כל מחשבה עצמאית, הם מזדכים על שרידי עמוד השדרה, הם מאיינים את מי ומה שהם היו פעם, לטובת אותה "בועת טירלול" ביביסטית ששואבת לתוכה נשמות תמימות ופולטת אותן בחזרה מהופנטות. כל מה שנשאר לי זה להתפלל שפעם הם יחזרו לעצמם. אני סולח להם בדיעבד על הכל. רק שיחזרו למחשבה העצמאית, להטלת הספק, לאהבת הממלכה ולא המלכה והמלך.
עמידרור לא ויתר למגל: "אני חושב אחרת ממך", אמר, "זה נכון ברגעים מסוימים לנקוט אמצעי זהירות. לאף אחד בעזה אין ספק מי יותר חזק, הם עוד מלקקים את הפצעים של המבצע מלפני שנה".
ינון: בשיטה הזו, כל פעם שיהיה מעצר של בכיר ביו"ש, תושבי הדרום יהיו נצורים.
עמידרור: "אני לא זוכר שזה קרה בשנתיים האחרונות. זה לא כל פעם. זה אירוע יוצא דופן, עצרו מי שאחראי על הג'יהאד האסלאמי. אנחנו עושים את זה לעיתים מאוד רחוקות וזה קורה עכשיו כי הג'יהאד בלחץ גדול מאוד, כי לקחנו את המנהיג שלהם מהבית והבאנו אותו לחקירה של שב"כ. בסוף האיזון הזה מאוד מורכב. רק כשאתה יושב בפנים, רואה את כל החומר, חי את החיים של התושבים, המפקדים חלקם משרת שם 20 שנה, בתפקידים שונים, חלקם גרים בעוטף והרגישות מוכרת להם, הם מבינים את העניין, מול זה הם שמים את האפשרות שבכל זאת לא נצליח למנוע את ירי הטיל הבודד והוא יפגע באוטובוס שיהרוג חמישה או עשרים ילדים, השאלה אם שווה לשלם את המחיר. לדעתם לא, גם לדעתי לא".
הייתי, אולי, מקבל את דבריו של מגל לו היה מדובר באריה אלדד, איש ימין אמיתי, נטול פשרות, ימין של קיר ברזל ולא קיר פאסון שעשוי מנאומים והצהרות רהב. אבל הדברים נאמרו על ידי חסיד של מי שהתקפל מול עזה אין ספור פעמים. מי שאמר "כן" לכל הצעות הפסקת האש בצוק איתן, עוד לפני שצה"ל הואיל בטובו לטפל במנהרות (בעקבות לחץ של נפתלי בנט). האיש שהבטיח להפיל את שלטון חמאס בעזה ובמקום זה העביר להם מיליוני דולרים במזומן כל חודש. האיש שתחתיו קיבלו לוחמי צה"ל בצפון הוראה "לירות ליד הרגליים" של אנשי חיזבאללה שפרצו לתוך שטח ישראל וניסו להסתער על מוצב גלדיולה. זה בגוגל, כנסו לראות. החשש אז היה שהריגתם של החיזבאלונרים תדליק את גזרת הצפון, אז צה"ל "הניס" אותם בירי ליד הרגליים, אחרי שחצו את הגדר והפרו את הריבונות שלנו. אז חסידיו של המנהיג הזה, הרופס במנהיגי ישראל לדורותיהם, מטיפים עכשיו מוסר. יעקב עמידרור ניגב איתם את הרצפה, ואחר כך גם את הפאנלים.
מה קרה, אמא?
אני חוקר את תופעת הביביזם משחר קיומה. אני לא מתכוון ל"מכונת הפייק והרעל" שמכילה רכיבים נוספים רבים: זרועות סייבר נסתרות, בוטים, רובוטים, בובות גרב, רשתות מזויפות, ערוצי תקשורת מגויסים, שופרות צייתניים. אני מנסה לרדת לסוף דעתם ולמעמקי נפשם של האנשים האלה שמתרוצצים יום ולילה בכל רחבי הארץ, מצוידים במגפונים וכמויות אינסופיות של שנאה, כדי להפיץ את משנתה של משפחה שמרקיבה את הציבוריות הישראלית כבר שנות דור.
הרי הם יודעים את האמת. או, לפחות ידעו אותה פעם, בטרם לחץ מישהו על כפתור ה"delete" ומחק את רצונם החופשי. הם יודעים שהמנהיג שלהם הוא זה שהכשיר את מנסור עבאס. הם יודעים שלא עידית סילמן הייתה "שפחה של ערבים", אלא אבו-יאיר, שכרכר ופיזז סביב עבאס כרומיאו בשקל תשעים לאורך חודשים ארוכים. הם יודעים שהמנהיג הזה עשה בחייו הרבה יותר דברים שמאלה מאשר ימינה. הם יודעים שהוא לא קיים אף הבטחה מעולם ולא הותיר שותף פוליטי אחד בלי פצע דקירה עמוק בגבו. הם יודעים שהאיש שמנסה לייצר עכשיו רושם של לוחם נגד יוקר המחיה מנהל כבר עידנים אורח חיים של טייקון מולטי-מיליונר על חשבונם של אחרים, לפעמים על חשבוננו. הם יודעים את כל זה. עמוק בפנים. אז מה קרה להם?
אם יש מישהי שמסמלת את החבורה הזו, את הגסות והגדפנות והרדידות והבורות אבל גם את הנחישות והעיקשות והמסירות, זוהי אורלי לב. היא זכתה לתהילה כשניצחה על מקהלת טינוף וקללות מתחת לבית משפחת פרקש בקיסריה, הוריו השכולים של הטייס סרן תם פרקש ז"ל, שנפל בלבנון השנייה. אתם יודעים מי שלח אותה לשם.
לב מזכירה לי קצת את עצמי. נולדה, כמוני, בחולון. הפרש של 3 וחצי שנים. אני הייתי, כזכור, מתנדב מסור בסניף הליכוד בחולון. אחר כך אפילו מנהל יום הבחירות בחולון (באייטיז). אחר כך התפכחתי. היא לא. להיפך. היא הפכה לביביסטית קיצונית ולאחרונה היא מצהירה שיש בחייה כרגע רק שני גברים: ביבי ובן-גביר. ביום שאחרי נתניהו, היא בן-גביר.
טעיתי לגביה. לאחרונה נחשפתי לבנה של לב, בחור צעיר ושובה לב בשם מנשה. אחד משני ילדיה. גם הוא חולוני. הצצתי לעמוד הפייסבוק שלו, ונדהמתי. כמו אמא שלו, רק להיפך. פגשתי אותו. שיחה ארוכה, נוגעת ללב, מדהימה. קצין בחיל הים, אדיש פוליטית. לא הצביע בפעמים האחרונות וכנראה לא יצביע גם בפעם הזו (טעות, מנשה. טעות קשה). מתעניין באיכות סביבה, בהתחממות כדור הארץ, בזיהום האוויר, באיכות חיינו במקום הזה ובכלל.
הנה מכתב אישי שכתב מנשה לאמו, אורלי לב. הוא מסר לי אותו לפרסום. מילה במילה:
"אימי היקרה, אני מתגעגע אליך. כבר שנתיים שאמא שלי נעדרת. אומנם, קיבלתי אמא מחליפה, אותו שם, אותו מראה, אפילו אותו מספר טלפון, אבל הבן אדם... מיד זיהיתי שזו לא את. בכל זאת, אני מכיר אותך כבר כמעט 40 שנים.
"לימדת אותי לאורך השנים שהשקפת עולם חברתית ופוליטית צריכה להגיע מהשכל הישר, מהגיון ולא ממחנאות. בחצי הלצה ובחצי גנאי, הכינוי שלך במשפחה הרחבה היה 'שולמית אלוני', שמעולם לא הפריע לך והיה גורם לך לדבר בגאווה על בחירותיך, ואף היווה את אחד הגורמים הראשונים שלימדו אותי ללמוד ולקרוא על פועלו של אדם כדי לשפוט, לפחות בעיניי, אם הוא ידיד או אויב. למדתי שיש מעט מאוד אויבים, אם בכלל, אלא שיש אנשים בעלי דעה שונה ושריבוי דעות זה חוזק.
"לא קל היה לגדול תחת הכפייה הדתית, העדתית והפוליטית שגדלנו בתוכה. לא קל היה להתעלם מההתמסכנות המובנית במשפחה עולה מעיראק שבה כמעט כולם מרגישים מקופחים, נכשלים בגלל מוצאם, הפשיעה, השחיתות, האלימות, הכול היה מנת חלקנו. אבל את אמא, את הגנת מכל זה, היית חסינה, לימדת שאם רוצים ופועלים כדי להשיג מטרות, בסוף מגיעים אליהן וההיסטוריה הרחוקה, בין היא נכונה, מוגזמת או שקרית, לא משנה כלום. מעולם לא היית דתייה. היו לך שאיפות להגר לארה"ב, היית פציפיסטית וליברלית ובצעד קיצוני לכל הדעות סירבת להתגייס לצה"ל בחסות 'תורתי אמונתי', lol, דעותייך היו שוחרות שלום והיית תומכת מובהקת של מפלגת העבודה ומחנה השמאל".
אמא, בסופו של דבר, את יצרת אותי, לא רק הבאת אותי לעולם, יצרת את מי שאני, אם לשפוט את קורות החיים שלי ואת מה שאני תורם לסביבה שלי, אני חושב שעשית עבודה לא רעה בכלל. קצין בחיל הים, קצין ביטחון מלונאי עם רשימה ארוכה של מושחתים וגנבים שחשפתי עבור מעסיקיי, חילוני מוחלט, פועל למען איכות הסביבה, מתעב פוליטיקה ולא בוחל באמצעים כדי לשמור על דרך הישר.
"ואז, בערב אחד בבית, חרבות אור מתנופפות על המסך, אובי-וואן מציע לאנקין לא לנסות, אני מרותק, אשתי מפנה את תשומת לבי לכתבה שהיא רואה בחדשות, 'פעילת הליכוד אורלי לב נחקרת באזהרה בלהב 433 בחשד לאיומים על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט'.
"דממה, מבטים, 'מה?! פעילת ליכוד? איומים? מנדלבליט? מי זה מנדלבליט בכלל? מה היא קשורה לזה?'.
למחרת התקשרתי אליך כדי להבין במה מדובר, אבל כבר ענתה לי מישהי שמתחזה אליך וסירבה בתוקף להודות שהיא זו לא את. היא באה אליי הביתה והחלה לשפוך את משנתה, על הליכוד (רק ביבי), על רצח רבין (חוסל, לא נרצח), על הסכם אוסלו (למרות שמעולם לא קראה אותו) וצרורות הפנינים לא פסקו.
"כן, אמא, זו שהחליפה אותך בתוך גופך חושבת שרבין חוסל. את מאמינה? לא על ידי יגאל עמיר, על ידי השב"כ. לא הצלחתי לקבל מידע, לא הצלחתי לנהל שיחה, המתחזה שלך נכנסה לאמוק אצלי בבית, חייבת להוציא את כל הסיסמאות שלימדו אותה, לסיים את הדברים וללכת.
אמא, את לא יכולה לדמיין מה היא עושה עם הזהות שלך.
אבדן צלם אנוש מוחלט.
היא תוקפת משפחות שכולות.
היא מכריזה על אנשים כבוגדים ואויבים ומשסה בהם את כל הציבור שהולך אחריה, אנשים שנתנו את חייהם לפעילות ביטחונית, פוליטית, ציבורית, ברגע, רק כי חושבים אחרת. לתוך הבתים שלהם, לתוך הרחובות שלהם, לילדים שלהם, היא מנסה ומצליחה להרוס לאנשים את החיים.
מילא פנאטית אחת, אבל יש עוד אנשים שהולכים אחריה. אולי לא רבים, אבל מספיקים כדי לזהם ולטנף את האווירה כולה. אנחנו בעידן הרשתות החברתיות והמגפונים והטירוף סוחף! הם לא יודעים שמתישהו נמצא אותך ואת תעשי צדק עם המתחזה הזאת, אבל עד שזה יקרה, הנזקים עצומים".
"ובכלל, מה זה אומר על מחנה שלם? מחנה של עשרות מנדטים, ששמים בראשם מתחזה שרק צועקת סיסמאות, אם רק ידעו למי היא מתחזה סביר מאוד להניח שהיית איתנו היום ולא הטרלול הזה. אמא, אני לא יודע למה את לא איתנו, מתוך בחירה, מתוך אילוץ, כי שילמו לך, כי הבטיחו לך, כי שטפו לך את המוח, אבל ככל שזה יימשך, כך יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעשות בקרת נזקים. אם יש חיבור אינטרנט במקום שבו את נמצאת, אני מניח שהמכתב שלי יגיע אליך, אני יודע שעברת תקופה קשה מאוד לפני שהכול התחיל, אני יודע שאיבדת הכול. מאוד יכול להיות שיש קשר בין הדברים, אבל האם מה שקורה כרגע שווה את זה?
"נניח לרגע קט שהכול נכון, ביבי הוא השליט מס' 1 ביקום כולו, כל השאר עלילות, הכול שחיתות משפטית של מערכת שרוצה להפיל ראש ממשלה שאין ולא יהיה שני לו, שהשמפניות לא היו ורודות, הסיגרים היו בכלל ממולאים בבשר וה'משרתות' שנזרקו בכלל לא היו ממוצא אתיופי, הן היו נורבגיות שזופות, אנחנו כן צריכים יותר צוללות, אחת לכנרת, אחת לים המלח ואחת קטנה לאגם בסופרלנד. אז לא מספיק ללכת לקלפי ולהצביע לו? יזכה לבריאות, לא יזכה, לא נורא פעם הבאה... אנשים רוצים אחרת... דמוקרטיה. ראש ממשלה כזה או אחר, כל עוד נבחר, לא סביר שיוביל את ישראל לאבדון.
"השיסוי, ההסתה, הסירוב לקבל דעות שונות, הרצון של חלק עצום מהעם להפוך למונרכיה, הם שיביאו אותנו לסף תהום, השאלה היחידה שנותרה היא אם נעצור בזמן.
אם תעצרי בזמן.
בקרוב החגיגה תתחיל שוב, יאשימו ממשלה שהספיקה בקושי להיות ממ, שכל הצרות של ישראל הם בגללה, הייתה טובה או לא? לא מעניין, לפחות לא אותי, גם אם היו הכי גרועים שרק אפשר, אז הולכים לקלפי ומצביעים נגד.
בוגדים? אויבים? עוכרים? לאן הגענו?!
"אמא, כבר כמעט שנתיים שהנתק מוחלט, הלילה שבו המתחזה שלך נשלחה לתקוף משפחה שכולה, זה היה הקו האדום שבו המתחזה עברה מלהיות מגוחכת ללהיות מסוכנת.
"זה הלילה שבו הבנתי שאמא שלי כבר לא תפרסם תמונה עם הנכדים, שאמא שלי כבר לא תדבר על החיים, על תרבות או סתם על המזג האוויר, שכל מה שנשאר מאמא שלי זה צל חיוור, שצועק, זועק ומזיק. אני מפציר בך לעצור לרגע ולחשוב על מה שאת עושה, בעוד עשר-עשרים-שלושים שנים, שהטבע יעשה את שלו והאיש הזה שחטף אותך, בנימין, יפנה את מקומו בעולם, בשיבה טובה עם כוס ורודה ומבעבעת לצדו, כשצלילי חבטות ממגרש הגולף הסמוך יפלחו את האוויר ולכל עיר חוף בישראל תהיה צוללת משלה, את תישארי רק עם הנזקים, בלי זיכרונות, בלי כבוד, בלי משפחה אבל עם דף פייסבוק גדוש שנאה.
בבקשה תחזרי. בנך האוהב, מנשה".
אין כמו אמא
אני לוקח בחשבון שתגובת הביביזם תהיה לפרסם את המכתבים שאבי המנוח, יצחק, נהג לשלוח לבני הזוג נתניהו. אז ככה: הם כבר פרסמו אותם. לא זו אף זו, הגברת נתניהו צירפה אותה לתביעת דיבה שהגישה נגדי (לא היה שום קשר בין המכתבים לנשוא התביעה).
זאת, ועוד: אני גאה מאוד בכל מה שהיה אבי, וגם במכתביו. כל מי שמכיר אותי מכיר גם את המכתבים האלה ואת העובדה שאני נטשתי את הליכוד אבל אבא שלי לא, אפילו להיפך. הוא היה איש ליכוד וביביסט עד יום הקוגניציה האחרון שלו. התווכחנו, התנצחנו, רבנו, כמו בכל משפחה וסלון בארץ. טיפלתי בו, גם כשכבר לא זיהה אותי, עד שנפטר בשנה שעברה. הוא מעולם לא היה מעלה בדעתו לגדף משפחה שכולה. הוא עצמו משפחה שכולה (אחיו הבכור, ישראל ז"ל, נהרג בקרב האחרון של גבעתי בחזית הדרום במלחמת השחרור). הוא לא היה מעלה בדעתו לעולל אלפית ממה שמעוללים לב, רמי בן-יהודה וחבריהם לכל מי שמעז להרים יד, או קול, נגד הביביזם.
מכתבו של מנשה מפורסם כאן לבקשתו, שנגעה לליבי. הוא מתגעגע לאמא שלו. אני מייחל ליום שכל החברים, אחים, הורים וקרובים אבודים שנשאבו למעמקי הטירוף הנוכחיים, יחזרו לעשתונותיהם. לא צריך לתמוך ביאיר לפיד, בני גנץ, אביגדור ליברמן או גדעון סער. צריך, בסך הכל, להבין שגם מי שלא שבוי בקסמו של נתניהו הוא אדם לגיטימי ולא כל מי שלא משוכנע שלפני ביבי היום כאן רק תפוזים, אינו "תומך טרור". כי בסוף, אסור לשכוח שהממלכה שכל אלה מנסים להעלות עכשיו באש, חשובה הרבה יותר מהמלך ואפילו מהמלכה. ואין כמו אמא.