ב-2012 משרד הבריאות החל לבצע הכשרות והדרכות ייעודיות למדריכי השיקום בהוסטלים של בריאות הנפש, כדי לעודד מדריכים להישאר בתפקיד ולהכשיר אותם למשימות הקשות שהם עומדים בפנים במהלך עבודתם. אולם בעשור האחרון סיימו את ההכשרה 1,110 מדריכים בלבד, כך נודע לוואלה. משרד הבריאות אינו יודע בוודאות כמה מדריכים עובדים עובדים בשירותיו, אך על פי הערכות אנשי המקצוע ישנם כ-7,000 מדריכים בשנה, כך שסך המדריכים שהוכשרו לתפקיד עומד על כ-1.5% מסך כל המדריכים בשנים הללו - 70 אלף בסך הכל.
מערך ההוסטלים של בריאות הנפש, השייך למשרד הבריאות, סובל ממצוקת כוח אדם קשה והמדריכים מתחלפים בתדירות גבוה. המדריכים מגיעים בדרך כלל ללא כל הכשרה ואין כמעט תנאי סף לקבלה לתפקיד. הניזוקים הראשונים מכך הם האוכלוסייה המוחלשת ביותר בישראל - פגועי הנפש עצמם המתגוררים בהוסטלים שנתונים בידי מדרכים מסורים ביותר, אך ללא כל הכשרה.
כדי להכשיר את הצוותים והמדריכים, ב-2011 הוקם בית הספר לשיקום, שילוב והחלמה בבריאות הנפש והחל להכשיר מדריכים ב-2012, אולם תנאי הסף לקבלת זכאות להכשרה לא רלוונטיים לאוכלוסיית היעד של המדריכים. על המדריך לעבוד לפחות שנה וחצי בהוסטל, בעוד שממוצע התעסוקה של מדריך עומד על שנה בסך הכל. המדריך משלם על הקורס מכספו - ובסיומו הוא לא מקבל תוספת שכר כלל. אמנם רוב המדריכים לא עומדים בדרישות הסף לקורס - אך לא צפויה תועלת כלכלית גם עבור אלה שעומדים בהן.
תפקיד המדריך הוא ללוות את מתמודדי הנפש בפעולות יומיומיות, כגון סדר וניקיון, שינה והאכלה. במקרים קשים המדריכים צריכים ללוות אותם באופן צמוד ולהשגיח שלא יפגעו בעצמם. במסגרת תפקידם המדריכים נדרשים גם להוות מודל טיפולי למתמודדים וללמד אותם התקדשות בינאישית חיובית ושליטה בתסכולים וכעסים.
עמית גולדברג, עובד שנתיים במדריך בהוסטל בריאות הנפש בת"א, עבר את הקורס בהצלחה. הוא הסביר מדוע רוב חבריו לא עוברים אותו. "אני עובד בסך הכל שנתיים בהוסטל ואני נחשב לוותיק המדריכים. התמורה היחידה והחשובה שאני מקבל מהקורס זה הידע והיכולות מול המטופלים. זה לא העלה לי את המשכורת, בגלל שהדבר היחיד שמעלה את המשכורת זה וותק. בזכות הקורס הזה אני תופס את עצמי כאיש מקצוע עם סמכות ויכולות, ולא שהגעתי לתפקיד המדריך בלית ברירה. בפועל, רוב המדריכים עוזבים מהר מאוד כי המשכורת שלנו נמוכה מאוד - 31 שקל לשעה, כך שקשה מאוד להחזיק מעמד במקצוע. המנהלים בכלל לא מציעים את האפשרות של ההכשרה למדריכים שלהם. אפשר להגיד שהמדריכים בהוסטל זה כמו נגר שלא למד יום אחד לנגר, מי הכשיר אותו להיות שם?".
יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, חה"כ עאידה תומא-סלימאן (הרשימה המשותפת) אמרה כי "מדריכי שיקום מתמודדי נפש עושים עבודת קודש, אבל מקבלים שכר רעב. משרד הבריאות צריך להתבייש בתשובות שהוא נותן. הם אומרים שאכפת להם מבריאות הנפש וממדריכי השיקום למתמודדי נפש, ומתעקשים שהשירות הכל כך חיוני הזה לא הופרט, אבל הם אפילו לא יודעים כמה מדריכי שיקום מועסקים בשירותם, מה התקנים הנדרשים למדריכי שיקום, כמה תקנים מאוישים בפועל, ומה תנאי העובדים. זו חרפה שרק 1,110 מתוך עשרות אלפי מדריכי השיקום המועסקים בתחום זכו להכשרה ייעודית כנדרש. הגיע הזמן שמשרדי הבריאות והרווחה יקחו אחריות, ושמי שעושים ימים כלילות בטיפול במתמודדי נפש יוכשרו כראוי ויקבלו שכר הולם".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "במסגרות השיקום לאנשים עם מוגבלויות של משרד הבריאות, בהן מסגרות דיור, תעסוקה וחברה, עובדים אלפי מדריכי שיקום. בכל שנה לומדים בבית הספר לשיקום כ-100 מדריכי שיקום בקורס הכשרה ייעודי לתפקיד זה ולעיתים אף יותר. בנוסף, עובדי מערכת השיקום משתתפים בקורסים נוספים במסגרת בית הספר, כגון קורסי התערבות וסדנאות שונות, על מנת שיוכלו להעניק את הליווי הדרוש. לצד זאת, הקושי העיקרי בכל המערכות שמטפלות באנשים עם מוגבלות נפשית, שכלית, אוטיזם ונכות, הוא מחסור בכוח אדם. משרד הבריאות מודע לחוסר במדריכי שיקום ובימים אלו פועל למציאת פתרונות ולתיקון מצב זה. בנוסף, צוותי הבקרה בלשכות הפסיכיאטרים המחוזיים עורכים בקרות תקופתיות במסגרות אלו ובודקים את העמידה בדרישות כוח האדם על פי הסטנדרטים והנהלים הנדרשים".