כל מי שהתסכל פעם בתמונה ישנה מסוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20 בטח הבחין שאנשים אף פעם לא מחייכים. האם תהיתם למה זה? נכון שהזמנים היו קשים ולא היה יותר מדי בשביל מה לחייך - לא היה הרבה כסף, העולם היה אפל והיה בלאגן בכל מקום עם שלל קונפליקטים גלובלים אלימים - אבל זה לא ממש שונה מעכשיו וזה לא מונע מאנשים היום לחשוף את השיניים שלהם בחיוך. בכל זאת יש כמה סיבות טובות שאנשים בעבר סירבו לחייך בתמונות, כפי שניסה להסביר משתמש הטיקטוק דילן פייג'.
בסירטון קצר פייג', שמחזיק ביותר מ-3 מיליון עוקבים, הסביר כמה מהסיבות המרכזיות שאנשים לא צחקו או חייכו בתמונות ישנות - תוך שהוא מתבסס על מחקרים שנעשו בנושא.
קודם כל, אנשים לא אהבו צלמים, אפילו פחדו מהם. הצילום הייתה טכנולוגיה חדשה שאנשים לא באמת הבינו ואף חששו ממנה, ובשבילם זה היה כמו ביקור לא נעים אצל רופא השיניים.
@dylan.page Mmm love a small mouth?
♬ original sound - Dylan Page
בנוסף, בזמנים ההם פה קטן נחשב לדבר נחשק מאוד ובמקביל לאנשים רבים בתקופה ההיא הייתה בעיה קשה מאוד עם היגיינה דנטלית. אם היה לכם פה מלא בשיניים רקובות, גם אתם לא הייתם חושפים אותן כל הזמן.
סיבה נוספת היא שחיוך היה מקושר בעבר לבעיות נפשיות. אם היה לך חיוך רחב מלא שיניים זה גרם לאנשים להתבלבל עם הסימפטומים המאפיינים של טירוף או רפות שכל, ולעומת זאת אנשים שלא חשפו את הרגשות שלהם לא נחשבו למוזרים אלא להיפך.
ההסבר אולי ההגיוני ביותר הוא שהצילומים בעבר במצלמות הישנות לקחו הרבה מאוד זמן. מההתחלה ועד הסוף כל צילום לקח כ-15 דקות, מה שאומר שהיית צריך לעמוד באותה תנוחה והיה הרבה יותר קל שהפנים פשוט ינוחו ושלא יכאב יותר מדי. בכלל - לעמוד במשך רבע שעה בלי לזוז בשביל תמונה ממש לא סיפק לאנשים סיבה לחייך.
לבסוף, הצילומים (בעיקר הפורטרטים) היו למעשה תחלופה לציורים שהיו נהוגים עד אז ונתפסו כמשהו בעל ערך חשוב ותיעוד היסטורי. מארק טווין צוטט לאחר מותו בספר שפורסם בשנת 1913 כמי שאמר: "תמונה היא תיעוד חשוב מאוד ואין משהו מזיק יותר מאשר להזכר על ידי הדורות הבאים כבעלי חיוך מגוחך וטיפשי שתועד לעולמי עולמים". ואם מארק טווין אומר שאסור לחייך - אז ברור שלא מחייכים.