כשפורסם לראשונה בבנק "לאומי" על שיתוף הפעולה עם עמותת "אתגרים" שמסייעת לאנשים עם מוגבלות באמצעות ספורט אתגרי, הדבר נגע לליבי. כבר שש שנים שבכל קיץ מצטרפים מאות מלווים ומתנדבים
במחנה הקיץ של העמותה אל כ-1,000,ילדים ובני נוער עם מוגבלויות בפעילות מיוחדת במינה. כאחד שאוהב ספורט, סקרן אותי לדעת איך אפשר לאתגר פיזית ומוטורית ילדים ונוער עם מגבלה וללמוד על העולם שלהם.
בשנה שעברה, הצטרפתי בפעם הראשונה ושמחתי לגלות שהילדים שלי יכולים להצטרף אליי לחוויה הזו של נתינה, וכי תהיה זו הזדמנות להעניק להם ערך מוסף יוצא דופן. והשנה אכן הגעתי למחנה היעד "ציפורי" עם שני ילדיי, והחלטנו להתנדב במתחם הבריכה. הפעילות בבריכה כללה משחקים רבים ושלל אביזרי פעילות כמו שנורקלים, גלגלי מים, מצופי דולפין ועוד. כל אלו מסייעים לילדים להתאמן בצלילות ולהרגיש ביטחון בשהייה במים.
במהלך הפעילות, פגשתי ילדה אנרגטית ומתוקה במיוחד עם CP, בעיה נוירולוגית שפוגעת בתנועה וביציבות. הילדה אהבה במיוחד את משחקי המים, ואני החלטתי להסב את כל תשומת הלב אליה. התחלתי לזרוק לה מצופי דולפין כדי שתצלול ותמצא אותם, היא צללה בהצלחה ובכל פעם שהרימה מצוף נופפה לי מרחוק וראיתי את האושר על פניה. היא הייתה חדורת מוטיבציה וביקשה שוב ושוב שאאתגר אותה ואפילו החלפנו בינינו תפקידים - היא זרקה לי ואני צללתי למים. החיבור בינינו היה כל כך טבעי ונפלא שהייתה תחושה כאילו הכרנו קודם, למרות שהכרנו ממש באותו הרגע.
לאחר משחק הצלילות, הצעתי לצלול יחד עם שנורקלים, מתחת למים תקשרנו באמצעות תנועות ידיים משעשעות וצחקנו המון. לאחר זמן מה ניכר שהמשחקים בבריכה עייפו אותה, היא ביקשה ממני להשיט אותה בתוך גלגל המים לאורך הבריכה כדי להרגיש את הרוח והשמש המלטפת. הצעתי לה לעצום את העיניים ולחשוב על הדברים שהיא הכי אוהבת, ושוב יכולתי לראות את השמחה על פניה, זה מילא אותי אושר גדול. מבלי לשים לב, אמא שלה באה לעברי וסיפרה שהיא צפתה עלינו בהתרגשות משחקים ונהנים ושהיא עצמה התמלאה בסיפוק ונחת מכך שהיה בינינו חיבור ומכך שהילדה לא הפסיקה לצחוק. הרגשתי בעיניים שלה את הכרת התודה, זה פשוט עשה לי טוב על הלב, ואמרתי לעצמי שאין ספק שזו לא תהיה הפעם האחרונה שנגיע להתנדב באתגרים.
אנו נוהגים לומר "כל ישראל ערבים זה לזה". אני מאמין כשכשפותחים את הלב ונותנים מעצמנו, אנו בסופו של דבר מרוויחים כפליים וגם דואגים לחינוך עתיד ילדינו מעבר למעשה ההתנדבות לכשעצמו. כל התנדבות באשר היא אינה מובנת מאליה. אך בדיוק מהמקום הזה אני סבור שניתן ללמוד יותר על עצמך, וללמד את הילדים על החשיבות של נתינה, על נקודות העוצמה שיש לנו בפנים ואולי לא הכרנו. וזו יכולה להיות הזדמנות טובה לפתח מיומנויות חדשות ולחוות דברים חדשים שאולי היום יום לא היה מזמן לנו.