דמיינו מצב שבו ישראל הייתה נסמכת על צבאות זרים שיגנו על גבולותיה ומקווה שביום פקודה יתייצבו כאן לגיונות שיהדפו את ניסיונות האויב לכבוש את ישראל. ברור לכולנו שמצב כזה אינו ייתכן. ישראל מגנה על עצמה בעצמה, כפי שאמרו כל ראשי הממשלה מאז קום המדינה ועד היום. זו הסיבה שישראל מתקצבת את הביטחון מעל לכל תקציב לאומי אחר ושומרת על סדר עדיפויות זה מזה שנים ארוכות.
עכשיו, דמיינו את ישראל ניצבת בפני מלחמת המזון העולמית, שכבר משתוללת בחלקים שונים בעולם וצפויה להימשך עוד כמה שנים. האם ישראל מוכנה לתרחיש הזה?
כבר כיום, על פי "מאזן אספקת המזון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה" האחרון, 97% מאספקת הדגנים היא מחו"ל, כך גם 91% מאספקת הדגים, 75% מאספקת הקטניות ו-62% מאספקת הבשר.
האם מדינת ישראל תוכל להזין את עצמה בעצמה, כאשר מיום ליום היא נסמכת יותר ויותר על ייבוא מזון וחומרי גלם, ומביאה בכך לצמצום משמעותי של הייצור המקומי? התשובה המצערת היא שלא. והמציאות הזו- של מלחמת מזון מתמשכת - אינה תרחיש דמיוני. היא כבר ממש מעבר לפינה.
משבר המזון העולמי הנוכחי הוא תוצאה של "סופה מושלמת" - הצטברות של מקרים ואירועים שגרמו למשבר מזון עולמי חמור, שכמותו לא נראה בעולם כבר שנים. מלחמת רוסיה-אוקראינה, לצד מגפת הקורונה, האינפלציה שהגיעה אחרי 20 שנה, משבר כוח האדם העולמי, משבר האקלים והמשבר החמור בשרשרת האספקה - כל אלה יחד גורמים לכך ששווי התזונה של מאות מיליוני בני אדם נמחק מהתוצרת העולמית כבר היום.
ישראל, מצדה, מתנהלת כיום כאילו אין מלחמת מזון על פני הגלובוס וחיה את חייה כתמול שלשום. כולנו רגילים לראות את מדפי הסופר המלאים, ולקנות מכל הבא ליד. אבל כמדיניות, חייבת מדינת ישראל לחשב מסלול מחדש, עוד היום, לפני שמשבר המזון יגיע גם אלינו.
עקרון השוק החופשי חשוב מאוד, ויש לאפשר ייבוא פתוח אלינו מכל מקום שמאשר יצוא פתוח אליו, אבל, ישראל צריכה כבר היום לקבוע מדיניות שתבטיח שהמדינה תוכל להזין את עצמה בעצמה, מבלי להסתמך על תעשיית המזון העולמית, ממש כמו במערכת הביטחון.
בעבר, קיבלה הממשלה החלטה דומה - בעניין המים. מפעלי ההתפלה נקבעו כאסטרטגיים למדינה, כדי לוודא שאזרחי ישראל יוכלו תמיד ליהנות ממי שתייה. כך, היום, חייבים לקבוע כי תעשיית המזון אסטרטגית אף היא להמשך הקיום הלאומי.
להחלטה זו על שינוי המדיניות חייבים להתלוות מעשים. כבר היום, צריכה המדינה להתחייב על השקעה של כמיליארד שקלים לשנה בתשתית תעשיית המזון המקומית, השקעה שתאפשר לתעשייה המקומית לגדול, להתרחב, לצמוח ולהביא לייעול והרחבת קווי הייצור המקומיים ובניית תשתית חזקה ויציבה יותר למקרי חירום - ממש כמו משבר המזון שכבר מכה בחלקים שונים של הגלובוס.
באמצעות הכספים שתשקיע המדינה, יוכלו מפעלי המזון המקומיים, בעיקר הקטנים והבינוניים, להגדיל את קווי הייצור ואפשרויות הלוגיסטיקה כדי לדאוג שמזון יגיע לכל אזרח ביום פקודה, למלא את מחסני החירום של ישראל (שכיום מתאימים רק למצב לחימה קצר במיוחד), ובאותה נשימה - להקל על יוקר המחיה עם הורדת המחירים, שתנבע מייצור יעיל יותר, היצע גדול יותר ותחרות מאוזנת יותר בין הייצור המקומי והמזון המיובא, שלעולם יהיה יקר יותר מהתוצרת המקומית, היות וישראל היא מדינת אי.
מדינת ישראל וקברניטיה צריכים לזכור היום יותר מתמיד, שצוללות, מסוקי קרב וטנקים הם חשובים עד מאוד, אבל לצדם - חשובה האפשרות שלנו להאכיל את כל אזרחי ישראל בעצמנו כדי להגן עליהם, מבעוד מועד, מפני מלחמת המזון העולמית שמשתוללת בחוץ.
ליאור לוי הוא תעשיין וחבר נשיאות התאחדות התעשיינים