החודש מצוין "יום הזיכרון" השלישי לסגירתו של שדה דב ז"ל בתל אביב. גם היום, שלוש שנים אחרי, שטח שדה התעופה עומד בשיממונו, אין בו בנייה וגם לא תהיה בו בניה בעת הקרובה. סגירת השדה הינה בכייה לדורות, עוול עצום שייזכר לדיראון עולם, עוד מצבה עצובה ומיותרת כתוצאה מהחלטות של ממשלה חסרת רגישות. הגיע הזמן לחשוף את כל האמת שעומדת מאחורי המהלך - זו מחויבותי הציבורית והערכית בפני תושבי אילת והערבה. שלוש שנים הבלגתי, החרשתי וספגתי את כאבם של תושבי אילת והערבה, אך לא עוד. הגיע לתקן את העוול הגדול ולחשוף את כל העובדות.
שווי קרקע ליחידת דיור במתחם שדה דב מוערך בכשלושה מיליון שקל, ובמכפלות של 16,360 דירות יגיע שווי הקרקע הכולל לכ-50 מיליארד שקל! חמישה עורכי דין מונו על ידי בית המשפט כמנהלים של הגוש הגדול והיקף שכר טרחתם עמד על 4.75% מכלל זכויות הבנייה בגוש. מכאן מתחיל ונעוץ שורש הרע.
שכר הטרחה הוא שעמד לנגד עיניהם בדרישתם לזכויות בנייה חסרות פרופורציה, והתוצאה היא שכר טרחה מפלצתי של 348 מיליון שקל. יש להניח שזו הסיבה להתלהבותם המיוחדת ולהפעלת כל המשאבים האגרסיביים שעמדו לרשותם לפינוי השדה. מנהלי הגוש הגדול הצליחו לטרלל ולאיים על הממשלה בעזרת משרדי לובינג גדולים ובעזרת גורמים נוספים, ובסיום מאבק קשוח הצליחו להשיג את מבוקשם. הסכום המפלצתי שאושר להם לא הספיק להם והם הגדילו לעשות ותבעו בהמשך עוד 356 מיליון שקל כפיצוי על הפעלת שדה דב בתקופת הדחייה של שנתיים ושלושה חודשים.
הזהרנו אז שמנהלי הגוש הגדול מאיימים על המדינה "באקדח ריק", וניתן היה להמשיך ולהפעיל את שדה דב עוד שנים ארוכות, וזאת בשונה מהאמירות השקריות של ההורסים שטענו בעזות מצח, שתוך שנה מיום הפינוי תחל בנייה.
סגירת השדה הובילה לפגיעה קשה ואכזרית באיכות חיי תושבי העיר אילת, בדגש על התושבים החולים הזקוקים לשירותים רפואיים מחוץ לאילת. מאות תושבים חולים נמנעים מקבלת טיפולים רפואיים עקב הסרבול בהגעה לבתי החולים. חלקם נאלצים להיטלטל בנסיעה מתישה ברכב פרטי או באוטובוסים. הדברים נכונים גם לגבי תיירים המגיעים לאילת. כתוצאה מכך עלה דרמטית מספר כלי הרכב הנוסעים בכביש הערבה המסוכן, שהפך למסוכן יותר, ומוגדר היום ככביש דמים קטלני.
לא מאוחר לתקן את העוול
הזהרנו גם שסגירת שדה דב תוביל לצמצום, ובהמשך לסגירת התעופה הפנים-ארצית לכל שדות התעופה הפנים ארציים. הסגירה אכן חיסלה את התעופה הפנים ארצית ופגמה באיכות חיי תושבי הערים הפריפריאליות, וגם גרמה נזק אסטרטגי למדינת ישראל מחיסול תשתיות התעופה הפנים ארצית, וכמובן פגיעה קשה במיוחד בתעשיית התיירות בכלל ובאילת בפרט.
שדה התעופה החדש ע"ש רמון, שבו הושקעו כשני מיליארד שקל, פועל בנפח פעילות מצומצם מאד ולמעשה "מיובש".
אני סבור שלמרות הנזק העצום שנגרם, לא מאוחר לתקן את העוול. ישנה תוכנית שהצענו, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי ואנוכי, כראש עיריית אילת, וניתן ליישמה גם היום. מדובר בהשארת מסלול שדה התעופה במקומו, בניית טרמינל קטן בחלקו הצפוני או הדרומי של המסלול וכך להמשיך להפעיל את השדה, ובמקביל לקדם בנייה בחלקו המזרחי של המסלול. הצעותינו נפלו על אוזניים סתומות ולב אטום של ממשלת נתניהו. כך נזרקו לאנחות אלפי תושבי אילת חולים, עשרות אלפי תושבי אילת פגועים, מיליוני תיירים מתוסכלים, ועל הדרך גם חוסלה התעופה הפנימית.
היה ומקבלי ההחלטות לא יקבלו את ההצעה שאני מעלה שוב כיום, מתבקש לפצות את העיר אילת ויישובי הערבה בפיצוי בגובה 10% מתנובת הקרקע, המוערך בכ-3-4 מיליארד שקל. במקביל, יש לתת הטבות מיוחדות לשדה התעופה רמון ולסבסד טיסות בין לאומיות ומשדה רמון ואליו.
לסיכום, לצערי כל הנושאים והסכנות שהזהרנו מפניהם אכן קרו, ואשר יגורנו בא לנו.
הכותב הוא חבר כנסת וראש עיריית אילת לשעבר