בצפת הובא ביום ראשון למנוחות בן העיר, אברהם-אבי לוי, שהיה מוכר לכל בכינוי "יהלומי" בשל טוב הלב שבו נודע. הוא מת 15 שנים אחרי שנורה על ידי אדם, תוך שהגן על ילדה עוברת אורח שהוטרדה על ידי היורה. בעקבות פציעתו נותר משותק וסבל מכאבים קשים מנשוא. "בשבת הוא נגאל מייסוריו", אמר אחיו, אלי.
המקרה ארע בחודש יולי 2007. סמוך לשעה עשר בלילה יצאה הילדה מאולם אירועים בלב העיר צפת והמתינה לקרובת משפחה. אך אז, גבר בן 29, מהרטה אדנה, התקרב אליה וניסה לשוחח איתה. היא ביקשה להתרחק והחלה ללכת לכיוון המדרחוב שבמרכז העיר כשהגבר כל העת צועד בעקבותיה.
היא חשה מוטרדת ופנתה אל לוי שהיה בחנות הבגדים שלו וביקשה ממנו שידבר עם הגבר על מנת שיפסיק להטרידה. באותו יום בדיוק פתח לוי את חנות הבגדים שלו, ובאותה שעה החנות שלו הייתה בין העסקים הבודדים במדרחוב שעוד היו פתוחים.
לוי אמר לילדה להיכנס לחנות וביקש מהגבר להניח לה. בין לוי לאדנה התפתח ויכוח ולוי ביקש ממנו שיניח לנערה ושיצא מהחנות. במהלך העימות הוא דחף את המטריד וסטר לו. אחרי שהוציא אותו מהחנות, סגר אחריו את הדלת. אדנה, שעבד כמאבטח בסניף הדואר בעיר, שלף את האקדח שהיה ברשותו, בקוטר 9 מ"מ, ירה בדלת, בעט בה, נכנס לחנות וירה בלוי חמש יריות. הירייה החמישית, שפגעה ב"יהלומי" כשכבר היה שרוע על הרצפה, הותירה אותו משותק ברגליו.
לאחר מכן נמלט היורה מהמקום ונעצר רק כעבור יום בעיר אחרת. בעקבות האירוע לוי הפך לנכה ורותק לכיסא גלגלים כשהוא סובל משיתוק מלא ברגליו. כשנשאל בהמשך מספר פעמים אם גם היום היה נחלץ שוב לעזרת הנערה, אמר שלמרות שחייו נהרסו, גם היום היה מגן על הילדה.
שנה לאחר מכן בית משפט המחוזי בנצרת גזר על אדנה 14 שנות מאסר באשמת ניסיון לרצח. השופטים האשם ח'טיב, זיאד הווארי ונחמה מוניץ, ציינו כי "פעולותיו האלימות של הנאשם גרמו לכך שרק בנס נותר המתלונן בין החיים. מעשיו של הנאשם שירה מספר רב של כדורים לעבר המתלונן, היה בהם ניסיון ברור לקפח את חייו של המתלונן, בגין עניין של מה בכך".
עוד ציינו כי "מעשיו של הנאשם באו על רקע כוונתו להחזיר למתלונן כגמולו, בגין הסטירה שספג ממנו וכי הנאשם הותיר את המתלונן בזירת האירוע, בלא שהושיט לו עזרה ובלא שהזעיק את שירותי ההצלה. תחת זאת, ברח ביודעו כי כוחות משטרה דולקים אחריו, הסתתר בעיר אחרת, עד שנתפס ביום המחרת".
השופטים קבעו כי הנאשם נהג באלימות קשה, תוך שימוש בנשק חם, שגרמה לפגיעה חמורה במתלונן שנותר שבר כלי, חסר כל יכולת תפקודית וחייו הפכו קשים מנשוא. "עד למועד האירוע עבד המתלונן בחנות בגדים בבעלותו והיה אדם בריא שניהל אורח חיים רגיל", אמרו. "עתה הוא אינו מתפקד, תלוי באופן מוחלט בעזרה סיעודית, סובל מכאבים עזים ובלתי פוסקים, ומצבו הנפשי עקב האירוע קשה". הרכב השופטים הבהיר כי הנאשם לא ביטא צער וחרטה של ממש, ונמנע מלקחת אחריות על מעשיו.
לוי נולד בצפת בשנת 1959 לנסים ויהודית. בני הזוג עלו בגיל צעיר עם משפחותיהם ממרוקו. שתי המשפחות התיישבו בצפת שקלטה באותן שנים עולים רבים. הם הכירו בעיר ונישאו. נסים עבד בחברת "סולל בונה" שהייתה שותפה לתנופת הפיתוח והבניה בעיר. אחרי שנפצע בתאונת עבודה פתח ב-1965 קיוסק שבו הכין פלאפל. זה היה דוכן הפלאפל הראשון בעיר ונודע לאורך שנים בקרב תושבי צפת.
לבני הזוג נולדו שבעה ילדים - ארבע בנות ושלושה בנים. אחרי בת בכורה נולד בבר. כשהגיע לגיל 18 החליף את שמו לאברהם-אבי. אחיו, אלי, סיפר כי כמעט לא היה מי שקרא לו בשם זה. הכינוי "יהלומי" כבר הפך מזוהה עמו וכך קראו לו כולם.
בנעוריו צפת הייתה עיר תיירות שוקקת והמפגש עם תיירים מחוץ לארץ עורר בו עניין להכיר תרבויות שונות והוא גם למד במהירות שפות זרות. בגיל 20 יצא לראשונה לחו"ל, לאנגליה, להופעה ""THE WALL של להקת "פינק פלויד".
"באותה נסיעה הוא נדבק בחיידק של הנסיעות ברחבי העולם", סיפר האח אלי. "במשך שנים הוא טייל במדינות רבות, למד שפות שונות והתחבר לאנשים רבים. הייתה לו משיכה גדולה ללמוד ולהכיר תרבויות שונות ואנשים שונים. הוא התחבר בקלות לבני אדם והיו לו חברים ממדינות רבות", סיפר האח. הוא צין ש"יהלומי' היה גבר מרשים; גבוה, שרירי עם רעמת תלתלים ומלא אנרגיה ושמחת חיים".
לפרנסתו עסק במסחר בבגדים ותכשיטים. בישראל הוא פתח חנות ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב שבה מכר תכשיטים ובגדים מהמזרח הרחוק.
בגיל 48 החליט לפתוח חנות בעיר שבה נולד וגדל. אחרי שבעלה של האם יהודית נפטר, היא שמחה שבנה שב הביתה וקיוותה שיקים משפחה. הוא שכר חנות גדולה במרכז העיר וקנה בגדים רבים. חמש עובדות עסקו במיון ובסידור הסחורה על המדפים. ב-12 ביולי 2007 נקבעה מזוזה בפתח החנות והיא נפתחה בתקווה גדולה להצלחה ופתיחת פרק חדש בחייו של "יהלומי".
הכאב שחק אותו
קצת אחרי השעה עשר בערב ארעה התקרית הקשה וחייו התהפכו ברגע. אחרי שמונה חודשים בבתי חולים הוא שב לצפת, אבל אחרי זמן מה הרגיש הוא לא יכול לגור במקום שבו ארע האסון שלו והוא חזר לתל אביב, חולם לשוב לימיו היפים. הוא היה נפגש עם חברים בבית קפה שבו אהב לשבת, אבל לעולם לא הצליח באמת להשתקם.
האח אלי אמר שכל הזמן ליוו אותו כאבים נוראיים. הוא אמר שהתחושה היא כמו לשבת על גחלים. ניתוחים שעבר לא הצליחו להביא להקלה והוא נזקק באופן קבוע למשככי כאבים. "אלו היו חיים של סבל נוראי, 24 שעות של כאבים שנמשכו 15 שנים. זה כאב ששחק אותו", אמר האח.
לצד הייסורים הגופניים הוא גם חש שהחברה ובעיקר הממסד לא ידעו להעריך את המעשה שלו. "יש מצווה חשובה - 'לא תעמוד על דם רעך', זה גם מוגדר בחוק", אמר אחיו, "אבל כש'יהלומי' תבע פיצויים מהחברה שהעסיקה את הפושע שירה, בית המשפט המחוזי בנצרת קבע שחברת השמירה לא הייתה אחראית למעשיו של היורה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור שהגשנו ופסק לו פיצויים, אבל התחושה הייתה שחיפשו כאן פשרה ולא באמת יצאו מסר ואמירה שלפיהם החברה שלנו מעודדת מעשה כמו המעשה שאחי עשה. הוא יישם הלכה למעשה את מצוות 'לא תעמוד על דם רעך'".
"נאבק כדי לחיות"
לאחרונה הוא חש שאינו יכול יותר לשאת את הכאבים. "כששיחקנו לפני שבועיים שש-בש הוא כבר היה צריך להתאמץ כדי לזרוק את הקוביות. זה כבר היה מצב שהוא נאבק כדי לחיות. הוא אמר לי שהוא לא מסוגל להמשיך לחיות ככה ונראה שבאמת הכאבים הנוראיים הכריעו אותו. הוא נמצא מת במיטתו, אוחז ברגליו", סיפר האח אלי.
במשפחתו מצביעים על עוד שני אירועים שקרו זמן קצר לפני מותו: לאחרונה שוחרר היורה ממאסרו ולפני כשלושה שבועות סיפרו ללוי שאותה ילדה, שלהגנתה יצא, נישאה. ידיעה זו גרמה לו לשמחה גדולה, אמרו במשפחתו.
בבוקר שבת הלך לעולמו והא בן 63. ביום ראשון נקבר בבית הקברות של צפת, העיר שבה נולד וגדל ושבה ביקש לפתוח פרק חדש בחיים, ובה חייו התרסקו.