באוקראינה הלך שלשום לעולמו אלכסנדר (סשקו) אלכסייביץ' סלובודיאניק. סלובודיאניק, בן 94, היה חסיד אומות העולם. הוא והוריו הצילו בזמן השואה נער ואם יהודים. לאחר תחילת הכיבוש הרוסי באוקראינה נאלץ סלובודיאניק לברוח מביתו. את החודשים האחרונים חי כפליט בארצו ומת חסר כל ובדיכאון. במכתב האחרון שכתב לפני מספר שבועות פנה לעם היהודי בבקשת עזרה אחרי שהוא ומשפחתו נותרו ללא בית וחסרי כל.
בזמן מלחמת העולם השני התגוררה משפחת סלובודיאניק- אלכסנדר והוריו, אלכסיי ומטריונה, בעיירה ברשד (Bershad) שנכבשה ביולי 1941 בידי הגרמנים והרומנים. האב אלכסיי, שעבד במסעדה מקומית, היה מעביר למחתרת מידע שהיה שומע מפי פקידי ממשל רומנים שהיו באים למסעדה.
בעיר הוקם גטו ליהודים, כ-4,300 מהם תושבי העיר ועוד 20,000 מגורשים מרומניה. ליוצאים מהגטו ציפה עונש מוות. באחד הימים ראה אלכסיי נער יהודי מחוץ לגטו והוא קרא לו. הנער, דוד גרשנגורן, שדיבר יידיש ורומנית ולא הבין את שפתו, נבהל. כשהבין שהאדם המבוגר מבקש לעזור לו, התלווה אליו. אלכסיי סלובודיאניק לקח את הנער לבית המרחץ ולספר ולאחר מכן קנה לו בגדים ונתן לו ארוחה שכמוה לא אכל חודשים ארוכים.
אלכסיי אמר לאשתו ולבנו כי הנער היהודי יגור איתם וכך היה. דוד גרשנגורן היה לבן משפחה בבית סלובודיאניק ובמהלך הזמן למד אוקראינית. דורה, אמו של גרשנגורן נותרה בגטו ובמספר הזדמנויות שני הנערים, דוד וסשקו, הצליחו להתגנב פנימה ולהעביר לה אוכל ובגדים. באחד הימים הצליחה האם להימלט מהגטו ומשפחת סלובודיאניק דאגה לה למגורים את קרובי משפחה שלהם שחיו בכפר מבודד. מכלל היהודים בגטו ברשד שרדו רק 11,000.
בינתיים האב אלכסיי פעל בשורות המחתרת, הדפיס וחילק עלונים בעיר ובסביבתה. לאחר שנעצר, אספו תושבים יהודים בגטו טבעות זהב כדי לשחד את אחד הקצינים שאכן שיחרר אותו ממעצרו. בהמשך הצטרף ליחידת פרטיזנים ונהרג לאחר שנפצע קשה באחת הפעולות בהן השתתף. בסוף המלחמה התאחדו מחדש דוד ואמו ושבו למולדובה. בשנות השבעים היגרו לארצות הברית. במשך השנים שמרו שתי המשפחות על קשר. ב-1993 הוענקו לבני משפחת סלובודיאניק אותות חסידי אומות העולם של יד ושם.
בעשרות השנים האחרונות התגורר סשקו סלובודיאניק בכפר באיזור חרסון באוקראינה. עם פלישת הרוסים לאזור הוא, בתו, חתנו ונכדו התחבאו במרתף ביתם ללא מים, חשמל וגז ועם מעט מזון. הצבא הרוסי השתלט על האזור תוך ירי והפגזות כבדים. לאחר מספר שבועות, בזמן הפסקת אש נמלטו מהכפר לאזור שבשליטת אוקראינה, כשהם מותירים מאחור את כל רכושם. סשקו הקפיד לקחת איתו את המדליה והתעודה שהוענקו לו בעת שהוכר כחסיד אומות העולם.
כשנודע לשמעון ברימן, עיתונאי והיסטוריון, מומחה ביחסי ישראל - אוקראינה, על המקרה הוא יצר קשר עם סלובודיאניק ולאחר ששוחח איתו מספר פעמים, סיפר על כך לרב משה אסמן, רבה הראשי של אוקראינה. לדבריו הרב אסמן נסע במיוחד לפגוש את סלובודיאניק ונתן לו כסף עבור שכר דירה למשך חמישה חודשים. במקביל ברימן גם גייס עזרה כספית מידי עו"ד שלמה אסרף.
שלשום מת סלובודיאניק כשהוא פליט בארצו, ללא בית. ברימן אמר שטרם מותו היה שרוי בדכאון נוכח המצב. "לא האמנתי שבחיי שוב אראה פשיסטים בביתי", כתב זמן קצר לפני מותו.
לצד התודות שהביע במכתב גם פנה לעם היהודי בבקשה לעזרה: "ביליתי את חיי בארץ מולדתי, בכפר באזור חרסון, בין אנשים נפלאים, בחיק משפחתי האוהבת. האם יכולתי אי פעם לחשוב שבגיל 93 אאלץ לעזוב מקום יקר ללבי, בית שבניתי במו ידי, את רכושי, ולנסוע למרחק מאות קילומטרים מפני הפצצות הארטילריה של הכובשים הרוסים? לא יכולתי להישאר תחת כיבוש הצבא הרוסי כי הם הורסים בתים ומכוניות בדרכם ולא מרחמים על ילדים, נשים או זקנים. בשנת 1993 הוענק לי תואר חסיד אומות העולם של יד ושם. בתקופת מלחמת העולם השנייה, הורי ואני הצלנו חיי יהודים תוך סיכון חיינו, וכעת לאחר שעזבנו את ביתנו, אני מבקש את עזרת העם היהודי כדי להשיג מגורים", כתב.