אחרי שנים של הדחקת זכרו של מאיר טובינסקי, קצין צה"ל שהוצא להורג חודשיים אחרי קום המדינה, מחר (רביעי) הוא יונצח ומבנה תחנת הכוח הראשונה בירושלים יקרא על שמו. בעת הרצחו לפני 74 שנים בדיוק, ב-30 ביוני 1948, היה טובינסקי מהנדס בחברת החשמל הבריטית בירושלים.
סרן מאיר טובינסקי הוצא להורג בידי כתת יורים בתום משפט שדה שנמשך שעה וחצי, כשהוא ללא כל ייצוג משפטי, אחרי ששלושה קצינים ששפטו אותו קבעו כי הוא אשם בבגידה. בעקבות חקירה שנערכה נקבע כעבור כשנה שטובינסקי לא בגד.
"זה רגע שיא בתהליך הנצחתו של טובינסקי", אמר גדעון מיטשניק, שיחד עם יעקב בנטוב, בנו של טובינסקי, מובילים מסע להצבת הפרשה במקום הראוי לה. מיטשניק, סא"ל במילואים, הוא חוקר מורשת ויזם חברתי שהיה בעבר ראש ענף היסטוריה ומורשת באגף המודיעין.
מאיר טובינסקי נולד בקובנה, ליטא, ב-1904, והיה פעיל בארגון "ההגנה". במלחמת העולם השנייה שירת באירופה כקצין בחיל ההנדסה הבריטי. במרץ 1948 מונה לארגן את בסיס הקבע הראשון של צה"ל בירושלים - מחנה שנלר. לאחר מכן התמנה טובינסקי לאחראי על שדה התעופה בעמק המצלבה בירושלים. במקביל, וכנהוג באותם ימים, עבד לפרנסתו בעבודה נוספת, כפקיד בכיר בחברת החשמל.
בתחילת יוני 1948, בקרבות הקשים שהתנהלו בירושלים הנצורה, הופגזו בעיר בתי מלאכה לנשק, מפקדות ארגוני המחתרת ומפעלים חיוניים, מה שעורר את החשד כי מרגל העביר מידע לאויב על מיקומם.
בנימין גיבלי, ראש הש"י בירושלים - שירות הידיעות של ההגנה, שבהמשך הפך לשירות המודיעין של צה"ל - חשד בטובינסקי כמרגל. במשך כשבוע נאסף מודיעין לפיו נטען שטובינסקי העביר את המידע החסוי. גיבלי הציג את תוצאות החקירה למפקד העיר, האלוף דוד שאלתיאל. שאלתיאל, שכיהן לפני כן בשתי תקופות כמפקד הש"י ב"הגנה", סירב לקבל זאת ודרש המשך חקירה.
גיבלי העדיף להפנות את המידע לראש הש"י, איסר בארי, לו דיווח כי "הבוגד" נתפס. גיבלי טען כי טובינסקי מסר לאנגלים מידע, "לא מתוך כוונה רעה. הוא עשה זאת מתוך לויאליות לאנגלים, מתוך טיפשות, ובמידה רבה מתוך נאיביות וחרדה לגורלו ולגורל משפחתו במצב שהיה אז בירושלים".
ב-29 ביוני 1948 הגיע טובינסקי לתל אביב בענייני תכנון שדה התעופה חדש בירושלים, ובארי הורה לסרן שמואל גניזי מהש"י לעצור אותו. טובינסקי נלקח למשל"ט בכפר ערבי נטוש בשם בית ג'יז. בדרך הובהר לו כי יעמוד למשפט צבאי, ללא שנאמרה לו עילת המעצר, והוא נדרש למסור לחיילים את אקדחו. במשל"ט התכנס בית דין שדה שהקים בארי, ובו ישבו שלושה מקציניו הבכירים, שהפכו בהנחייתו לשופטים לרגע.
טובינסקי, ללא עו"ד, עמד בפני חקירה קצרה, בה הואשם בבגידה ולאחר דיון קצר נמצא אשם. גזר הדין היה מוות. ההוצאה להורג, עליה פיקח גיבלי היה מידי וללא אפשרות לערעור או היעזרות בייעוץ משפטי. גיבלי אמר לפני פקודת הירי כי הקצין נאשם בבגידה, במסירת ידיעות לאויב וכי הוא הודה באשמה ונידון למוות. הוא ניגש אליו, הסיר ממנו את כובעו וכותפותיו ואז ניתנה פקודת הירי.
מספר חודשים לאחר מכן כתבה לנה, אלמנתו של טובינסקי, מכתב לדוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון וביקשה צדק מאוחר לבעלה. "המהלומה הזאת, שבעלי איננו ומת מות בוגדים, דיכאה אותי עד היסוד. העולם חשך בעדי", כתבה האלמנה שנותרה עם בנה בן ה-12. היא ציינה כי אחרי המקרה התגייסה לצבא, "בכדי להמשיך בכוחותיי הדלים את שירותו הוא".
בהתערבות עורך הדין אשר לויצקי ומפקד מחוז ירושלים, שאלתיאל, הורה בן גוריון על חקירה, אותה הטיל הרמטכ"ל, יעקב דורי, על הפרקליט הצבאי הראשי, אהרון חוטר ישי. מהחקירה עלה כי טובינסקי לא בגד וכי התהליך התנהל תוך פגמים רבים.
ביולי 1949 הכריז בן גוריון שטובינסקי לא בגד. הוא נקבר כחלל צה"ל והחלה חקירה משטרתית. היועץ המשפטי לממשלה החליט לא להעמיד לדין את גיבלי, אלא רק את איסר בארי, שבינתיים הודח מתפקידו כראש אמ"ן בשל מתן הוראה לחיסול סייען ערבי על מנת לטהר את שמו. גיבלי לא נשפט, המשיך להתקדם, הגיע להיות ראש אמ"ן והיה מעורב ב"עסק הביש" במצרים, שהיה כישלון מודיעיני ומבצעי חמור ביותר.
במכתב שבן גוריון שלח ללנה טובינסקי ביולי 1949, התחייב ראש הממשלה כי בבית הספר בו לומד בנה ייערך "מפקד מיוחד בו ימסר לכל הילדים מטעם הצבא על הטעות הטרגית שנפלה כאן, למען ידעו חברי בנך שאביו נפל בטעות. וילדו יוכל להתגאות בשירות של הוריו במשך הרבה שנים בהגנת המולדת".
לדברי מיטשניק מלבד התחייבותו של בן גוריון המדינה לא עשתה מאז דבר. "הפרשה נדחקה הצידה והמדינה התעלמה ממנה לאורך השנים". לפני כעשור הוא החל לפעול להנצחת שמו של טובינסקי והעלאת הפרשה מהשכחה.
בשנת 2016 מיטשניק ומזכירות קיבוץ הראל שקם בסמוך למקום ההוצאה להורג, קבעו שלט במבנה שבו ארע המקרה. לראשונה נציג של הצבא השתתף בארוע לזכר טובניסקי, היה זה הפרקליט הצבאי הראשי דאז, תא"ל שרון אפק. כן השתתפה אז בטקס שופטת בית המשפט העליון לשעבר, דליה דורנר. האירוע נערך בשיתוף ובסיוע המועצה לשימור אתרי מורשת.
לפני מספר שנים פנו בנטוב ומיטשניק לחברת חשמל בבקשה כי זכרו של טובינסקי יונצח במבנה תחנת הכוח שבו עבד כמהנדס. הוועדה להנצחת אישים בחברת החשמל בראשותו של אורן הלמן, סמנכ"ל שירות, שיווק ורגולציה, החליטה להיענות לבקשה ולקרוא על שמו את תחנת הכוח הראשונה בירושלים, המשמשת היום כתחנת משנה.
"חברת החשמל מוקירה את זכרו של עובד החברה, מאיר טובינסקי ז"ל למען הדורות הבאים", אמר הלמן. "היום, מי שיתבונן בשערי תחנת הכוח ההיסטורית של ירושלים, שתיקרא מעתה על שמו, ילמד מהשלט שמוצב בחזיתה, על הקצין והמהנדס ששמו טוהר וזכרו מונצח במקום בו תרם לתשתית החשמל בבירה. חברת החשמל מייחסת חשיבות רבה למורשת שלה ולהנצחת עובדיה חללי צה''ל. זו אחת הפעולות - ויש נוספות".
בנטוב אמר כי חיכה שנים לרגע הזה. "אמי ביקשה במשך שנים שזכרו של אבי יונצח, אבל התעלמו מבקשותיה והיא לא זכתה לרגע הזה", אמר. בנטוב כילד עוד זוכר ביקורים בתחנת הכוח שתשא ממחר את שמו של אביו. לדבריו "יש התעוררות של הממסד, גם במערכת הביטחון וגם בעירית ירושלים". בנוסף, הוא ציין כי מועצת עיריית ירושלים תאשר מחרותיים קריאת רחוב שישא את שמות הוריו - מאיר ולנה טובינסקי. מדובר בסימטה ליד גן סאקר, שם פעל מנחת המטוסים עלי פיקד טובינסקי.