המבצע ב-11 בנובמבר 2018 של מערך המבצעים המיוחדים באגף המודיעין של צה"ל נחשף בלב חאן יונס על ידי מפקדי חמאס והסתבך. הכוח המיוחד שפעל בחשאי במעוז שכונת חמאס, נאלץ להימלט תחת אש לאחר שקצין המבצעים האמיץ של היחידה החשאית, מחמוד ח'יר א-דין, מי שעוטר מאוחר יותר בצל"ש רמטכ"ל, נפצע אנושות.
כלי טיס מגוונים ויחידות חיל האוויר, קיבלו פקודה לעלות לאוויר ולפתוח במכת אש אדירה, כדי לאבטח את הרכב של הכוח המיוחד בציר המילוט. כמו כן, הם נדרשו לבודד את האזור מכל מחבל ולפלס דרך למסוק היסעור בפיקודו של הטייס המנוסה רס"ן ע', שעוטר בצל"ש לאחר מכן על ידי מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין בשל אומץ ליבו והחתירה למגע.
הטייס נחת בשטח הפלסטיני, חרף האש הכבדה, המתין זמן קצר על הקרקע, עד שעלה אחרון הלוחמים, והמריא חזרה לישראל. הפעולה ההירואית של ע' וחבריו השתלבה היטב במורשת הקרב של החיל והפכה מקור גאווה עבור להק השתתפות ומסוקים, שזו היחידה אליה הוא שייך.
טייסת המסוקים הטרייה, סגן נ.א התבקשה להתייחס לפעולה בריאיון בלעדי לוואלה!. לדבריה, "אנחנו לומדים הרבה על לקבל משימה ולבצע אותה, ולהצליח לנתק דברים רגשיים ולחץ. זה חלק גדול מההכשרה שלנו. אני אדע ברגע האמת אם אני מצליחה או לא. לשם שואפים להגיע. אנחנו מאוד רוצות לעשות פעילות מבצעית, לחלץ אנשים, בשביל זה אנחנו פה. בשלוש השנים אתה עובד קשה. וברור לך שבסוף נקודת הקצה היא להגן על המדינה להגן על האנשים שלנו".
סגן נ.א סיימה השבוע במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל את קורס טיס 184 כטייסת מסוקי סער יחד עם עשרות טייסים, ביניהם טייסת מסוק סער נוספת, סגן נ.ר. "ההכשרה שאנחנו עוברים מכוונת להגיע למקום שבו אנחנו כטייסים בקוקפיט מקבלים את ההחלטות הנכונות. עושים את כל מה שצריך לסיים את המשימה בהצלחה וזה מה שאני מתכוונת לעשות", הסבירה.
סגן נ.א בת ה-21 מהמועצה האזורית עמק חפר, בת לאמה מהנדסת מזון ולאב מהנדס תוכנה התגלגלה לגמרי במקרה לקורס טיס. "אמרתי לעצמי אני במילא לא אעבור את הגיבוש, אבל זו תהיה חוויה מאוד מאתגרת. טיס היה נראה לי מעניין אבל לא ריאלי. כל פעם שעברתי שלב הופתעתי". אחרי המיונים הראשונים, כשהרוב נושרים בהם בשל חוסר התאמה, היא הגיעה לשלב הגיבוש.
"רציתי לעבור את הגיבוש כחוויה אבל בסוף כשאתה בא לחוות חוויה שבחלק ממנה נהנתי אבל היא קשה אז את אומרת לעצמך: למה אני עושה את זה? באתי לחוות חוויה שאני לא נהנת ממנה. אז מה קורה פה? מה החזיק אותי? התחלתי את זה ואני חייבת לסיים דברים שאני מתחילה אז היה לי מאוד קשה להרים ידיים. בדיעבד? זו באמת חוויה מטורפת. שאני מאוד שמחה שעברתי גם אם התשובה הייתה בסוף שאני לא עוברת".
נ.א סיפרה כי רק אחרי שנה בקורס היא ידעה איזו טייסת היא רוצה להיות. "נראה לי חיבור לשטח - היה לי בזה יותר עניין, יותר משך אותי. זה התפתח לאורך הזמן. לא הכרתי לפני הקורס סוגים של מטוסי קרב, לא הכרתי אף אחד. רק בקורס למדתי עליהם".
"בסוף אלו חוויות מטורפות": המסר לנערות שגם רוצות להיות טייסות
אצל סגן נ.ר, בת ה-21 מרעננה שאמה היא עורכת דין ואביה מתכנת בגוגל, זה היה נראה אחרת. היא החליטה להגיע לכנס נשים של חיל האוויר, בעקבות הצעה של חברה והשיח עם הטייסות שינה את המחשבות שלה על המיונים הקשים והקורס המפרך. משהו בתחרות משך אותה פנימה למסלול, ולמרות הקשיים לא היה רגע אחד שחשבה להרים ידיים ולוותר. "במיונים חשבתי שלא הולך לי טוב והותעתי כל פעם מחדש. הגעתי לגיבוש - חלק היה ממש כיף, להיות חלק מקבוצה, חוויות. זה היה קשה. זה מתמשך, אין לך זמן לעצמך. החשש מלהיכשל מגיע בעיקר לפני ועדות, בשגרה לא חושבים על זה".
"עליתי לוועדה פעמיים, וזה לא נעים. זה מפחיד. לא נעים בעיקר שחברים הולכים. בראייה לאחור הם לא נעלמים, הם שומרים על קשר וכל מי שמצטרף לקורס מאוד עוזרים להם", המשיכה נ.ר. "חברות טובות שלי הלכו להיות סיירות אוויר. ובהמשך לקורס כטמ"ם (כלי טיס מאוישים מרחוק) שאלו תפקידים מעולים".
כבר בראשית הקורס השתיים הבינו כי הרוב המוחץ בקורס הם בנים. "מהר מאוד מבינים שזה לא משפיע. אין לזה השפעה כמו שפחדתי שתהיה. זה לא מורגש. הרגשתי תמיד שווה בין שווים", אמרה סגן נ.ר על ההשוואה בין בנים לבנות בקורס. לדבריה, "בשנה הראשונה היו הבדלים מעטים. מגיעים ממקומות של כושר. כי היו הרבה אקטים פיזיים. הגעתי בכושר מאוד נמוך לקורס. היו הרבה חבר'ה עם כושר נמוך. עושים התאמות, כדי שכל אחד יוכל לעמוד באותם קשיים ואותו לחץ. בסוף, כולם צריכים עזרה, ואז מגיעים לנקודה שעושים את אותו דבר. אותם טווחים בריצות, אותם ניווטים. כמובן, גם בהמשך ובשלבים הטיסתיים אין שום הבדל".
תוך כדי דבריה ביקשה נ.ר לדבר ישירות לנערות שנמצאות כיום לפני גיוס, ומתלבטות אם להשתלב במסלול הכי יוקרתי, אך גם קשה ומחייב לבנות בצה"ל. "בסוף אלו חוויות מטורפות. מהמיון הראשון עד הסוף. ובטח ממה שמצפה לי בהמשך", אמרה. "כל שנייה שנוספת לקורס מביאה לך כל כך הרבה. מעבר לזה, בסוף חיל האוויר דואג לכל מי שהתחיל את המיונים. הוא נכנס למשפחה, וגם אם נפלת באיזשהו שלב בדרך, מגיעים למקומות ממש טובים".
"הרבה בנות לא מנסות, הן אומרות 'במילא רק ארבע בנות מסיימות', זה קורה בהרבה נושאים. המסר שלי פשוט: לניסיון הזה אין עלות. מרוויחים המון מלנסות, גם אם לא מצליחים ונכשלים", אמרה נ.א בקול מאוד בטוח וברור. "אבל לעבור חוויה זה לא מספיק, צריך להחזיק את עצמך כאן שלוש שנים. זה קורה כי מדובר ברצון לשרת את המדינה, להגן עליה".
עוד אמרה נ.א כי "ההחלטה של השילוב מאוד שימחה אותי. הקריטריונים להשתלבות עדיין לא מאפשרים שילוב מלא, אבל מדובר בהתקדמות, זו אבן דרך משמעותית. יש הרבה מאוד נשים שמסוגלות להיות שם. אני באופן אישי חושבת שזה נושא מאוד חשוב. אנחנו רוצים להגן על המדינה שלנו הכי טוב שאנחנו יכולים. אנחנו רוצים לקחת את האנשים הכי טובים שיכולים לעשות את זה".
לצד הטיסות, יש לא מעט אימונים מפרכים ותרגילים על הקרקע. אחד המרתקים ביניהם הוא מבחן המילוט המדמה נחיתה של צוות אוויר בשטח אויב, ושילוב של מילוט והסתתרות עד לבואם של לוחמי 669 לחלצם. לצורך המבחן, צה"ל בוחר את מיטב הגששים למשימה, מאפשר לפרחי הטיס להימלט ולהסתתר באזור מדברי ואז מתחיל ללכת אחרי העקבות שלהם ו"לצוד" אותם בזה אחר זה. זוכרות את שלב המילוט? שאלתי אותן וסגן נ.א חייכה חיוך רחב, ואמרה "זו היתה חוויה מטורפת".
אחרי כמה זמן נתפסת?
"נקודה כואבת. אנחנו נתפסנו פעם אחת לצערנו. הכנו מסתור מטורף עם עץ שהנחנו עלינו. הייתי בטוחה שאני עץ, ואף אחד לא רואה אותי, ואז מגיע מישהו ואומר 'יש פה עץ, אבל ברור לי שמישהו נמצא פה'. השקענו יותר מדי, זו הייתה הטעות. כבר בנית מסתור, תפסו אותך, עכשיו אתה קם, אתה בונה מסתור חדש. תוך כדי שאתה רוצה שלא יתפסו אותך שוב. לא רק שהתבאסת שתפסו אותך, עכשיו אתה צריך להתחיל מהתחלה. בפעם השנייה לא תפסו אותי".
כל צוער בקורס טיס עובר שלבים עם עצמו, עם הצוות והמרקם החברתי בקורס בכלל. על הזווית שלה סיפרה סגן נ.א: "ברור שחששתי בשלב הבסיסי איך ישפיע המרקם החברתי בצוות. למשל ללמוד לבקש עזרה. זה היה עבורי תהליך מורכב. כאילו ללמוד להגיד 'קשה לי עכשיו בואו תעזרו לי', ואיך אני 'מפצה' על זה, ואיפה אני עכשיו חזקה ומחפשת למי לתת עזרה, איך אני עושה את הצוות שלי יותר טוב. תחושת המסוגלות מאוד מתחזקת. את מגיעה לניווט, ואומרת לעצמך אני לא אצליח לסיים 20 ק"מ, אני גמורה מעייפות, ואז את הולכת 20 ק"מ ומבינה שתחושת הלא מסוגלת הזו היא מדומה, ושאת מסוגלת להרבה יותר ממה שאת חושבת. כל פעם מחדש את מגיעה לגבול שלך ושוברת אותו".
"בסוף הגבול שלך מאוד מאוד מתרחב. אני חושבת שהיום אני נ' שהרבה יותר מאמינה בעצמה", המשיכה נ.א. "הנקודה השנייה היא שקשה לי להתמודד עם כישלון. יורדים מגיחה מתחקרים למה היית פחות טובה. יש כל מיני שיטות להתמודד. אני מצאתי משהו פרקטי שאיתו אני משתפרת לפעם הבאה. במקום להיאחז בתחושה של אני לא טובה. המענה? תחקור. פעם ראשונה לחוות כישלון זה מאוד קשה. פעם עשירית את מבינה שאי אפשר להצליח בהכול. לומדים מזה, הופכים את הכישלון לכלי למידה".
ראיתן את הסרט החדש עם טום קרוז "טופ-גאן מאווריק"?
סגן נ.א: "סרט גדול. ראינו את זה יחד כל הקורס. מה אני לוקחת משם? לקחת משימה שנראית בלתי אפשרית ולגרום לה לקרות".
סגן נ.ר: "ממש סרט מגניב. מה שהיה יחסית דומה לקורס טיס זה שאחרי כל ניסיון וכישלון יושבים ומדברים על מה היה לא טוב, מה עושים אחרת, מבקרים אחד את השני, עובדים בצוות על טעויות של אחד את השני. זה הזכיר לי את המציאות שלנו ביום יום. התחקיר, גם העבודה בצוות. בשלב מתקדם בקורס יש גרעין מסוקים, ואתה מבין שזה הגרעין שיהיה איתך בחצי שנה מאתגרת. שעות רבות בטייסת ביחד, יש הרבה משימות - חברות, אחווה ועזרה מאוד באות לידי ביטוי. צריך לזהות מתי חברים שלך צריכים עזרה, וגם לדעת לבקש עזרה. אם הולך לא טוב, צריך לדעת לפרוק עם החברים שלך ולא להרגיש שאת בתחרות מולם, ולחשוב שהם ידרכו על זה. רק לעזור אחד לשני.
סגן נ.ר וסגן נ.א סיימו את קורס הטיס אחרי שלוש שנים מפרכות ומרתקות, שבהן גם סיימו תואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון במדעי המחשב וכעת עומדות בפניהן שבע שנים בשירות הקבע של חיל האוויר. על העתיד אמרה נ.א, "השירות שלנו מאוד מגוון. כטייסת את עוברת לפחות שלושה תפקידים בשבע השנים, כנראה שיותר. בסוף מתעסקים במקצוע שהוא מעניין, אתה לא סטטי. זה יוצר אתגרים חדשים. אני לא יודעת איפה אני אהיה אחרי שבע שנים, אני לא שוללת שום דבר. אני משאירה את הכול פתוח".