ארבעים שנים לפרוץ מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי- מערכת 'שלום הגליל'- ארכיון צה"ל במשרד הביטחון ממשיך לחשוף פרוטוקולים של דיונים מרכזיים שנערכו בזמן המלחמה. היום (רביעי) מתפרסם דיון שנערך במחנה פיקוד צפון שבצפת, ביומה הראשון של המלחמה, 6 ביוני 1982.
"הערכת מצב - של"ג מתגלגל", כך מוגדר הדיון שכינסו שר הביטחון, אריאל שרון והרמטכ"ל רפאל איתן, זמן קצר לאחר פרוץ הקרבות. כבר מכותרת הדיון- "של"ג מתגלגל"- ניתן אולי להבין שמטרות ומגמות המבצע לא מוגדרות באופן ברור וחד משמעי.
בדיון השתתפו גם מפקד פיקוד הצפון אמיר דרורי, ראש אג"ם יהושע שגיא, ראש חטיבת מבצעים במטכ"ל תא"ל אורי שגיא, קצין המודיעין של פיקוד צפון, אל"ם משה צוריך, ועוד משתתף המוגדר "דובר".
הנושא המרכזי בדיון היה הניסיון להימנע מעימות עם צבא סוריה בשלב הראשון של המבצע. שרון אומר כי ההערכה היא שהסורים יפתחו באש על כוחות צה"ל. "מאחר ואנחנו רוצים למנוע פתיחת אש על ידי הסורים, האפשרות היחידה למנוע פתיחת אש על ידי הסורים, זה להעמיק חדור לתוך השטח ולהגיע לעורפם. זו האפשרות היחידה", אמר.
כלומר, כבר ביומה הראשון של המלחמה שרון מדבר על הצורך להעמיק לתוך שטח לבנון, וההסבר שלו לכך הוא שבמקרה של עימות עתידי עם צבא סוריה, כוחות צה"ל יאגפו את הסורים ויגיעו לעימות מולם מכיוון צפון. כדי לעשות זאת, הוא מבקש "איגוף מהיר ככל שניתן, הוא בנוי על תנועות, על המשך תנועה לאורך החוף, העמקת התנועה. ועל העמקת התנועה בשטח באזור הר ג'זין כלפי צפון".
בפעם נוספת שהוא חוזר על הנחיה זאת ניתן להבין כי מדובר בהנחיה כללית, ללא ירידה לפרטים וללא הגדרת יעדים ברורים. בנוסף שר הביטחון מבקש לוודא שבמקרה של עימות עתידי עם הסורים, הדבר יגיע להחלטת ממשלה: "עכשיו, תראו.. מאחר ואנחנו כל הזמן לנגד ענינו, פה לא כתוב הדבר הזה, החלטת הממשלה... נשתדל לא לתקוף את הסורים... לכן הפתרון היחידי שאנחנו רואים זה כניסה יותר עמוקה לתוך השטח. לא קובעים כרגע יעדים. זה פשוט, נעים קדימה לראות איך הדבר הזה ישפיע פה על הסורים, ברור הדבר הזה?".
במהלך הדיון אומר ראש אמ"ן, אלוף שגיא, כי "זה קרב נעדר כוונה". שר הביטחון שרון משיב: "נעדר קצת, לא נקבע כרגע יעד, לפי דעתי, לא כדאי לקבוע כרגע יעד, אלא פשוט להעמיק". לפני סיום מבקש שר הביטחון: "טוב, מה שאני מבקש שתכינו לי בגלל ישיבת הממשלה היום מפה, שאני יכול להראות בדיוק על איזה צירים נעים כלפי צפון, כדי לאגף את הסכנה".
הרמטכ"ל רפול: "תקבל מפה נקייה, מפה נקייה עם כמה עיגולים".
שר הביטחון שרון: "כולל איפה נמצאים כוחותינו, ב-20:00 בערב, אז אני אצא כבר פה ב-19:00. טוב, זהו, ואם אפשר לקבל הערב גם את מספר הנפגעים, בסדר".
זמן קצר אחרי סיום אותו דיון, מתחיל שמונה קילומטרים מצפון לגבול הקרב לכיבוש הבופור. שישה לוחמי סיירת גולני נהרגו באותו קרב, שעצם קיומו בשלב הזה של המבצע עורר סימני שאלה וויכוח בתוך הצבא.
אותו קרב גם הוליד את ראשיתה של המחאה האזרחית נגד היציאה למלחמת לבנון. ששת משפחות ההרוגים טענו כי מדובר במלחמה חסרת תוחלת ואף יצאו להפגנות. עד אז הורים שכולים לא העזו להביע דעתם בצורה כזאת. הורי "משפחת הבופור", כפי שנקראו בספר שכתב עליהם רוביק רוזנטל, שינו לתמיד את השיח הישראלי סביב נושא השכול.
ביקור של ראש הממשלה מנחם בגין ושר הביטחון שרון בבופור, יום אחרי הקרב, שצולם על ידי צוות חדשות של רשות השידור, החל ליצור את הדימוי כאילו ראש הממשלה היה מנותק והולך שולל על ידי שר הביטחון והרמטכ"ל. בכתבה שאל בגין חייל שהשתתף בקרב: "האם היו להם [למחבלים] מכונות ירייה?". אחר כך נראית בכתבה סקירה על איזור הקרב שעורך שרון בפני בגין. "הם יורים סתם, הם לא קולעים למטרה", אמר בגין בהתייחסו למחבלים.
ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מפרסם היום גם את תמליל תחקיר הקרב שנערך חמישה וחצי חודשים לאחר מכן, ב-25 בנובמבר 1982. הקצינים הבכירים המשתתפים בתחקיר הם הרמטכ"ל, מפקד אוגדה 36, אביגדור קהלני, סמח"ט גולני, גבי אשכנזי, מפקד סיירת גולני, משה קפלינסקי וראש מחלקת הדרכה, אורי שמחוני, שבמלחמה גם שימש כסגן מפקד פיקוד צפון.
בעקבות הקרב על הבופור הופנו באותם ימים האשמות כלפי קהלני כי שלח את הכוחות לכבוש את מבצר הבופור בלילו של היום הראשון למלחמה. זאת למרות שאלוף הפיקוד דרורי הורה שלא לעשות זאת, להמשיך קדימה ולכבוש את הבופור ביום המחרת. קהלני טוען לאורך כל השנים כי לא עודכן בדבר שינוי המשימה שמשמעותה ויתור זמני על כיבוש הבופור.
השאלות האלו עולות לאורך כל אותו תחקיר. קהלני מסביר למשתתפים כי היה בקשר רציף עם סמח"ט גולני, גבי אשכנזי, גם כשהוא התחיל בהתקפה. "לא אמר לי על שום בעיות מיוחדות שיש לו. ההתקפה הולכת בסדר", נזכר קהלני. הוא ציין כי ההתקפה החלה מאוחר בגלל עיכובים שנגרמו בלוחות הזמנים כבר בבוקרו של אותו יום. עם זאת לדבריו, "כשהם התחילו לבצע את המשימה, היתה התאמה של התוכנית לנושא לילה והתוכנית בוצעה".
שמחוני: "התוכנית היתה תוכנית יום".
קהלני: "התוכנית היתה תוכנית יום, אבל ברגע שהגיעו למצב של לילה היה סוויץ', ירדו מהכלים וביצעו את זה על בסיס תוכנית".
לדברי אלוף דרורי, "לא הייתה הכוונה לעסוק בטיהור בשלב ראשון, הייתה כוונה קודם כל לרוץ צפונה, וטיהור מאוחר יותר".
הרמטכ"ל: "מתי נודע על כיבוש הבופור בלילה?"
אלוף דרורי: "מבחינתנו, כאשר שינינו את התכנית נכנסנו ב-11, ב-12 (כניסה לתוך לבנון באותו בוקר, באיחור של כחמש שעות, א.א.) ולא לפי התכנית המקורית. הכוונה הייתה שהוא (הבופור) ייכבש ביום שלמחרת וזה אומר יום שני בבוקר, עם סיוע אווירי וארטילרי מסיבי".
קצין האג"ם באוגדה של קהלני תומך בגירסת מפקדו: "אני לא מכיר כזאת פקודה שמישהו אמר לא להמשיך ולהילחם, שבעקבות השינוי של כניסה בשעה 11, הבופור לא יילקח כרצף בהמשך ללחימה. אני לא מכיר כזאת פקודה".
בשלב מסויים קהלני כועס על הניסיון לתאר מצב כאילו הפעולות עליהן החליט בזמן אמת לא היו מוכרות לפיקוד. "בפיקוד כל הזמן ידעו איפה אוגדה 36 נמצאת, פתאום לא ידעו איפה היא נמצאת? ידעו על המילימטר איפה היא נמצאת. יכול להיות שמי שיושב במקום עם מזגן אוויר, עם תאורה, עם קצין שעובד מול אוגדה 36 לא ידע איפה היא נמצאת?", דיבר בכעס, בתיאור שמזכיר במשהו את הביקורת על הקצינים שישבו מול מסכי הפלזמה, הרחק מאיזורי הקרבות 23 שנים אחר כך, במלחמת לבנון השנייה.
קהלני המשיך בהתקפה: "(רק) בבוקר התגלה שלקחו את הבופור? אני חושב שזו בושה לאינטילגנציה שלנו". הוא הודה כי אכן רק בבוקר נודע מספר ההרוגים בקרב וזאת משום שבאינטנסיביות של הקרב, הוא לא עודכן בכך. "גבי בקושי הוציא קול של תרנגולת שחוטה. היה ממש כמעט במצב שכמעט לא שלט בקול שלו כבר. גם הוא לא ידע כי גוני נהרג", אמר קהלני.
"מה היה בוער לתקוף את הבופור כל כך מהר"
הוויכוח הזה נמשך וכל אחד מתבצר בעמדתו. שמחוני שב ושואל: "מה היה בוער לתקוף את הבופור כל כך מהר", ומדגיש כי "הביקורת היא לא לגבי (אשכנזי) שרץ מהר. הוא מפקד בשטח והוא נוהג כמו מפקד, תפקידו לרוץ קדימה ולעשות הכי מהר והכי תוקפני שהוא יכול, וככה הוא גם נהג והוא עשה מאה אחוז".
הרושם שעולה הוא כי בזמן אמת נוצרה אי בהירות לגבי משימת כיבוש הבופור. מתברר כי גם הדיווחים על מספר הנפגעים הגיעו באיחור גדול. הרמטכ"ל איתן מספר שחייל של סיירת גלני אמר לו ביום למחרת שהיו שישה הרוגים בקרב. "מה פתאום, אף אחד לא דיווח, פעם ראשונה שאני שומע", אמר הרמטכ"ל ללוחם שהבהיר לו: "גם גוני".
בתחקיר מתואר גם הקרב עצמו. אשכנזי, אז סגן מפקד חטיבת גולני בדרגת סא"ל, מספר: "קפלן (משה קפלינסקי, מפקד סיירת גולני, א.א.) דיווח לי שהוא נפצע. אנחנו בסביבות השעה 7 ורבע או משהו כזה, מיד דיברתי איתו. הוא הודיע לי שהוא חטף בחזה, לא ברור לו בדיוק מאיפה. הוא יפרט את זה, הוא בשלב הזה בגלל שהטנקים לא בדיוק הפגינו התמצאות, עבר קדימה, והוביל את כל הכוח עם הנגמ"ש שלו עד שנפצע. מספר דקות אחרי שקפלן הודיע שהוא נפצע, מג"ד 51 בכניסה ל-571, נפצע גם כן. חטפו שם אר.פי.ג'י בחפ"ק והוא נפצע עם שני המ"פ שלו. אני החלטתי בשלב הזה לעשות את הדברים הבאים: גוני (הרניק), שהיה מ"פ הסיירת שבועיים לפני זה, היה אצלי בנגמ"ש. כשהוא שמע שיש כוננות, חבר אלי, והחלטנו שהוא נוסע איתי על תקן של מתלווה. אני החלטתי שהוא יירד לבופור, זאת אומרת יגיע לבופור, יחליף את קפלן שלא יכל לפקד על העסק, וייקח את הפיקוד לידיים. כך באמת עשינו, וגוני הגיע לסיירת. מה שאמרתי לגוני, זה שהוא חובר עם כולם, מדבר עם כל המפקדים כולל מ"פ החה"נ (פלוגת הנדסה), משנה את התכנית רגלית ולוקח את הבופור".
הרניק, שבאותו יום היה צריך להשתחרר משירות הקבע שלו, נהרג בקרב ואיתו עוד חמישה מלוחמיו.