לא רבים יודעים, אך אנו נמצאים ערב החלטה גורלית על פגיעה בזכויות האזרח בישראל. חוק הפרות תעבורה מנהליות, עתיד לעלות בימים הקרובים לקריאה שניה ושלישית בכנסת. אם יעבור הוא יהפוך את עבירות התעבורה מסוג ברירת משפט - בהן יכול היה הנהג להחליט אם לשלם את הקנס או לבקש להישפט במישור הפלילי הרגיל, להפרות תעבורה מנהליות שיטופלו במישור המנהלי. כלומר ללא התייצבות פיזית בבית המשפט. בנוסף, מציע החוק להקים בית דין מנהלי לתעבורה תחת משרד המשפטים.
לחוק מטרות ראויות לכאורה ובהן הפחתת העומס הקיים בבתי המשפט לתעבורה וכן תרומה למלחמה בתאונות הדרכים דרך השתת עונשים כבדים יותר על העבריינים. אלא שאנו בלשכת עורכי הדין סבורים כי הצעת החוק לא תיישם את המטרות הרצויות. היא לא תפחית את העומס בבתי המשפט לתעבורה ואף עלולה להעמיס עליהם עוד יותר ולא תתרום למלחמה בתאונות הדרכים. חמור מכך - הצעת החוק תביא לפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות של נהגים, ובפרט בנהגות ונהגים מעוטי היכולת.
עד היום הנטל להוכיח שנהג ביצע עבירת תעבורה ועל כן יש להענישו, נפל על כתפי המדינה בהליך פלילי. כלומר, על המדינה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנהג אכן ביצע את העבירה. אם החוק המוצע יתקבל, במקום להסתמך על ודאות של מעבר לכל ספק בקבלת ההחלטה, נטל ההוכחה יעבור מהמדינה לכתפי הנהג שיצטרך להוכיח כי לא ביצע הפרת תעבורה.
כיום, רוב האזרחים המבקשים להישפט לאחר קבלת דו"ח, מתייצבים לדיון המשפטי לבדם וללא ייצוג משפטי. אם תתקבל ההצעה והעבירות יופנו להליך מנהלי - הדורש התמחות בדין המנהלי - תחסם יכולתם של אזרחים רבים להופיע בעצמם, תוך הגדלה משמעותית של הוצאותיהם לצורך הוכחת חפותם.
ראוי להדגיש, שרוב עבירות התעבורה מבוססות על עובדות שנקבעו על ידי שוטר יחיד, או על ידי מכשירי אכיפה אלקטרוניים שאמינותם טרם הוכחה. כך בעצם, אין דרך משפטית הוגנת להוכיח את האשמה - אלא באמצעות ניהול הליך פלילי, שבו הנטל להוכחת אשמתו של האזרח מוטל על כתפי המאשים. העברת ההליכים לבית משפט מנהלי תגרום לא רק להעברת נטל ההוכחה אל האזרח - דבר העומד בסתירה לעקרונות יסוד - אלא גם להקצאת משאבים גדולה מהאזרחים, שיידרשו להוכיח את חפותם חרף חזקת החפות שעומדת להם.
לצד אלה, קיים סעיף נוסף אליו מתנגדת הלשכה מכל וכל. סעיף זה, מתיימר לקבוע כי העבירות החמורות יותר יישארו עבירות פליליות, עליהן יישפטו הנאשמים בבית משפט פלילי. כלומר, מצבם של אזרחים שעברו עבירות חמורות, טוב יותר. וזאת, על חשבון מי שביצעו עבירות קלות יותר. מי שביצע עבירה "חמורה" ייהנה מחזקת החפות אלא אם יוכח מעבר לכל ספק סביר כי ביצע את העבירה, בעוד מי שביצע עבירה "קלה", יאלץ לסתור בעצמו את חזקת האשמה שתדבק בו מרגע רישום הדו"ח.
מדובר בסעיף חוק הסותר כל היגיון ושכל ישר ועלינו להיאבק בכך. אילו הצעת החוק תתקבל ככתבה וכלשונה, יהווה הדבר פגיעה אנושה ולא מידתית בזכויות היסוד של האזרח, שבאה כתוצר לוואי לקביעה כי נהג ביצע הפרת תעבורה. פגיעה כזו צריכה להיעשות אך ורק למטרה ראויה תוך פגיעה מצומצמת ככל הניתן באזרח - ולא על עבירות תעבורה שכיחות.
יתרה מזאת, החוק המוצע אינו מתקן את שיטת הניקוד בעבירות התעבורה, וגם הרשעה בהפרת תעבורה, להבדיל מעבירת תעבורה כיום, תזכה את הנהג בנקודות לחובתו. עד עתה, ההחלטה בדבר הסנקציה שהפעילה רשות הרישוי התבססה על עובדות שהוכחו ברף הפלילי. בהתאם לחוק המוצע תוכל רשות הרישוי להטיל סנקציות שונות: שלילה, קורס נהיגה נכונה ועוד, גם בהתבסס על עובדות שהוכחו ברף המנהלי בלבד, וספק אם רף ראייתי כזה מצדיק פגיעה בזכויות החוקתיות של הנהגים. כך, על אף שמטרת החוק מבקשת להבדיל בין עבירת תעבורה חמורה להפרת תעבורה ולקבוע עונשים נמוכים לאחרונה, תוכל רשות הרישוי להורות על שלילת רישיונם של נהגים שביצעו 30 הפרות תעבורה, לחמש שנים וזאת מבלי שאף אחת מהן הוכחה מעבר לכל ספק סביר.
אולם, דווקא במישור זה המהווה את הסיבה המרכזית להגשת בקשות להישפט על דו"חות תנועה, ובכך מהווה את הגורם המשמעותי ביותר לעומס על בתי המשפט לתעבורה - הצעת החוק אינה מטפלת.
מעבר לפגיעה החוקתית הגלומה בהצעת החוק, יש בה פגיעה גדולה לא פחות באלה שידם אינה משגת. אותם נהגים, שעצם רישום הדו"ח על ידי שוטר או פקח יהווה את הקביעה שביצעו את הפרת התעבורה, יצטרכו לשאת בנטל ולשכנע בהליך מנהלי שנפלה טעות בהחלטה בעניינם. לרוב לא תהיה להם שום דרך לשכנע את הדיין כי הפרת התעבורה נרשמה לחובתם שלא כדין. הלכה למעשה, רובו המוחלט של הציבור יאלץ להתקין מצלמות יקרות ברכבו ולעקוב אחרי עצמו, כדי להוכיח בעת הצורך שלא ביצע דבר אסור.
אנו סבורים כי ניתן לקיים את מטרותיו של החוק המוצע בשינוי החקיקה הקיימת, באופן שיקל משמעותית על העומס בבתי המשפט. שינוי שיטת הניקוד תוך ביטול נקודות לעבירות שאינן מהוות סיכון תעבורתי, תפחית משמעותית כבר היום את העומס הנטען ותועיל בצורה משמעותית יותר.
בנוסף, ובניגוד למצב כיום, יש לפעול לתיקון החוק באופן שיתאפשר לאזרח לקבל את מלוא חומר הראיות נגדו, עוד לפני שביקש להישפט, דבר שעשוי למנוע בקשות רבות להישפט, וכפועל יוצא מכך יקל על העומס בבתי המשפט.
לבסוף, הכנסת מערכות טכנולוגיות שונות לשיטת הדיון הקיימת, עשויה להפחית במידה ניכרת את הצורך בקיום דיונים פרונטליים בבית המשפט ולחסוך זמן דיוני ומשאבים יקרים לכל הצדדים ולבית המשפט עצמו.
עם כל הכבוד להתייעלות הדיונים וקיצור העומס בבתי המשפט לתעבורה, אין הם יכולים להוות מטרה ראויה עת נלווים אליהם פגיעה בזכויות היסוד של כלל נהגי ישראל. עלינו למצוא פתרונות לבעיות מערכת המשפט, מבלי שאלה יביאו לגידול בפערי הכוחות בין המתדיינים, ומבלי שאלה יבואו על חשבון האזרח הקטן. תיקון כאמור, עשוי להוות בכייה לדורות ועלינו לעצור אותו בעודו באיבו.
הכותבים הם ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אבי חימי ועו"ד יוסי יעקבי, יו"ר (משותף) ועדת תעבורה בלשכת עורכי הדין.