התשובה השגורה לשאלה "מה קורה?" בשיחות החולין במסדרונות הכנסת בימים אלה זהה בכל קצוות הקשת הפוליטית: "מחכים לאורבך". האולטימטום המתמשך של חבר הכנסת מימינה, שכבר שבועיים מאיים לפרוש מהקואליציה אבל רוצה לסיים יפה ושכולם יאהבו אותו, הכניס את המערכת הפוליטית כולה למצב המתנה. לפי העדכון האחרון מהאדון, שנמסר ביום שני, הוא כבר לא חלק מהקואליציה, אבל היה אבל - הוא נתן לממשלה עוד שבוע של חסד שבו התחייב שלא יתמוך בפיזור הכנסת.
בנט מקווה לקבל ממנו עוד שבוע, ועוד שבוע, ועוד אחד, ולגלגל את לוחות הזמנים לפחות עד לביקור ביידן באמצע החודש הבא. אם ניר אורבך ילך בדרכה של עידית סילמן ויהיו שתי אצבעות מימינה שיתמכו בפיזור לבחירות, ראשות ממשלת המעבר תעבור ללפיד והוא זה שיהנה מהשטיחים האדומים ודגלי הכוכבים וימנף את הזוהר הנשיאותי לקמפיין בחירות. אבל עוד לפני ביקור ביידן, שיחול בעוד שבועיים בדיוק, יפקעו תקנות שעת חירום יהודה ושומרון, ואם הממשלה לא תאשר אותן עד אז, ייתכן והיא תקרוס כבר אל עצמה.
עוד בנושא פוליטיקה וממשל
לאופוזיציה, כמובן, יש לוחות זמנים אחרים. בליכוד לוחצים על אורבך לחצות את הקווים ושוקלים להעלות כבר ביום רביעי הקרוב הצעת חוק לפיזור הכנסת להצבעה בטרומית. "ברגע המכריע יש לעשות מעשה", פנה אליו אתמול ישירות ראש האופוזיציה בנימין נתניהו בנאומו בטקס לזכר חללי אלטלנה בתל אביב. רק אם אורבך יתחייב באופן ברור להצביע בעד, כל הספקות יוסרו לגבי הרשימה המשותפת ויהיה ברור שיש 61 ח"כים שתומכים בהצעה - יוחלט אם לתת למהלך אור ירוק.
כך שגם בשבוע הבא יימשך המחזה "מחכים לאורבך" ויתחדש מחול החיזורים או הלחצים הנגדיים של בנט ואיילת שקד מול טים יריב לוין-בצלאל סמוטריץ'. כל עוד הוא לא עושה את הצעד הבא, הכנסת כולה נותרת במצב ביניים, לא פה ולא שם, בו ברור שהממשלה סיימה את ימיה ואיבדה את הרוב והיכולת למשול. רגע לפני בחירות אבל עדיין רגע לפני.
אז בזמן שמחכים לאורבך, השרים מזדרזים לנקות שולחן ולצבור הישגים שיוכלו למכור בקמפיין. שר הביטחון בני גנץ, למשל, הקדים את הליך מינוי הרמטכ"ל הבא כדי להספיק לפני שאסור, כי בחירות. המפלגות הקטנות מנסות להניע מהלך בזק של הורדת אחוז החסימה כדי להגן על עצמן ולשפר עמדות במשא ומתן על חיבורים וריצ'ר'צים ברשימות, והסקרים הולכים ומתרבים כמו פטריות אחרי הגשם.
עם כל כך הרבה מפלגות קטנות שמחכה להן מלחמת הישרדות בבחירות וכל כך הרבה ח"כים שלא יחזרו כנראה לכנסת, היה אפשר לצפות שתקופת ההמתנה תייצר דינמיקה להקמת ממשלה חלופית שתמנע בחירות חמישיות תוך ארבע שנים. אבל ההערכה הרווחת בכל צידי הבית היא שזה לא קיים. אורבך מפנטז על ממשלת ימין אבל סער לא ישב עם נתניהו ובנט על החרדים, שלא ינטשו אותו, כך שבחירות הן רק ענין של זמן.
רק שלגבי העיתוי יש ניואנסים, כמו גם בדרך שבה הממשלה תיפול, שתכריע מי יעמוד בראשה בתקופת הבחירות. האצבע של אורבך, למשל, יכולה לקחת לבנט את הכתר ולהפוך את יאיר לפיד לראש הממשלה ה-14 של מדינת ישראל.
לא רק לאורבך מחכים. גם חברי הכנסת המורדים מאזן גנאים וג'ידא רינאוי זועבי, שמסרבים לקריאות וללחצים להתפטר מהכנסת ולאפשר את העברת חוק יו"ש, ומונעים מהקואליציה להתייצב ולשדר סימני הבראה. הממשלה למעשה מוחזקת כבת ערובה על ידי שלושה חברי כנסת שבשבועות הקרובים, ככל הנראה, יסיימו את חייה. שלושתם מקבלים תשומת לב ציבורית ותקשורתית שלא זכו לה מימיהם, וספק אם עוד יזכו לה, כך שגם אין להם תמריצים להתיישר ולחזור לתלם.
הקואליציה זקוקה לנס, כפי שהגדיר זאת אחד מבכיריה, כדי שאחד מהח"כים הערביים יתפטר וייצר איזשהו אופק של התייצבות. בנט, לפיד ומנסור עבאס מתאמצים עדיין לשדר אופטימיות ולהציל את הפרויקט המשותף שלהם, אבל הוא קורס משני קצותיו בידיהם של שלושה. כל שנותר להם הוא לנסות לעכב את הקריסה ולהרוויח זמן.
תקופת ההמתנה לאורבך היא גם חגיגה לספקולנטים הפוליטיים ומתרחשי התרחישים. אז הנה אחד לסיום. אם אורבך יהיה האצבע ה61 שתפיל את הממשלה ותתמוך בפיזור הכנסת, לא רק שהוא ידיח את בנט וימליך את לפיד לראש ממשלת המעבר, אלא שהוא גם יכול לגזור את גורלו בבחירות הבאות, ולקחת לו את התואר ראש ממשלה בפוטנציה. ללא תואר ראש הממשלה וכל התופינים הנלווים ועם מפלגה מרוסקת, הוא יתחיל את מערכת הבחירות מנקודת חולשה, ובכלל זה את המו"מ על חיבורים ומיזוגים.
בנט ויו"ר תקווה חדשה שר המשפטים גדעון סער, שיושבים פחות או יותר על אותו אלקטורט, כבר החלו בגישושים ראשוניים על ריצה משותפת, אבל שאלת השאלות - מי יהיה ראשון - טרם עלתה. בלי הנכס האלקטורלי של ראשות הממשלה, בנט יתקשה מאוד לדרוש את הבכורה - וספק אם סער יתן לו.