פילבר הצליח לפגוע בנרטיב של התביעה, אבל רק חלקית: סיכום עדות עד המדינה

שלמה פילבר, שיסיים בשבוע הבא את עדותו הארוכה במשפטם של בנימין נתניהו ושאול אלוביץ', למד בדרך הקשה שאי אפשר באמת "ללכת בין הטיפות" מבלי להירטב. הביטוי הזה - "ללכת בין הטיפות" - מקורו בתלמוד הירושלמי, שם מסופר על נשיא הסנהדרין, שמעון בן שטח, שהלך לממש את הבטחתו לפני מינויו לתפקיד - ללכוד 80 מכשפות. כשהוא הגיע למקום מחבואן במערה אפלה כלשהי באזור אשקלון, הן שאלו אותו איך הגיע אליהן ביום סוער וגשום כזה מבלי להירטב, והוא השיב להן: "לון ביני טיפייא הוינא מהלך", כלומר: "הלכתי בין הטיפות". קשה להחליט מקריאת הטקסט אם באמת קרה לו הנס הזה, או שאולי פשוט רצה ללעוג למכשפות והכשפים שלהן.

כך או אחרת, פילבר במסע עדותו אל המערות האפלות בתקופת כהונתו כמנכ"ל משרד התקשורת, לא באמת הצליח להלך בין הטיפות. מרוב שניסה, הוא נרטב ונרטב עד לשד עצמותיו. גם אם באמת הצליח לסייע במעט לפטרונו הנערץ, ספק אם בטווח הארוך הבייס החברתי-פוליטי שלו יקל בעונשו. אבל פילבר אינו הסיפור; השאלה היא אם באמת בניסיונותיו הפתטיים שלא להירטב הצליח פילבר לפגוע בנרטיב של התביעה. התשובה לדעתי היא כן, אבל רק באופן חלקי.

העדות ממלאת מאות עמודי פרוטוקול וברור שבמאמר קצר זה לא נוכל אפילו לגרד את כל הניואנסים, אבל בכל זאת כדי לחלץ תובנה כלשהי, בואו נפרק את עדות פילבר לחמישה ראשי פרקים: 1. פגישת ההנחיה; 2. המעקב של נתניהו אחר ההנחיה (פגישות הנזיפה והמעקב); 3. האם פילבר קיים את ההנחיה? 4. היסוד הנפשי של נתניהו; 5. האמינות של פילבר

תיק 4000 הוא תיק שוחד והפרת אמונים. תיק שוחד בדרך כלל (אף שהחוק אינו מחייב זאת) מורכב מהמתת ומהתמורה. המתת בתיק זה הוא מה שהתרחש באתר וואלה! (עדותו של פילבר כלל לא נוגעת בעניין זה), והתמורה היא מה שסיפק משרד התקשורת לאלוביץ' לכאורה בהנחייתו של נתניהו. פגישת ההנחיה באמצע 2015 היא יסוד היסודות של מרכיב התמורה בתיק 4000, והעד היחידי שהיה ויהיה לפגישת ההנחיה הזאת הוא שלמה פילבר. מכאן החשיבות והעיסוק האינסופי בפגישה הזאת - הייתה או לא? ואם כן מתי הייתה?

נתחיל עם השאלה אם הייתה פגישת הנחיה. כאן צריך לומר באופן ברור וצלול - ההגנה כשלה בניסיונותיה הבלתי פוסקים לחלץ מפילבר אמירה ברורה כי לא התקיימה פגישה כזאת. הסניגור, עו"ד בעז בן צור, כתש את פילבר, תקף אותו, ניסה עליו מניפולציות מימין, משמאל, מלמעלה ומלמטה, אך פילבר דבק בגרסתו המקורית כי פגישת ההנחיה הייתה גם הייתה. אבל, עצרו נשימתכם רגע, זה שבן צור כשל בתוכנית א', לא אומר שכשל בתוכנית ב'. במילים אחרות, זה שפילבר עומד על עצם קיום הפגישה, ממש לא מלמד אותנו שהשופטים יקבעו כי הפגישה אכן התקיימה.

בניסיונותיו של פילבר להלך בין הטיפות, משל היה שמעון בן שטח, הוא השתדל עד כמה שאפשר לדבוק בעדותו המקורית במשטרה (לא בהצלחה רבה, בשל העובדה שהפרקליטות ביקשה להכריז עליו עד עוין), ומצד שני לסייע היכן שאפשר לנתניהו. הכלי המרכזי של בן צור לטעון שפגישת ההנחיה לא התקיימה, היה שלילת טווח המועדים לפגישה שצוין בכתב האישום - טווח מועדים שעליו העיד פילבר במשטרה. בן צור, כפי שכבר כתבנו כאן בעבר, הגיע להישג מרשים, כשהוכיח כי בסבירות כמעט מוחלטת הפגישה לא הייתה יכולה להתקיים באותו טווח מועדים - בין 7.6.15 ל-13.6.15.

הפרקליטות, באיחור רע מאוד, ביקשה מבית המשפט לתקן את כתב האישום ולהרחיב את טווח המועדים האפשרי ללפני המינוי הפורמלי (ולאחר ההחלטה של נתניהו למנות אותו). בידי הפרקליטות ראיות טובות לאפשרות שפילבר אכן נפגש עם נתניהו במועדים המדוברים. בית המשפט דחה את בקשת הפרקליטות, ואף קבע שהגנתו של נתניהו נפגעה, מה שעשוי לפגוע ביכולת של הפרקליטות לטעון למועדים הללו גם בסיכומים.

איך מגיב פילבר לסיטואציה הזאת? פורמלית הוא עומד על כך שבראשו הוא זוכר את טווח התאריכים שעליו העיד במשטרה; בפועל, הוא זורם ככל שיכול עם ההגנה במגבלות הברורות של הסכם עד המדינה - מצד אחד הוא אומר בעדותו כי לא ייתכן שהפגישה התקיימה לפני 7 לחודש; מאידך, הוא פחות נחרץ בשלילת האפשרות שהפגישה הזאת התקיימה לאחר 13 לחודש, כלומר לאחר הפגישה עם אלוביץ' (שעל מועד קיומה אין ויכוח). פגישה לאחר 13 לחודש לא מסתדרת עם שום פרט בנרטיב השוחדי שפילבר צייר בעדותו. חשוב לציין כי עמדת ההגנה היא שהפגישה לא התקיימה בכלל, אבל העובדה שפילבר משאיר באוויר את האפשרות שהתקיימה לאחר 13 בחודש טובה לסניגורים, שכן לוח הזמנים סיפור השוחד בתביעה נפגע. מנגד, התביעה רשמה הישג כשהוכיחה שהפגישות במועדים אליהם כיוון הסניגור, אחרי 13 לחודש, לא אפשריות כי הן התקיימו בכנסת בניגוד מוחלט לזיכרון העקבי של פילבר על הלשכה בירושלים.

לצורך הדיון, בואו נצא מנקודת הנחה הגיונית בעיניי כי בית המשפט לא יוכל לקבוע פוזיטיבית שמועד פגישת ההנחיה היה זה שהתביעה מציגה, וגם לא לאחר 13 לחודש. האם זה אומר בהכרח שהשופטים יקבעו שלא הייתה פגישת הנחיה? התשובה לדעתי היא שלילית. פילבר, על אף אמינותו הפגומה (ומיד נדבר עליה), מאוד קונסיסטנטי בעדותו. לקיום הפגישה גם יש תמיכה בעדות חפץ על שיחותיו עם פילבר (ופילבר מצדו העיד על שיחותיו עם חפץ); הוא נותן בפגישה סימנים, וצריך לומר שניסיונותיו של בן צור לפגוע בסימנים הללו היו די חלשים (השינויים בגרסת פילבר היו בניואנסים ולא במהות). גם החשש שפילבר חזר בו מהפרשנות על תנועת היד המפורסמת של נתניהו באותה פגישה בדבר מיתון הורדת המחירים, התברר כאי הבנה. התיאוריות הקונספירטיביות של ההגנה בדבר "הפסקת חשמל" מסתורית, שבה הודק סיפור פגישת ההנחיה, לא החזיקו מים; המזכר שהעבירה התביעה להגנה ממש בימים האחרונים על תוכן שיחת עורכי הדין של פילבר עם החוקרים מפורר סופית את התיאוריה הזאת.

ישנן שתי נקודות זמן חשובת בכתב האישום שמתארות את המשכיות ההתעניינות של נתניהו בהנחיה שנתן לפילבר עם מינויו לתפקיד ביוני 2015. הראשונה מכונה "שיחת הנזיפה". פילבר העיד כי כמעט שנה לאחר ההנחיה, התקשר אליו נתניהו במוצאי שבת ובמשך כמה דקות דרש ממנו לפטר את מי שהיה סמנכ"ל הכלכלה במשרד התקשורת, הרן לבאות. לבאות היה הסדין האדום של נתניהו ופילבר, ונתפש כצרה הגדולה ביותר של אלוביץ'. בן צור, באמצעות מחקרי תקשורת, הראה כי השיחה הארוכה ביותר שהתקיימה בין פילבר לראש הממשלה בחודשים המדוברים (אפריל-מאי 16) ערכה כ-62 שניות, כלומר אין שיחה בת כמה דקות כפי שהעיד עליה פילבר. בן צור הצליח לחלץ אמירה מפילבר כי אינו יכול לשלול ששיחת הנזיפה התקיימה בכלל בסוף 2016, ושנסיבותיה היו אחרות (הכפשות מצד לבאות כלפי נתניהו ופילבר).

נקודת הזמן השנייה היא "שיחת המעקב" בתחילת 2016. גם כאן בן צור בעבודה משפטית יסודית הביא את פילבר להסכים כי לא ניתן לשלול את זה שתוכן השיחה לא היה הפעולות שצריך לעשות בבזק, אלא ההתמודדות עם ההכפשות בתקשורת על כך שהם, נתניהו ופילבר, פועלים למען בזק. זהו שינוי קו משמעותי של פילבר מעדותו במשטרה, ומן הסתם יעלה בהמשך החקירה החוזרת שלו.

גם כאן יש פער בין עדות פילבר במשטרה לבין עדותו בבית המשפט. במשטרה דיברו באופן נחרץ על כך שהנחיית נתניהו היא שעמדה ברקע כל פעילותו למען בזק. הדברים זועקים לשמיים בעימותים שנערכו לפילבר במשטרה עם אלוביץ' ועם יועצו אלי קמיר. בבית המשפט ניסה שוב להגיע אל מערת המכשפות מבלי להירטב בגשם הסוער. על כל שאלה שנשאל בעניין השיב כי פעל בעיקר משיקולים מקצועיים, גם אם הנחיית נתניהו הייתה ברקע. בחקירה הנגדית הלך והפך את הנחיית נתניהו לעניין שולי ביותר, ממש עשה היפוך במשקלים: העניין המקצועי היה המרכזי, ואילו העניין האישי של נתניהו מול אלוביץ', שגרם לו לכנות עצמו במשטרה כ"סמרטוט", הפך לעניין שולי ביותר. פילבר גם אישר בחקירתו הנגדית כי ערך פגישות לא פורמליות בבתי קפה ובשעות מוזרות לא רק עם אנשי בזק אלא גם עם אנשי הוט וסלקום. אם כן, הסניגור הגיע להישגים בסוגיה זו שאי אפשר לבטלם, מצד שני גם פה, על לוז עדותו הקפיד פילבר לשמור.

מלכתחילה עדותו במשטרה של פילבר בדבר היסוד הנפשי של נתניהו לעניין שוחד לא הייתה עשירה מאוד, ובעיקר האירה אפיזודות. אני לא ממעיט בערך האפיזודות הללו, שעליהן חזר גם בבית המשפט, אך משקלן בדבר הוכחת יסוד נפשי לשוחד הוא די גבולי בעיניי. מאידך, העדות שכן ניתנה בעניין בבית המשפט לא עורערה, גם לא במעט, בחקירה הנגדית.

ישנם שני סיפורים בולטים של פילבר שמלמדים על התנהגות חשודה של נתניהו: האחד שהיה עד לשיחה שבה נתניהו ביקש מרעייתו למחוק מסרונים בינה לבין איריס אלוביץ'; הסיפור השני הוא על אותה העברת מסמכים בדרך מסתורית מנתניהו לאלוביץ' דרכו: מאמרים וכתבות באתר וואלה! שנתניהו לא היה מרוצה מהם. נתניהו היה יכול להעביר את המידע הזה לאלוביץ' באלף דרכים אחרות, אך בחר לעשות זאת דווקא באמצעות האחראי על הרגולציה. המסמכים הועברו לפילבר בהארד קופי (כולה מאמרים וכתבות בוואלה!, כן?) במעטפות סגורות, בנקודה כלשהי בעיר מודיעין, מיהונתן שכטר, יועצו המדיני של נתניהו, כדי שיעבירם לאלוביץ'.

ובכן, אם אתם מחפשים קונצנזוס בין התביעה להגנה במשפט הזה הוא ששתיהן סבורות שפילבר אינו עד אמין. כמו שאמרנו, פילבר נרטב עד לשד עצמותיו בדרכו למערת המכשפות. מצד אחד, עד לא אמין הוא תמיד בשורה טובה להגנה. מאידך, הכרנו כבר משפטים רבים שבהם עד המדינה המרכזי נתפש כעד לא אמין, ועדיין השופטים קיבלו חלקים רבים מעדותו, בעיקר אלה שנתמכים בנסיבות, שלא לומר בראיות של ממש. העד המפורסם ביותר בעניין זה הוא שמואל דכנר, עד המדינה בתיק הולילנד, שספק אם היה שקרן ממנו בתולדות עדי המדינה במשפטי שחיתות ציבורית בישראל. מדובר באדם שלא היסס לזייף מסמכים, ולהמציא עלילות, ועדיין חלקים רבים מעדותו נתמכו בראיות חיצוניות. מעבר לכל זה נזכיר כי עומדת ותלויה בבית המשפט בקשת הפרקליטות להעדיף את עדות פילבר במשטרה על פני זו בבית המשפט.

המשפט, כבר אמרנו, עוד ארוך מאוד ומוקדם מאוד להגיע למסקנות; ואחרי הערת ההזהרה הזאת, פרשנות לגמרי סבירה בעיניי היא כי בהנחה שבית המשפט יקבע שאכן התקיימה פגישת הנחיה, גם אם לא יוכל למקמה על לוח השנה, עדות פילבר חיזקה בהחלט את האישומים נגד נתניהו בדבר הפרת אמונים, אך לא חיזקה ואולי אפילו החלישה את החשדות בדבר השוחד. מבחינה זו, פילבר ממשיך את הקו של עדות ניר חפץ במשפט. כדי להרשיע את נתניהו בהפרת אמונים, התביעה צריכה להוכיח כי היה מצוי בניגוד עניינים, ושניגוד העניינים הזה מגיע לרף הפלילי. עיסוק כלשהו של נתניהו ברגולציה שמניבה לאלוביץ' מאות מיליונים, בשעה שהוא עוסק בסיקור שלו ושל משפחתו באתר וואלה!, עונה בהחלט על ההגדרה הזאת.