בנובמבר 2020, אזרחי יפן הופתעו לראות אישה בגיל העמידה שידיה אזוקות יוצאת מרכבת שהגיעה לטוקיו. כשהבחינה במצלמות, האישה הניפה אל על את ידיה וזקפה אגודליה, בעודה צועקת לעבר הכתבים: "אמשיך להילחם!"
שמה היה פאסוקו שיגנובו. היא היתה מבוקשת על ידי המשטרה במשך שלושה עשורים בשל תפקידה כמנהיגת אחד מארגוני הטרור המסתוריים והמאיימים ביותר של יפן: הצבא היפני האדום (JRA). במפתיע, היא נלכדה לבסוף בעיר היפנית הקטנה טקסוקי, ליד אוסקה לאחר שהסתתרה שלושים שנה בלבנון, שם הקבוצה שייסדה ביצעה מתקפות טרור בשם המאבק הפלסטיני בישראל, שעמו הזדהתה.
על פי המשטרה, שיגנובו התחפשה לגבר שנרשמה לבית מלון בטקסוקי. אף שגילה והתחפושת שעטתה הסתירו את אחת הטרוריסטיות המבוקשות ביותר במדינה, הדרך שבה נהגה לעשן סיגריות הסגירה אותה: היא נהגה לעשן סיגריה כאילו היתה מקטרת והפריחה טבעות עשן מושלמות לאוויר.
22 שנים לאחר המעצר המתוקשר וריצוי עונש מאסר של שני עשורים, שיגנובו שוחררה בשבת האחרונה מבית הכלא לאחר שהשלימה את עונשה. כיום בת 76, שיגנובו היא אישה מבוגרת ואינה מזכירה את הלוחמת האידיאליסטית שלפני יותר מ-40 שנה רצתה להילחם בכוחות האימפריאליסטיים בעולם. בניגוד לזקיפת האגודלים המפורסמת בעת מעצרה, הפעם היא אמרה לכתבים שסבבו אותה:
"מעולם לא החשבתי את עצמי טרוריסטית. בזמנו, כוחות שחרור חמושים וארגונים מהפכניים היו השם שניתן לכוחות פוליטיים חמושים. המונח 'טרוריסט' היה התוצר של מאמצי ממשל רייגן והממשלה הישראלית להסתיר כוונות פוליטיות מתנגדות, להפוך אותן לשוליות ופליליות.
"אם אתם חושבים שהמאבק של העם האוקראיני נגד הכוחניות הרוסית הוא הרואי, אז כדאי שתדעו שהמאבק הפלסטיני נגד הכוחניות הישראלית והסיפוח הוא אינו טרור כי אם מאבק של גבורה", כך אמרה בשבת שעברה שיגנובו, כיום בת 76.
הצבא היפני האדום, שאותו ייסדה שיגנובו, נודע בשנות ה-70 בסדרה של התקפות קטלניות, לדוגמת חטיפת מטוסים ולקיחת בני ערובה.
ההתקפה הידועה לשמצה ביותר של הארגון היתה "הטבח בנמל התעופה לוד" שבוצע ב-30 במאי 1972 בידי שלושה מחבלים יפנים, קוזו אוקמוטו, טאקשי אוקודיירה ויאסודה יאסוקו, באולם הנוסעים של נמל התעופה לוד שבישראל, ובו נרצחו 24 אנשים (מתוכם 8 ישראלים, היתר צליינים מפוארטו ריקו) ו-71 אנשים נפצעו. אוקמוטו, שישב בכלא הישראלי, שוחרר בעיסקת ג'בריל, שבה שוחררו שמונה חיילי נח"ל חטופים.
הושפעה מהמאבקים בעולם בשנות ה-60
שיגנובו שזכתה לכינוי המפוקפק "קיסרית הטרור" נחשבה אמנם בעיני רבים טרוריסטית יפנית, אך מנגד היו רבים שראו בה לוחמת חופש גיבורה. ההיסטוריה המורכבת שלה החלה בשנות ה-60 הסוערות, שהשפיעו עמוקות על הנערה הצעירה מטוקיו.
שיגנובו נולדה ב-1945 בטוקיו, חודש לאחר סיום מלחמת העולם השנייה וכניעתה המשפילה של יפן לארצות הברית לאחר שתי פצצות אטום. אביה היה חבר בפלג פוליטי שמרני ביותר שהואשם בכך שהתחיל את מלחמת העולם השנייה.
לאחר המלחמה, האב ניהל מכולת שכונתית צנועה, ולא היתה באפשרותו לממן את לימודיה הגבוהים של בתו המצטיינת. שיגנובו מצאה עבודה בחברת קיקומן המייצרת סויה וכך שילמה בעבור לימודי ערב באוניברסיטת מג'י בטוקיו ב-1964.
שנות ה-60 היו עשור מכונן בהיסטוריה העולמית. בארצות הברית השתוללו מחאות נגד וייטנאם, מנהיג המאבק לזכויות השחורים מרטין לותר קינג נורה למוות וגם הסנטור בובי קנדי מצא את מותו בצורה דומה. ה"גל השני" של הפמיניזם הרדיקלי יצא לדרך. בצרפת יצאו הסטודנטים למאבק על שוויון חברתי. במקסיקו, הפגנת סטודנטים במקסיקו סיטי הסתיימה בפיזור אלים ובירי.
באיטליה ובגרמניה, סטודנטים ופועלים שיתפו פעולה על מנת לנסות ולהביא לשינוי חברתי. בבלגיה, סטודנטים פלמים מחו על שליטתה של השפה הצרפתית באוניברסיטה, בצפון אירלנד נערכו הפגנות נרחבות למען זכויות האזרח, בפולין וביוגוסלביה מחו הסטודנטים נגד השלטון הקומוניסטי, ובצ'כוסלובקיה הגיעה לסיומה תקופה של ליברליזציה פוליטית, הידועה גם כ"אביב של פראג", בפלישת ברית המועצות ובעלות בריתה ב"ברית ורשה".
הסטודנטים ביפן, בדומה לעמיתיהם ברחבי העולם, השתתפו במחאה נגד מלחמת וייטנאם ונגד הנוכחות האמריקנית באי היפני אוקינוואה (כחלק מהסכם הכניעה של יפן שהותיר הישארות כוחות אמריקנים במדינה). חלק מהמחאות הובלו על ידי חזית הסטודנטים הסוציאליסטית, שאחד ממנהיגיה היה צעיר בשם טקאמארו טאמיה. שיגנובו פגשה אותו והשניים נהפכו לזוג. מערכת היחסים העמיקה את הקשר של שיגנובו עם התנועה הקיצונית.
ב-1971, שיגנובו בת ה-25 נישאה לחבר אחר בתנועה, טאקשי אוקודיירה. השניים עברו לביירות, בירת לבנון, לאחר שיצרו קשר עם ג'ורג' חבש, מנהיג החזית הפופולארית לשחרור פלסטין (PFLP). במחנות גרילה פלסטיניים, השניים עברו "הדרכה צבאית", שכללה שיעורי ירי וזריקת רימונים.
בלבנון היא גם ייסדה את הצבא האדום היפני, ארגון מרקסיסטי שמאלני שרצה להדיח את ממשלת יפן, להשמיד את הקפיטליזם ואת האימפריאליזם ולעורר מהפכה גלובלית. הדגש על בינלאומיות הוביל את שיגנובו להזדהות עם המאבק הפלסטיני. האסטרטגיה של הצבא האדום היפני היתה למשוך את תשומת לב העולם למאבק הפלסטיני על ידי שורה של מתקפות טרור בינלאומיות.
בעיצומו של הקמפיין העקוב מדם, נולדה בתה של שיגנובו, מיי, ב-1 במרץ 1973. האב, על פי דיווחים, היה ראש החזית הפופולארית לשחרור פלסטין.
ב-1974, לאחר שהארגון חטף 11 בני ערובה משגרירות צרפת בהאג, בירת הולנד, נהפכה שיגנובו למבוקשת על ידי האינטרפול, אף שלא היתה מעורבת בפועל במתקפה. שיגנובו ובתה נאלצו לעבור תכופות ממקום למקום, להסתתר ולהסתיר את זהותן מחשש בעיקר מפני תגובה ישראלית על הטבח בלוד. על פי דיווחים אז בתקשורת הערבית, ישראל ניסתה להתנקש בחייה באמצעות הפצצה של הבניינים שבהם התגוררה.
הצבא האדום היפני הטיל את חתו על העולם בשנות ה-70. הוא הוציא לפועל שורה של מתקפות טרור, שכללו את חטיפת מטוס סבנה בלגי במאי 1972 והנחתתו בשדה התעופה בלוד. הטבח באולם הנוסעים בלוד גם כן במאי 1972. חטיפת מטוס של ג'פאן איירליינס שהיה בדרכו ללוב ביולי 1973. בינואר 1974 מחבלים של הארגון תקפו מתקן נפט בסינגפור וחטפו מעבורת. בספטמבר באותה שנה, הארגון חטף 11 בני ערובה משגרירות צרפת בהאג, בירת הולנד. באוגוסט 1975, מחבלים מהארגון חטפו 52 בני ערובה ואת הקונסוליה האמריקנית בקואלה למפור, כולל את הקונסול האמריקני ודרשו שחרור של אסירים, כולל כמה חברי הצבא האדום היפני. בספטמבר 1977 הארגון חטף מטוס של ג'פאן איירליינס שהיה בדרכו למומבאי.
הארגון עצר את מתקפותיו לאחר מכן וחידש אותן רק ב-1986 עם מתקפה במאי על שגרירות יפן וארצות הברית בג'קרטה שבאינדונזיה. באותו חודש נעצר חבר בארגון עם פצצה בתיקו בנמל התעופה סכיפול באמסטרדם. באפריל 1987, הותקפה שגרירות ארצות הברית במדריד בספרד. ביוני 1987, שגרירויות ארצות הברית ובריטניה הותקפו ברומא באיטליה. באפריל 198 נעצר חבר הארגון בניו ג'רזי כשנשא שלושה מטעני נפץ. יומיים לאחר מכן, הותקף מועדון של חיילים אמריקנים בנאפולי באיטליה. ביולי, נמצאו שתי פצצות מרגמה מאולתרות נמצאו ליד שגרירות ארצות הברית במדריד.
פעילות הצבא האדום היפני נחלשה משמעותית בשנות ה-90, גם בשל תחילת המשא ומתן בין ישראל לאש"פ. על פי הערכות של הממשלה האמריקנית,, הארגון מנה פחות מעשרה חברים ב-2001. באותה שנה הוציאה ארצות הברית את הצבא האדום היפני מרשימת ארגוני הטרור שלה, משום שלא היה פעיל מאז 1999.
עם זאת, שיגנובו עדיין נכללה ברשימת הפושעים המבוקשים ביותר ביפן. רק ב-2001 היא נלכדה. שיגנובו הודיעה על פירוק הצבא האדום היפני באפריל 2001, מתאה בכלא. ב-2008 היא אובחנה בסרטן הקיבה והמעיים ונאלצה לעבור כמה ניתוחים.
במכתב ששלחה לכתב של העיתון ג'פאן טיימס ב-2017, היא הודתה כי הקבוצה לא השיגה את מטרתה. "התקוות שלנו לא התגשמו, והסוף היה מכוער", היא כתבה. שיגנובו גם הביעה צער על 26 הקורבנות במתקפה בשדה התעופה בלוד.
לאחר שיחרורה בשבת מהכלא בטוקיו, שיגנובו אמרה: "אני מתנצלת על האי נוחות שגרם מעצרי לכל כך הרבה אנשים. זה היה לפני חצי מאה...גרמנו נזק לאנשים חפים מפשע שהיו זרים לנו, משום ששמנו את המאבק שלנו ראשון, למשל על ידי חטיפת בני ערובה".
היא הוסיפה כי תתמקד בבריאותה והסבירה שלא תצליח "לתרום לחברה" בשל מצבה השברירי. "אני רוצה להמשיך להרהר בעברי ולחיות חיים מלאי סקרנות", היא אמרה.
"הרעיון היה לתמוך באנשים שמתמודדים עם חוסר צדק"
בתה מיי, כיום עיתונאית בטוקיו, אמרה ב-2018 בראיון לאל ג'זירה כי הצבא האדום היפני היה ארגון בינלאומי. ואם היה עדיין קיים ופעיל כיום, הארגון היה בוודאי תומך בתנועות של זכויות אדם בארצות הברית, או במיאנמר.
"הרעיון שלהם היה לתמוך באנשים שמתמודדים עם חוסר צדק ואפליה. מרבית הזמן העולם אינו רואה בעין יפה פעילים ואנשים שנלחמים נגד המערכת, אך אנחנו צריכים לחשוב על האנשים שבאמת זקוקים לתמיכה שלהם. כל פעולה, קטנה ככל שתהיה, עדיין חשובה ועושה את כל ההבדל".