המדיניות הנוכחית להתמודדות עם משבר האקלים ברחבי העולם תוביל ל"קטסטרופה", משום שממשלות אינן נוקטות את הפעולות הנדרשות כדי למלא את הבטחותיהן - כך הזהירו שלושה מנהיגי אקלים לשעבר באו"ם.
יש פער משמעותי בין מה שהממשלות הבטיחו לעשות כדי להגן על האקלים לבין האמצעים והמדיניות הנדרשים כדי להשיג את היעדים האלה. בפסגת Cop26 בנובמבר, מדינות הסכימו להציג תוכניות להגבלת ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות צלזיוס מעל הרמות הפרה תעשייתיות. נכון לעכשיו, ההתחייבויות שלהן אמורות למנוע התחממות מעל 2 מעלות צלזיוס.
עם זאת, על פי המומחים, המדיניות והאמצעים שחוקקו ויושמו על ידי ממשלות יובילו לעלייה גבוהה בהרבה של הטמפרטורות, של לפחות 2.7 מעלות, הרבה מעל הרף - ואולי אף לעלייה של 3.6 מעלות. לעלייה כזאת יהיו השלכות "קטסטרופליות", כגון מזג אוויר קיצוני, עלייה של פני הים ושינויים בלתי הפיכים באקלים הגלובלי.
שלושה מנהלים לשעבר של אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינויי אקלים ( (UNFCCC כתבו מאמר משותף בגרדיאן על ההשלכות ההרסניות של אי עמידה בהתחייבויות הלאומיות לגבי האקלים והיעדר גיבוי בפעולות ומדיניות מוחשיות.
"בהסכם פריז מ-2015, כל הממשלות הסכימו 'להתמקד במאמצים' להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות צלזיוס. כעת אנו שואלים לאן הובילו אותן המאמצים, לאן המאמצים האלה מובילים אותן ועד כמה הם אמיתיים. המדע מראה כי הפעולות להפחתת גזי חממה בעשור הנוכחי הן הכרחיות", כתבו המומחים במאמר.
"מגוון הדיווחים על מזג אוויר קיצוני שלו היינו עדים ב-2022 הם ראיה לכך שאין זמן לבזבז. ככל שהשינויים באקלים יימשכו, כך העתיד שלנו יהיה עד לעוד ועוד תבואה שתיהרס, לאי ביטחון תזונתי גדול יותר, לצד שורה של בעיות כולל עליית פני הים, איום על ביטחון המים, בצורת ומדבור. הממשלות חייבות לפעול נגד שינוי האקלים כפי הן פועלות בנוגע למשברים חמורים אחרים", כתבו מייקל זאמיט קוטג'אר, כריסטיאנה פיגורס ואיבו דה בור.
החודש מציינים 50 שנה לכנס שטוקהולם, שבו נציגים מרחבי העולם קבעו לראשונה כי מצב האקלים בעולם הוא סיבה לדאגה, וכי יש צורך בפעולה בינלאומית מכוונת כדי לפתור בעיות כמו זיהום אוויר, אובדן מגוון ביולוגי, קרקעות הרוסות וצמצום משאבים.