מסמכים חדשים שפרסם ניו יורק טיימס שופכים אור על התוכניות של סוכנויות ממשלתיות שונות לתרחישים של אפוקליפסה - למשל החיים לאחר מתקפה גרעינית - שבהם נשיא ארצות הברית ייאלץ להפעיל סמכויות ששמורות לעת מלחמה או מצבי חירום של ביטחון הלאומי.
בתקופת המלחמה הקרה למשל, תוכניות אלה כללו צעדים כמו אכיפת משטר צבאי, איסוף אנשים שנתפשו מסוכנים וצנזורה על חדשות שמגיעות מחוץ למדינה.
במסמכים שסיפק מרכז ברנן לצדק לניו יורק טיימס, שנודעים כמסמכי תוכניות החירום הנשיאותיות (PEADs), נחשפים מאמצי ממשל בוש לשנות את טיוטת ההוראות לאחר מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001. אלה התמקדו בחוק שמאפשר לנשיא להשתלט או לסגור את כל רשתות התקשורת במהלך מלחמה. זאת ככל הנראה, בעקבות עליית האינטרנט והתפשטותו במשקי הבית.
" PEADs הם מסמכים משפטיים שמטרתם ליישם החלטה נשיאותי או בקשה נשיאותית בזמן שתרחיש חירום משבש את ההליכים החקיקתיים הנורמליים של הממשלה", על פי שימוע בוועדת ההקצאות של בית הנבחרים מ-2016.
מסמך אחר, מקיץ 2008, מציין שעורכי הדין של משרד המשפטים שינו טיוטת הנחיות שככל הנראה עסקו בזכויות נשק ובזכויות האסירים בגואנטנמו לקבל שימוע בבית משפט.
לדברי אליזבת גויטין ממכון ברנן לצדק, "בשורה התחתונה המסמכים לא מותרים ספק שלתוכניות החירום אחרי ה-11 בספטמבר יש השלכות ישירות ומשמעותיות על החירויות האזרחיות של האמריקנים", היא אמרה לניו יורק טיימס. "בנוסף, נראה כי אין פיקוח מצד הקונגרס, וזה בלתי מתקבל על הדעת".
על פי המסמכים, לאחר תקופת המלחמה הקרה נכללו תוכניות חירום לתרחישים שמעבר למתקפה גרעינית. גרסאות מאוחרות יותר כללו שבעה תרחישים, שנושאיהם נותרו חשאיים. אך גם מסמכים אלה לא מציינים התייעצות כלשהי עם הקונגרס.
"הצו לשליטה באויבים זרים"
מכון ברנן לצדק השיג את המסמכים במסגרת חופש המידע, מהספרייה של בוש. הם כוללים 500 עמודים בעוד 6,000 נוספים נותרו חשאיים. החשיפה באה בעקבות חוק שעבר בבית הנבחרים בדצמבר, על פיו יוטלו מגבלות משמעותיות על הסמכות הביצועית לאחר כהונת דונלד טראמפ, כולל סעיף שדורש חשיפה של מסמכי תוכניות חירום לקונגרס. החוק לא צפוי לעבור בסנאט בשל התנגדות הרפובליקנים. טראמפ טען לסמכות "מוחלטת" בימים הראשונים של מגפת הקורונה והכריז על מצב חירום.
המסמכים משנות ה-50 וה-60 כוללים טיוטות של צווי חירום למשל, צווים שמורים על משטר צבאי, צנזורה של מידע והשעייה של שימועים בבתי משפט לעצורים. לא ברור אם כיום התוכניות נותרו זהות. הצווים מאותה תקופה כוללים בין השאר הצהרה שאם יחול מצב של מלחמה, יוצא צו נשיאותי שיורה על כינוס מחדש של הקונגרס באתר מאובטח ויצירה של סוכנות שתטיל מגבלות נרחבות על הכלכלה. סוכנות זאת, שתדווח ישירות לנשיא, יכולה להטיל מגבלות כמו השתלטות על נכסים פרטיים והקצאה מחדש של חומרים, אכיפה של מגבלות על השכר, על מחירים ועל שכר דירה, קיצוב ופתירת סכסוכי עבודה.
צו חירום משנות ה-50 הורה על יצירה של אזורים צבאיים שאוסרים כניסה של סוגים מסוימים של אנשים. שמזכיר את האופן שבו ממשלת ארצות הברית אסרה על כניסה של יפנים ויפנים אמריקנים במהלך מלחמת העולם השנייה לאזורים נרחבים בחוף המערבי ובסופו של דבר למעצרם במחנות סגורים.
טיוטה מ-1959 של תוכניות החירום מניחות שברית המועצות תקפה את ארצות הברית בנשק גרעיני. היא כוללת הערכה של כמה אנשים ישרדו. "למרות הגודל של האסון והאפשרות של מתקפות נוספות קלות יותר, כ-120 מיליון אנשים לא יפגעו, כמו גם משאבים משמעותיים. לפיכך, תהיה יכולת לעמוד בצרכים של האוכלוסייה שתשרוד".
המסמך בן 74 העמודים מסביר מה היה המצב של הכלכלה האמריקנית והאוכלוסייה וכולל מאות צווים נשיאותיים שהנשיא יוכל לאכוף במקרה שתיפול פצצה. הראשון הוא "מצב חירום בלתי מוגבל ומצב חירום ביטחוני אזרחי". צו אחר מכונה "הצו לשליטה באויבים זרים".
גם בתקופת הנשיא רונלד רייגן, האובססיה לגבי מלחמה גרעינית שלטה. רק לאחר ה-11 בספטמבר, יש התייחסות לצו הנשיאותי שיורה על "סגירה של כל מתקן או תחנה של תקשורת והסרה של הציוד שלהם" במקרה של אסון.
המסמכים כוללים התייחסויות בודדות ולא מפורטות לתקופת הנשיא ברק אובמה והשינויים שהממשל שלו הכניס לתוכניות החירום, כמו גם לתקופת טראמפ. באופן מסורתי, כל נשיא מבצע את העדכונים שלו למסמכים החירום בניסיון לשמור על דינמיות במקרה של מתקפת טרור או אסון גרעיני.
החששות אולי השתנו עם השנים אך הבסיס נותר זהה - תוכניות חירום קיימות כדי להבטיח את המשך הפעילות של הממשלה גם במקרה של ארמגדון.