בימים אלה אני שומעת לא מעט את השיח על נושא הגילנות בעיתונות ובשטח. בשיחות רבות עם נשים בכירות שעברו כברת דרך ורוצות להתקדם לתפקיד הבא בקריירה, ובעיקר מאלו שרוצות להגיש מועמדות לחברות הייטק או סטרטאפים, נושא הגיל עולה תמיד בתחילת השיחה. בחברות שמעסיקות בעיקר צעירים וצעירות המחסום גדול והשאלות שאיתן אנחנו מגיעות לשטח, ושתמיד עולות - האם אתאים לסביבה? איך יקבלו אותי? איך תתמודד איתי מנהלת שצעירה ממני בעשור, ועוד שאלות שמעידות על היסוס וחוסר ביטחון. יחד עם זה מגיע גם הנושא שהרבה פחות מדובר והוא גיל המעבר.
קראתי כתבה באחד ממגזיני הנשים שעסקה בגיל המעבר בעולם תעסוקת הנשים. הכותרת זעקה "הרוצח השקט של הקריירה". הכתבה סקרה, בצורה מצוינת, את האתגרים שעומדים בפני נשים שמגיעות לגיל המעבר, את המעסיקים, ואת הפתרונות שבעיקר קיימים בחו"ל. אין ספק, ישראל עדיין בשוליים בכל הנוגע להתחשבות בשינויים שנשים עוברות בשנים אלה: גלי החום, הפסקת המחזור, שינויים הורמונאליים ועוד.
נושא הגיל מדובר בעיקר כשזה נוגע לשינויים הפיזיולוגיים והביולוגיים. הרשת עמוסה למכביר במדריכים שמסבירים לנו איך להתגבר על השינוי ומה כדאי לעשות כדי להקל על התסמינים. לא הרבה מהמדריכים מספרים למעסיקים איך להתמודד עם עובדות שעוברות את התהליך. לא הרבה כתבות עוסקות בתחושות של נשים שעוברות את תסמיני גיל המעבר ומנסות, במקביל, לנהל קריירה מצליחה. זה המקום לציין שמאחורי שתי הכתבות החשובות בנושא מהשבועות האחרונים עומדת חברת "סודה סטרים" שהרימה את הכפפה וערכה אמנה למקומות עבודה בנוגע לנשים בגיל המעבר, ועל כך אני מברכת.
אני מדברת הרבה על צמצום פערים בשכר. ובתגובה, יהיה מי שיעיר ש"נשים גם עובדות פחות שעות ולכן קיים הפער". עזבו לרגע שמדובר במיתוס בעיקר כשמדברים על המקצועות החופשיים, כי אישה שסיימה לכאורה את יום העבודה והחתימה כרטיס ביציאה, היא אישה שעושה שיחות עבודה מחוץ למשרד, עונה על שאלות וכנראה גם תענה על מיילים בשעה 22:00 בלילה. אנחנו אולי נוכחות פחות אבל התפוקה שלנו שווה. כאן חייב להיות שינוי. מעסיק צריך לתגמל על תפוקה ויצרנות ולא על שעות עבודה במשרד.
שינוי כזה הוא אחד הפתרונות הנכונים והקלים למי שמעסיק נשים בהריון, אימהות ובטח ובטח אישה בגיל המעבר. אני שומעת לא מעט נציגות של חברות רבות גדולות ומכובדות שיוצאות ב"קול קורא" לגיוס עובדות ומנהלות. חברות שמבינות את היתרון בשילוב של כוח נשי בצוותים ובהנהלה בכירה ומצהירות שהן מכוונות מגדר, אבל צריך לזכור דבר אחד חשוב, את הדאגה לתנאי עבודה הולמים, הן בשכר, הן בתנאים והן בשעות העבודה.
אם אני חוזרת לנושא של נשים בגיל בוגר, בעיניי הן כוח עבודה מפוספס: אימהות אחרי שהילדים כבר גדולים הכי זמינות ופנויות לבצע את העבודה. יש בהן רעב להצליח ויותר מזה, המומחיות והניסיון הרב שצברו יביא רווח רב. הן יותר נאמנות ויציבות, והערך שהן מביאות איתו לחברה הוא גדול.
העסיקו נשים מבוגרות, קדמו אותן, ובעיקר - אל תטאטאו מתחת לשטיח את הסוגיות שהן מגיעות איתן. גיל המעבר לא צריך להיות "הרוצח השקט" של הקריירה, הוא יכול וצריך להיות מינוף להכלה והבנה טובה יותר של העובדות והעובדים בכלל ולהיות רווח אדיר למעסיקים. העובדות המבוגרות שלכם יוקירו לכם תודה, הן יהיו מאושרות, תעשנה הכול כדי להצליח ותגלנה יציבות ונאמנות רבה. שווה להקשיב ושווה לנסות.
תחיה בן צור היא מומחית לתעסוקת נשים ומייסדת "פורום נשים בתעשייה - קהילת המנהלות"