1968 היתה שנה היסטורית. שנה של שינויים פורצי דרך במדינות ברחבי העולם. שנה של תסיסה חברתית, כלכלית ופוליטית, שקראה לשוויון כלכלי, אזרחי ומעמדי ודחתה את השפה, הערכים, התרבות והאידיאולוגיה של הבורגנות.
בצרפת חלו אירועי מאי 1968, שיש המכנים אותם "האירוע המהפכני החשוב ביותר של המאה ה-20". בארצות הברית השתוללו מחאות נגד וייטנאם, הנשיא לינדון ג'ונסון הודיע על התפטרותו, מנהיג המאבק לזכויות השחורים מרטין לותר קינג נורה למוות, כמו גם המועמד לנשיאות בובי קנדי. ה"גל השני" של הפמיניזם הרדיקלי יצא לדרך. במקסיקו, הפגנת סטודנטים במקסיקו סיטי הסתיימה בפיזור אלים ובירי שוטרים, עשרה ימים לפני משחקי האולימפיאדה. באיטליה ובגרמניה, סטודנטים ופועלים שיתפו פעולה על מנת להביא לשינוי חברתי. בבלגיה, סטודנטים מהאוניברסיטה הפלמית בעיר לובן מחו על שליטתה של השפה הצרפתית באוניברסיטה, בצפון אירלנד נערכו הפגנות נרחבות למען זכויות האזרח, בפולין וביוגוסלביה מחו הסטודנטים נגד השלטון הקומוניסטי, ובצ'כוסלובקיה הגיעה לסיומה תקופה של ליברליזציה פוליטית, הידועה גם כ"אביב של פראג", בפלישת ברית המועצות ובעלות בריתה ב"ברית ורשה".
דבר נוסף קרה ב-1968 - הקונגרס האמריקני הטיל מגבלות חדשות על מכירות נשק באמצעות "חוק הפיקוח על הנשק". הצעת החוק נולדה בעקבות הרצח של נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי בדאלאס, טקסס בנובמבר 1963. הנשיא נורה על ידי רובה שנרכש והוזמן דרך הדואר, לאחר שהיורה התעניין ברכישתו בעקבות מודעת פרסומת בירחון הנשק "American Rifleman".
במהלך השימועים בקונגרס לפני העברת החוק, סגן נשיא איגוד הרובאים הלאומי (NRA) דאז, פרנקלין אורת', תמך באיסור על מכירת ורכישת נשק דרך הזמנה משירות הדואר והצהיר: "איננו חושבים שכל אמריקני שפוי, הקורא לעצמו אמריקני, יכול להתנגד להכללת הכלי שהרג את נשיא ארצות הברית בהצעת החוק הזאת".
מפתיע? לא כל כך. הארגון שתומך בזכות החוקתית לשאת נשק, אמנם לא התנגד לסעיפים בחוק שהגבילו רכישה בדואר, דרשו שעל כל כלי הנשק יהיה מספר סידורי והגבילו עבריינים, מכורים לסמים ובעלי מוגבלות נפשית מקניית נשק, אך התנגד בחריפות להקמת מאגר נשק לאומי או לצורך ברישיון לכל נושאי הנשק. ההתנגדות היתה כה עזה עד שעוררה את זעמו של הנשיא דאז, לינדון ג'ונסון, שכינה את הארגון "לובי עוצמתי, לובי נשק".
מאז, ה-NRA נהפך יותר ויותר לארגון הקיצוני, השמרני, העשיר והמשפיע שמוכר כיום. האג'נדה של הארגון נהפכה כה קיצונית עד כי ללא כל נקיפות מצפון, הוא עורך בסוף השבוע הנוכחי (27-29 במאי) את הכינוס השנתי ה-151 שלו ביוסטון שבטקסס - המדינה שבה ביום שלישי נרצחו 19 ילדים ושתי מורות במסע ירי של נער בן 18 שרכש נשק באמצעות האינטרנט.
האירוע, שמתואר באתר הארגון כ"אחד האירועים המשפיעים ביותר פוליטית והפופולאריים ביותר במדינה", חגיגי במיוחד השנה, משום שב-2020 ו-2021 הוא בוטל בשל מגבלות הקורונה.
גם השנה ישתתפו בפורום כמה דמויות מוכרות במחנה השמרני רפובליקני, כולל הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, שזאת שנתו החמישית ברציפות שהוא נואם באירוע, הסנאטור טד קרוז וחבר הקונגרס דן קרנשאו, שניהם רפובליקנים מטקסס, מושל דרום דקוטה וסגן מושל צפון קרולינה - רפובליקנים גם כן. מושל טקסס, גרג אבוט, היה אמור לנאום, אך בגלל הירי בעיירה אובלדה השבוע, החליט לבטל את השתתפותו, למרות הזדהותו עם הארגון.
היחידים אולי שביטלו את השתתפותם הם שלושה מוזיקאים שהיו מתוכננים לשיר באירוע: דון מקלין, לארי גטלין ולארי סטיוארט. "איני חושב שזה הדבר הנכון לעשות כרגע", אמר גטלין ל-CNN. "אמנם זה יהיה צעד קלאסי מצדו של ה-NRA, שזקוק כעת ליחסי ציבור טובים, אם האירוע היה מבוטל ובמקום זאת היתה מפורסמת הצהרה בסגנון, 'ניכנס לאולם ונתפלל לכבוד האנשים, או נערוך דקת דומיה, ואת הכנס נערוך במועד אחר'" - אך מארגני הפורום כנראה לא הסכימו עם המלצתו.
כיצד נהפך ארגון שנוסד ב-1871 על מנת לשפר את ביצועי הירי של חיילי צבא ארצות הברית, למעצמה שכוללת כ-5 מיליון חברים ואחד מקבוצות השתדלנות המשפיעה ומעוררת הפחד ביותר בוושינגטון הבירה ו-50 הבירות הנוספות?
כיום, העוצמה של NRA היא אגדית, במיוחד התעודות שהארגון מפרסם שמעניקות ציון מ-A-F למחוקקים בארצות הברית. יש הסבורים כי התעודות אחראיות לבחירתם (או לתבוסתם) של מועמדים פוליטים רבים, כולל כאלה המכהנים כיום. אפילו חצאי ציונים יכולים לקבוע גורלות של מועמדים, במיוחד בבחירות הפריימריז הרפובליקנים, שנמצאות בימים אלה בעיצומן לקראת בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.
ואולם, ההישג הפוליטי הראשון הגדול ביותר של הארגון היה ניצחונו של רונלד רייגן, תומך ה-NRA, בבחירות לנשיאות ב-1980.
באתר הארגון כתוב כי "הארגון מוכר כיום כאחד הכוחות הפוליטיים המשמעותיים ביותר והמגן הראשון על התיקון השני לחוקה. ה-NRA מאז היווסדו היה הארגון החינוכי המוביל בכל הנוגע לנשק ברחבי העולם".
ה-NRA נוסד בעקבות הרצון לשפר את יכולות הירי של חיילים במלחמת האזרחים בארצות הברית. המטרה היתה ללמד דור חדש של צלפים, בין אם למטרות לחימה, ציד או ספורט. גם במאה העשרים היה ידוע הארגון כמקדם בטיחות ושימוש נכון בנשק, ושיתף פעולה לעתים עם הממשל. מדינת ניו יורק אף סייעה לו לרכוש את המטווח הראשון.
הארגון התבסס על הרעיון שהזכות לרכוש, להחזיק ולהשתמש בנשק היא חלק בלתי נפרד מהחיים באזורי הספר והכפר בארצות הברית - זכות שהיא סמל לחירות ואינדיבידואליזם . אך המחלוקת סביב הזכות הזאת התעוררה לאחר שמתנקשים ירו בנשיאים אברהם לינקולן, ג'יימס גארפילד, ויליאם מקינלי ותאודור רוזוולט. העם האמריקני החל לדון בזמינות הנשק ובצורך במגבלות.
עד שנות ה-60 של המאה העשרים ה-NRA לא התנגד למגבלות מסוימות על נשק. אך בשלהי העשור, שיעור הפשיעה המזנק בערי ארצות הברית גרם לאנשים רבים לפנות לביטחון שבנשק אישי. רבים מחברי ה-NRA רצו שהארגון יוביל את המגמה. ב-1975 הקים את זרוע הלובי שלו הראשונה שלו, המכון לפעולה חקיקתית (ILA ). בראשה עמד עורך דין מטקסס בשם הרלון קרטר, מתנגד חריף להגירה ומפקד משמר הגבול לשעבר. "אתה לא עוצר פשיעה על ידי תקיפת הנשק, אתה עוצר פשיעה באמצעות עצירת הפושעים", היתה המנטרה שלו.
השינוי בהגדרת המשימה של הארגון הביא עמו זרם חדש של כסף פוליטי. החלטות של ועדת הבחירות הפדרלית ושל בית המשפט העליון פתחו את הצוהר למאגרי מימון שלא נראו כמותם. ה-NRA נהפך עד מהרה לכוח משמעותי בגיוס כספים והשקעה בקמפיינים של פוליטיקאים, ותמיכתו קבעה גורלות של מועמדים גם ברמה הפדרלית.
השפעה זאת העניקה לארגון את הכוח להעביר חקיקה שתומכת בנשק ולעצור במקביל את הניסיונות להגביל אחזקת נשק. קרטר אמר כי הקבוצה שלו תהיה "כה חזקה וכה מחויבת עד כי שום פוליטיקאי באמריקה, שאכפת לו מהקריירה שלו, ירצה לאתגר את המטרות הלגיטימיות שלו".
הארגון המשיך במסלול הזה גם לאחר פרישתו של קרטר ב-1985. ה-NRA הלך והתעשר ומניין החברים בו גדל. ובכל פעם שקורה ירי המוני או נשיא דמוקרטי מנסה לנצח בבחירות, מניות של יצרניות נשק מזנקות.
בשנות ה90 ה-NRA ספג כמה תבוסות, בעקבות ניסיון ההתנקשות בנשיא רייגן ב-1981. ב-1993 נחקק "חוק בריידי" (על שם דוברו של רייגן, ג'ים בריידי, שנפצע בהתנקשות), שקבע תקופת המתנה ומגבלות אחרות על נשק בתמיכתו של רייגן - תומך אדוק של NRA בעצמו. הקונגרס הדמוקרטי גם העביר איסור על רובי סער. עם זאת, הארגון הצליח להקפיא את יישום החוק למשך עשור, וב-2004, בתום עשר השנים, השליטה בקונגרס היתה בידי הרפובליקנים, שאיפשרו את התפוגגותו.
במשך השנים הארגון החל להיות מעורב בחקיקות, כגון התביעה נגד האיסור על נשק אישי במחוז קולומביה. התיק הגיע לבית המשפט העליון, שביטל את החוק בפסיקה ההיסטורית "הלר" ב-2008. עם הפסיקה, התבססה גם האג'נדה של ה-NRA והרעיון שהזכות לשאת נשק מכוונת לאדם הבודד כמו גם ל"צבא". השופט שחיבר את הפסיקה היה אנטונין סקאליה, שמונה על ידי רייגן, והיה נשיא בית המשפט העליון הראשון שנתמך על ידי ה-NRA.
כך נהפך ה-NRA המחנך לארגון שאנו מכירים כיום, המגיב באותה צורה לכל אירוע נוראי של ירי המוני, בבית ספר או לאו. ראשית, הארגון שומר על דממה במשך כמה ימים ורק מציע את תנחומיו. לאחר מכן, הוא מתחיל להתערב בדיון, באמצעות דוברים ושוטרים.
התירוצים זהים בכל פעם:
- התיקון השני מבטיח את הזכות "לשמור ולשאת נשק" ובית המשפט העליון אף אישש את הקביעה שזכות זאת מתייחסת לאדם הבודד ולארגוני מיליציה כאחד.
- הארגון מאשים עבריינים, הוליווד, משחקי מחשב וכישלון לטפל בבעיות נפשיות באלימות נשק.
- הוא מדגיש שאי אפשר לחוקק חוקים שיסלקו את כל הרשע מהעולם.
- המנטרה שלו: "הדבר היחיד שיכול לעצור איש רע עם נשק הוא איש טוב עם נשק".
ב-2020, התובעת הכללית של מדינת ניו יורק, לטישיה ג'יימס, הגישה תביעה לפרק את ה-NRA, והאשימה את מנהיגיו בהזרמת מיליוני דולרים - 64 מיליון דולר למען הדיוק - מהארגון למימון סגנון חייהם הפזרני. בתחילת מרץ השנה, שופט פדרלי בתחום פשיטות רגל חסם את התביעה לפרק את הארגון. ג'יימס הביעה את אכזבתה ואמרה כי היא מקווה להמשיך לחשוף את "ההונאה, הניצול, ותאוות הבצע שזורמים בעורקי ה-NRA וההנהגה הבכירה שלו". נשיא NRA, צ'רלס קוטון, פירסם הצהרה שבה נאמר כי "המסר הוא ברור ורם: ה-NTA חזק ובטוח במשימה שלו להגן על חירויות חוקתיות".
סטיב סקליס, פוליטיקאי וחבר המפלגה הרפובליקנית, המכהן כמצליף הסיעה הרפובליקנית בבית הנבחרים ובעל ציון +A מה-NRA, נפצע קשה כשחמוש החל לירות ביוני באימון בייסבול של אנשי קונגרס. הוא אמר באחרונה כי על שולחנו נמצאות כמה הצעות חוק שמחזקות את הזכויות של בעלי הנשק, על פני הגבלתן. סקליס, ששב לעבודה לא מזמן לאחר שיקום ארוך מפציעתו, אמר ל-NBC במוקדם יותר החודש כי הזכות לשאת נשק אינה מוגבלת במהותה:
"האבות המייסדים שלנו האמינו בכל ליבם בזכויות נשק בעבור אזרחים. אל תנסו לחוקק חוקים חדשים שלא פותרים את הבעיות. הם רק מקשים על אזרחים המצייתים לחוק להחזיק בנשק". כשנשאל אם הוא סבור שזכויות נשק הן "בלתי מוגבלות", הוא ענה: "אכן כן. אכן כן".