אל תדברו על אהוד

בסוף בסוף, תשמעו ממני, הר הבית יוותר על אהוד ברק.


שני מספרים של ברזל מחזיקים היום בלשכתו של הראש. שניהם עוסקים באחוז התומכים בהסכם השלום, אם וכאשר יחתם. האחד, אופטימי, מעשה ידיו של האמריקאי, מציין תמיכה של עד 66 אחוז בהסכמים, כן, שישים ושישה, במילים. התמיכה כוללת כל, גם את מסירת הר הבית לפלסטינים. היא מותנית בשני תנאים. בלי "זכות השיבה" ועם הגדרת "סוף הסכסוך". זהו הסקר האופטימי. הריאלי יותר מציין תמיכה של עד 51 אחוז בהסכם עם הפלסטינים. בסקר הריאלי, הישראלי מוותר על הר הבית ואפילו על הגדרת "סוף הסכסוך" בתמורה לוויתור פלסטיני על "זכות השיבה"


הוויתור הישראלי על שטחי יהודה ושומרון בתמורה להסכם שלום ניכר היטב היטב בכל סקר. המוכנות לפשרה ברורה לעין כל. הנתון החשוב מכולם, נקודת המוצא של הקמפיין הנוכחי, נמצא בסקרי ראש הממשלה שנערכו במהלך ועידת קמפ דיוויד. אז, בעוד אהוד ברק ויועציו מנהלים משא ומתן עם הישראלים והאמריקאים ישבו אנשיו הנאמנים בישראל, והריצו סקרים סביב כל סוגיה שהועלתה שם.שכונות ערביות לפלסטינים, עובר? כן. דגל? כן. מחצית העיר העתיקה עובר? בתנאי. אז גם נמצא הנתון החשוב מכולם: דעת הקהל בישראל נוטה לעכל ולהסתגל לכל תנאי שהוא, אם רק נותנים לה את הזמן לכך.


התעמולה של אהוד ברק ערמומית כמו זיקית. היא משנה מראה, מסיחה דעת, מסיטה נושא. היא מנסה, היא דוחפת, לחיבור בין ברק האיש לבין הסכם השלום, להדביק את השניים גב לגב עד שיהפכו מהות אחת, גוף אחד, אותו נושא. לתועמלנים של הראש יש סיבה טובה לנהוג כך. ברק אישית, הראש, בעלה של נאווה, הפוחלץ החיוור, השלאפר הבוגדני, הפך שטיח חבוט עם 24 אולי 28 אחוזי תמיכה, וגם רוב רובם של אלו רק באין ברירה. כששמעון פרס השתתף במירוץ תמכו בברק עד 20 אחוז בלבד. איש אינו נוטה לחבב את מועמד השמאל לראשות הממשלה, ולצעוד אחריו, עושה רושם, אינו תענוג כל כך גדול.


לעומת זאת, לעומת ברק, להסכם שלום קבוע עם הפלסטינים, במחיר מלא, יש תמיכה של כמחצית מן האוכלוסיה, 50 אחוז פלוס מינוס, כבר ארבע חמש שנים. היקף התמיכה די יציב ושיעורו תלוי בנושאים ונותנים. אם הדיל כולל את צמד המילים "סוף הסכסוך" הוא זוכה בניצחון גורף.


התעמולה של ברק מנסה להדביק את 28 האחוז של הראש ל-50 האחוז של הסכם השלום. זה הטרמפ. ברק נדבק לתקווה של מחנה השמאל. כאשר הוויכוח הוא על הסכם השלום, האיש ברק מתאייד מן הקמפיין, הבעיה ברק, האופי, התפיסה, היכולת, אינם נבחנים. זה המסע.