פינלנד ושבדיה אמרו אתמול (שני) כי אירופה חיה כיום במציאות חדשה ומסוכנת, בהתייחסן לפלישה הרוסית לאוקראינה. נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אמר כי הצטרפות עתידית של שתי המדינות הנורדיות לנאט"ו אינה מאיימת ישירות על מוסקבה, אך הדגיש כי כל התרחבות של הברית שתלווה בתשתיות צבאיות לאורך גבולות רוסיה תצית תגובה הולמת מצד הקרמלין. ובזמן שהאי ודאות והמתיחות גואות, החליט נשיא טורקיה, הממורמר תמידית, לבחוש בקלחת גם כן.
רג'פ טייפ ארדואן הודיע אתמול לפינלנד ולשבדיה ש"לא יטרחו לשלוח נציגים לשכנע את טורקיה, חברה חשובה בנאט"ו, לתמוך ברצונן ליהפך לחברות בארגון. הנשיא זועם על מה שהוא מגדיר "הנכונות של המדינות האלה להעניק מקלט ללוחמים כורדים". ארדואן גם דורש ששתי המדינות יבטלו את המגבלות שהטילו על מכירות נשק לטורקיה ואף דאג להזכיר את זכות הווטו שלו. ללא תמיכה של כל 30 החברות בנאט"ו, פינלנד ושבדיה לא יוכלו להצטרף.
האמירות הפתיעו כמה מנהיגים אירופים ומבליטות את האופן שבו טורקיה מנצלת את הפלישה הרוסית לאוקראינה כדי להסיט את תשומת הלב לתפקיד המרכזי שלה בתוך נאט"ו, וכדי להביא לוויתורים במגבלות שמוטלות עליה על ידי מדינות מערביות.
טורקיה אירחה שני סבבים של שיחות שלום בין רוסיה לאוקראינה ומכרה רחפנים חמושים לצבא האוקראיני. על פי מומחים, ארדואן מנסה למנף את התפקיד שלו במשבר גם כדי ללחוץ על ארצות הברית להאיץ מכירה של נשק לאנקרה, כולל צי של מטוסי קרב F-16, טילים וציוד נוסף. מנגד, הוא מנסה לשמר את מערכת היחסים שלו עם פוטין ואת זרימת הכסף הרוסי לטורקיה - ולא הצטרף להטלת הסנקציות המערבית על רוסיה.
ככל הנראה, המטרה העיקרית של ארדואן בהקשחת עמדתו היא להסיט את אור הזרקורים בחזרה אליו ומצפה לשכנועים, הפצרות ופרסים בתמורה לשיתוף הפעולה שלו, כפי שקרה בעבר. ב-2019 הסכים ארדואן לתמוך בתוכניות ההגנה של נאט"ו בעבור פולין והמדינות הבלטיות, לאחר שהברית נענתה לבקשתו להגדיר כמה ארגונים כארגוני טרור, כולל מליציית YPG הכורדית. שיחות עם ארצות הברית בסוגיה צפויות להתקיים כבר מחר כששר החוץ הטורקי יגיע לביקור בוושינגטון הבירה.
על פי הערכות של המועצה האירופית ליחסי חוץ (ECFR), ארדואן אינו מתכוון להשתמש בזכות הווטו שלו נגד פינלנד ושבדיה, אלא בעיקר מביע את מורת רוחו מהיחס של ממשל ביידן כלפי טורקיה. ארדואן מאוכזב, על פי המועצה, מכך שאינו מסוגל לבסס קשר הדוק יותר עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, כדוגמת הקשר שהיה לו עם הנשיא לשעבר דונלד טראמפ.
טורקיה גם מתכוננת לבחירות שצפויות להיערך ב-18 ביוני 2023, בתקופה שבה התמיכה הציבורית בנשיא שמכהן מאז 2002 נחלשת, ארדואן רוצה לשפר את תדמיתו בזירה הבינלאומית כדי להרשים את העם הטורקי בבית.
נקודה נוספת שמרגיזה את ארדואן היא העובדה שוושינגטון ביטלה את הסנקציות שהיו מוטלות על אזורים בסוריה שנתונים תחת שליטת הכורדים הסורים, כמו גם באזורים שבשליטת טורקיה, ואיפשרה לממשל הכורדי האוטונומי לסחור עם העולם החיצוני.
טורקיה רואה בכורדים האלה כשלוחה של ארגון PKK , המוגדר ארגון טרור בכמה מדינות ("מפלגת הפועלים של כורדיסטן" היא ארגון בדלני כורדי הפעיל בעיקר בצפון עיראק ובדרום-מזרח טורקיה. הארגון הוקם בשנות ה־70 במטרה להקים מדינה כורדית עצמאית בדרום־מזרח טורקיה) - ואיום על גבולה הדרומי.
טורקיה חשה גם שנאט"ו אינה מעוניינת בחימום היחסים עמה, למרות נאמנותה, וכי הברית מתעלמת מהחששות הביטחוניות של טורקיה. בנוסף, טורקיה מתעמתת מדי פעם עם יוון וצרפת בסוגיית הגבולות הימיים במזרח הים התיכון וטיסות מעל הים האגאי.
גורמים בכירים טורקים חוששים כעת, על פי הערכות, כי העימות נהפך כעת למלחמת רוסיה-נאט"ו וכי הסיכוי להסלמה מתחזק. הם גם מאוכזבים מסירוב המערב לתמוך בניסיונות התיווך של טורקיה. גורמים רבי דרג בטורקיה האשימו חברות בנאט"ו בכך שאינן מעוניינות בסיום המלחמה באוקראינה כדי לפגוע ברוסיה.
טורקיה היא אחת החברות וותיקות ביותר בנאט"ו. במהלך מלחמת העולם השנייה, היא שמרה על נייטרליות. ואולם, כשהמלחמה הסתיימה, הצטרפה טורקיה לדמוקרטיות המערביות בהתנגדות להתרחבות הסובייטית. ב-1950, טורקיה שלחה חיילים לתמוך בהגנה על דרום קוריאה לאחר שב-25 ביוני 1950 חצו הכוחות הצבאיים של צפון קוריאה את הגבול ופלשו לשכנה הדרומית. ב-1952 הצטרפה טורקיה לנאט"ו.
בעבר טורקיה תמכה בהתרחבות נאט"ו ובהצטרפות של מדינות כמו פולין, הונגריה, אלבניה וצפון מקדוניה. היא גם פיתחה יחסים עם מדינות בשולי הברית, כמו אוקראינה, גיאורגיה ואזרבייג'ן. אך כיום, המפה האסטרטגית האירופית משתנה בקצב מהיר מאי פעם, וטורקיה חשה כי היא מבודדת.
על פי הערכות, ארדואן לא יטיל וטו על הצטרפות פינלנד ושבדיה לנאט"ו, והמערב מצדו יסכים לוויתורים מסוימים בסוגיות שחשובות לטורקיה. בלינקן כבר אמר "למרות הפערים בין טורקיה לפינלנד ושבדיה בנוגע להצטרפות לנאט"ו, בשורה התחתונה אני בטוח שנגיע להסכמה". אך כל הוויתורים והפשרות לא צפויים להפיג את החששות באנקרה מפני הסלמה באירופה ומפני האפשרות שתמצא את עצמה בקו האש.