בזמן שאוקראינה מדממת, פוטין מתכנן להעניק משמעות חדשה ל"יום הניצחון"

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין סקר בסיפוק את מצעד הניצחון השנתי בכיכר האדומה במוסקבה. המצעד בבירה, שנערך ב-9 במאי 2021, ציין את יום השנה ה-76 לניצחון הסובייטי על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. יותר מ-12 אלף חיילים, עשרות טנקים וכ-80 מטוסים צבאיים השתתפו במצעד, שבו הוצגו גם טילים בליסטיים בין יבשתיים.

פוטין, שנמצא בשלטון מאז 1999, אמר: "רוסיה תמשיך לקיים את החוק הבינלאומי, אבל במקביל תגן בנחישות על האינטרסים הלאומיים ועל ביטחון עמנו". פוטין אף גינה את מה שתיאר כהופעה המחודשת של האידיאולוגיות מאותה תקופה, ואמר כי סיסמאות גזעניות, לאומניות, אנטישמיות ואנטי-רוסיות "נהפכות לציניות יותר מתמיד". שנה לאחר מכן, רוסיה פלשה לאוקראינה במסגרת "מבצע צבאי מיוחד".

על פי הערכות, פוטין מתכוון להכריז כי ה"מבצע המיוחד" הוא באופן רשמי מלחמה ב-9 במאי הקרוב - "יום הניצחון" ה-77. ההכרזה אמורה לאפשר גיוס כללי של חיילי המילואים הרוסים, שיתווספו לכוחות שכבר נלחמים באוקראינה.

הקרמלין אמנם פטר את ההערכות האלה, ואף הדגיש כי "אלה שטויות", אך לאור העובדה שפוטין בחר לפלוש לאוקראינה ב-24 בפברואר - יום לאחר שרוסיה ציינה את "יום מגן המולדת" ב-23 בפברואר - אין לדעת כיצד יחליט להשתמש ביום נוסף בעל סמליות מיוחדת לעמו.

ב-8 במאי 1945 מלחמת העולם היתה עדיין בעיצומה באסיה. באירופה, הקרב על פראג, הקרב הגדול האחרון במלחמה, עדיין נמשך. איי התעלה שוחררו רק יום למחרת. כמה שנים יעברו עד שברית המועצות תצליח להכניע את מתנגדי הקומוניסטים. אך ביום זה, נחתם כתב הכניעה הצבאית של גרמניה בברלין.

הכניעה נכנסה לתוקף ב-23:01 בנוכחות המרשל ז'וקוב, ראש המטה הכללי של הצבא הסובייטי לשעבר. מאותו יום, "יום הניצחון" ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה", כפי שמכנים הרוסים את המלחמה, צוין ב-9 במאי בברית המועצות ובמדינות הלוויין שלה.

היום נחגג במצעד צבאי במוסקבה, ומנהיגים רוסים באופן מסורתי נוהגים לעמוד על קברו של ולדימיר לנין בכיכר האדומה כדי לצפות בו.

"ה-9 במאי אמור להפחיד את האופוזיציה, להרשים את הציבור בבית ולשמח את הרודן באותה תקופה", אמר ג'יימס ניקסי, מנהל תוכנית רוסיה-אירואסיה במכון המחקר צ'טהאם האוס, ל-CNN.

עם זאת, המעמד של ה-9 במאי השתנה עם הזמן בברית המועצות ובמדינות מרכז אירופה. ברומניה, ה-9 במאי נהפך ל"יום המלוכה". בדצמבר 1947, יוזף סטאלין ביטל בברית המועצות את יום החופש במאי לטובת יום חופש ב-1 בינואר. בפולין, "יום הניצחון" נותר יום חג עד שרשימת חגים חדשה נקבעה ב-1951. צ'כיה קבעה שה-9 במאי יציין את "יום השחרור מהפשיזם".

במדינות הלוויין, ה-9 במאי צוין בעיקר כדי לחגוג את הידידות עם ברית המועצות ולהביע תודה לצבא האדום. המטרה הגיאופוליטית הזאת היתה חשובה בתוך ברית המועצות מחוץ לה. מטחי כבוד נורו לא רק ב"ערים הגיבורות" (לנינגרד, אודסה, סבסטופול וסטלינגרד), אלא גם בלבוב וקלינינגרד, בירות של אזורים ששולבו לתוך ברית המועצות במלחמת העולם השנייה.

"יום הניצחון" לא היה רק אירוע צבאי שנועד להפגין את הכוח הסובייטי, אלא גם יום שמוקדש לנאומים, טקסים ותחרויות ספורט שחגגו את ברית המועצות, בעבור הצעירים וחיילים עתידיים. ביום הזה נבחרו כמה גיבורים לדוגמה מתוך מיליוני מתים ונכנסו לפנתיאון הסובייטי כקדושים מעונים של המטרה הקומוניסטית והפטריוטית.

בתקופת סטלין, "יום הניצחון" שימש לא רק כדי להוקיר את יוצאי הצבא, אלא בעיקר בעבור תעמולה צבאית ופוליטית. תשומת לב מיוחדת הוענקה למדינות בשולי ברית המועצות, בעיקר במערב, כגון המדינות הבלטיות, בלארוס ואוקראינה, בניסיון להפוך אותן לסובייטיות ולהבטיח שהזיכרון של ההתנגדות לגרמנים יהיה מקושר לנצח לצבא האדום.

מסורות יהודיות ונוצריות לזיכרון המתים גם מילאו תפקיד ביום הזה, הודות לגישה הרכה יחסית של סטלין לדתות בזמן המלחמה ובתקופה שאחריה.

תחת שלטונו של ניקיטה חרושצ'וב, הסגידה המחודשת למהפכת אוקטובר (המהפכה הרוסית ב-1917) העיבה על מסורת יום הניצחון.

השיח שפשט על הדיכוי הפוליטי האכזרי בתקופה של שלטון סטלין, פגע בחגיגות גם כן. התעמולה הסובייטית המשיכה להתמקד בניצחון הסובייטי בעיקר מחוץ לברית המועצות. לדוגמה, סדרת הספרים של הסופר אלכסנדר בק, שמתארים את לחימתו של גדוד חיל רגלים סובייטי בעת הקרב על מוסקבה במלחמת העולם השנייה, נקראו על ידי הצבא הישראלי ועל ידי מהפכנים בדרום אמריקה.

באוקראינה ובבלארוס ניסו הממשלות הרפובליקניות להחליף את טקסים דתיים בחילוניים ותמכו בתרבות סגידה ללוחמים הפרטיזנים.

מעמדו של "יום הניצחון" התחזק שוב בשנות ה-60 הודות לאוקראינה. ב-1964, פטרו שלסט, המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית האוקראינית שתמך בהדחת חרושצו'ב, הציע לחדש את ה-9 במאי כחג לאומי המוקדש לצבא ולחיילים, ולהבדיל אותו מיום הפועלים ב-1 במאי.

ההנהגה הסובייטית, תחת ליאוניד ברז'נייב, קיבלה זאת בברכה. היא ניסתה להזכיר לעולם - ובעיקר לגרמניה המערבית - את ההקרבה העצוצמה של ברית המועצות במלחמה. זאת גם היתה הזדמנות להציג את הכוח הצבאי הסובייטי בעיצומה של המלחמה הקרה.

סיבה נוספת לחיזוק מעמד היום היתה התקוממות פנימית ברוסיה שהתעוררה בשל סוגיות חברתיות. המפלגה הרגיש הצורך להרגיע את המתיחות בקרב הפועלים. הוספת שני חגים לאומיים - "יום הניצחון" ו"יום האם הבינלאומי" - היו דרך נוחה להשיג זאת.

בנוסף, בזמן שזיכרון מהפכת אוקטובר מ-1917 הלך והתרחק, "המלחמה הפטריוטית הגדולה" הסתיימה בסך הכל עשרים שנה קודם לכן, והזיכרון היה עדיין טרי בקרב משפחות סובייטיות רבות. חיילים שנלחמו בה מילאו כעת תפקידים ציבוריים ושמחו לראות שהצעירים מוקירים אותם. "יום הניצחון" נהפך שוב ליום חג לאומי לעם הסובייטי והחל לשלב מוטיבים דתיים, פגניים ואתניים מרחבי ברית המועצות.

לאחר נפילת ברית המועצות ב-1991, במרבית מדינות מרכז אירופה יום הניצחון הוקדם ל-8 במאי. ה-9 במאי נהפך ליום שבו יש לחגוג את "יום אירופה". רק פולין, מונטנגרו, סרביה ובוסניה המשיכו לחגוג את "יום הניצחון" ב-9 במאי.

הקמת פארק ויקטורי העצום במוסקבה ועריכתם של שני מצעדים צבאיים ב-9 במאי 1995 בישרו את לידתו המחודשת של "יום הניצחון" כיום לאומי בעל חשיבות רבה. המצעדים נהפכו לחובה - תופעה שהנשיא פוטין טיפח. ה-9 במאי היה אמור לעודד שוב גאווה לאומית חדשה בעם, לאחר עשור שנחשב משפיל ביותר לרוסיה.

לזיכרון הניצחון התלוותה אג'נדה רוסית, שהפעם כוונה לעולם - ובמיוחד כלפי פוליטיקאים והיסטוריונים באירופה שהאשימו את רוסיה ב"זיוף ההיסטוריה". אורחים זרים הוזמנו למצעדים ולטקסים במוסקבה וסימלו, בעיני הרוסים, את התמיכה של המדינות הזרות במדיניות הרוסית.

יתרה מכך, מהגרים רוסים במדינות זרות המשיכו לחגוג את היום והטביעו את המסורת הסובייטית היכן שחיו, לדוגמה, ישראל, שבה ב-2017 הוכרז היום באופן רשמי כ"יום הניצחון באירופה".

באוקראינה, סיפוח חצי האי קרים, התנועה הבדלנית והמעורבות של הצבא הרוסי בדונבאס, יצרו מחלוקת עזה סביב "יום הניצחון". ה-9 במאי נותר באוקראינה חג לאומי לציון הניצחון על הנאציזם באירופה. פרח הפרג נהפך לסמל הזיכרון החדש, בדומה למדינות מערב אירופה.

הרוסים הישוו את מאבק הבדלנים תומכי רוסיה באוקראינה למאבק האנטי פשיסטי במלחמת העולם. קייב הדגישה מצדה את הנוכחות הלא רצויה של החיילים הרוסים בדונבאס.

עם השנים התפוגגה מעט החשיבות של "יום הניצחון". פרשנים סבורים ש-9 במאי ברוסיה ייהפך לחג אתני של קהילות דוברות רוסית מחוץ למדינה, ייאבד את משמעותו הפוליטית וייהפך לחגיגה של התרבות הרוסית.

דובר משרד החוץ האמריקני נד פרייס אמר בשבוע שעבר כי יש סיבה לטובה להאמין שהרוסים יעשו כל שביכולתם להשתמש ב-9 במאי למטרות תעמולה. "ראינו שהרוסים מתמקדים במאמצי התעמולה כדרך להסיח את העולם מהכישלונות הטקטיים ואסטרטגיים שלהם בשדה הקרב באוקראינה".

כך או כך, המלחמה באוקראינה זימנה לפוטין הזדמנות פז לחיזוק וחידוש מעמדו של "יום הניצחון" בקרב העם הרוסי ולהגדלת התמיכה העממית בלחימה, במיוחד לאור ההפגנות של מתנגדיה בתוך רוסיה. הכרזת מלחמה תאפשר את גיוס חיל המילואים ותבסס עוד יותר את מעמדו האבסולוטי של נשיא שב-2022 רוצה להפוך שוב את רוסיה לאימפריה מהמאה ה-19.