הצבא הרוסי ממקד את מאמציו במזרח אוקראינה, במסגרת מה שרוסיה מכנה "השלב הבא של המבצע הצבאי המיוחד" במדינה. עם זאת, הדי מלחמה נשמעים כעת גם במדינה נוספת באזור - מולדובה - שמאוד חוששת מפני האפשרות שתשומת לבו של הנשיא ולדימיר פוטין תנדוד לעברה.
היום (שני) ערכה מולדובה כינוס חירום לאחר ששתי אנטנות במחוז הבדלני הפרו-רוסי, טרנסטניסטריה, פוצצו. מועצת הביטחון של טרנסטניסטריה דיווחה גם על "מתקפת טרור" על חטיבה צבאית מחוץ לעיר טיראספול. זאת היתה התקרית האלימה השנייה באזור, לאחר ששבוע לפני כן תוקפים עלומים זרקו על משרד הביטחון בטיראספול רימונים.
בשבוע שעבר מפקד רוסי בכיר אמר כי היעד של רוסיה בשלב החדש של הלחימה הוא להשתלט על דרום אוקראינה ולקבל גישה לטרנסניסטריה, מה שעורר את החששות במדינה הקטנה שעלולה למצוא את עצמה במרכז, בזמן שהמתיחות בין מוסקבה למערב מחריפה.
החששות של מולדובה מוצדקים. המדיניות האסטרטגית של רוסיה כלפי שכנותיה קשורה באופן הדוק לשאיפה של פוטין להפוך את רוסיה שוב לכוח העצום שהיתה בזמן ברית המועצות או הצאר ניקולאי. כדי להגשים את חלום "רוסיה הגדולה", הוא זקוק למשטרים ידידותיים במדינות השכנות, או לכל הפחות, למשטרים שעליהם הוא יכול להשפיע ולמנוע את פזילתם לעבר המערב, לארגונים כמו נאט"ו והאיחוד האירופי.
במשך זמן רב, אחד ממנופי הלחץ העיקריים של רוסיה כדי להשיג את ההשפעה שלה היא זקוקה היה "מדינות דה פקטו", או רפובליקות לשעבר מתקופת ברית המועצות, כולל אבחזיה ודרום אוסטיה בגיאורגיה, טרנסניסטריה במולדובה, ומאז 2014, הרפובליקות שהכריזו על עצמאותן בדונצק ולוהנסק באזור דומבאס באוקראינה.
מוסקבה מוכנה לסייע למדינות אלה להחזיר את השליטה על מחוזות בדלניים אלה בתמורה למשטרי פרוקסי באותן מדינות. זה חלום שלא יתגשם ככל הנראה. אך אין זה פוגע בערך הטריטוריאלי של אזורים אלה מבחינת רוסיה. על ידי הכרה במחוזות הבדלניים וסיפוח חצי האי קרים, רוסיה הצליחה להגשים שוב את החזון של עולם שלם מחוץ לרוסיה שמושפע ותלוי בה.
לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה, גורמים בכירים במדינה הזהירו מפני "פרובוקציות" רוסיות, כולל בטרנסניסטריה - מתקפות שמוסקבה תוציא לפועל ותאשים את קייב בהן. מאז שהלחימה החלה, הצבאות של מולדובה ושל אוקראינה מודאגים מהאפשרות שטרנסניסטריה ייהפך לחלק ממנה בתפקיד בסיס לתקיפת אוקראינה מהמערב.
החששות הם כה גדולים עד כי מולדובה, מדינה סובייטית לשעבר ואחת המדינות העניות באירופה, הגישה בשבוע שעבר את השאלון שנדרש כדי להתקבל כחברה באיחוד האירופי.
טנסניסטריה היא שטח צר של אדמה שבו מתגוררים פחות מ-500 אלף איש. המחוז פרש ממולדובה, בתמיכת מוסקבה, לאחר מלחמה קצרה ב-1992. הממשלה והכלכלה של המחוז תלויים מאוד בסובסידיות שמגיעות מרוסיה, ולה יש במחוז נוכחות צבאית קבועה מאז שנות ה-90.
תחרות פוליטית בטרנסניסטריה אסורה, והקבוצה השלטת מתואמת באופן מושלם עם האינטרסים של אנשי עסקים מקומיים עשירים. התקשורת מוגבלת ומצונזרת, ורשת הטלוויזיה העיקרית שפועלת היא רוסית. בנוסף, הרשויות מפקחות מקרוב על האזרחים, מדכאות אותם ושולטות בפעילויות חברתיות.
על פי הארגון האמריקני פרידום האוס, מערכת המשפט במחוז משרתת את האינטרסים של הפוליטיקאים. בית המשפט האירופי לזכויות אדם אף קבע כי מוסקבה אחראית על ההחלטות שמתקבלות בבתי המשפט של טרנסניסטריה, וכי אלה אינם עומדים בתקנים הבסיסיים ביותר של הוגנות. בנוסף, בני המיעוט המולדובי שעדיין מתגוררים במחוז מתמודדים עם אפליה והטרדות.
במלחמת העולם השנייה, רומניה בסיוע גרמניה הנאצית, השתלטה על טרנסניסטריה. באוגוסט 1941, אדולף היטלר שיכנע את שליט רומניה דאז, יון אנטונסקו, להשתלט על השטח כחלופה לצפון טרנסילבניה, שבו שלטה הונגריה.
האזור מילא תפקיד מרכזי בשואה. יהודים רבים גורשו לטרנסניסטריה במהלך המלחמה. ב-1941-1944, 200 אלף בני הרומא ויהודים נהפכו לקורבנות של השלטון הרומני, והאזור שימש בית קברות עצום ליהודים. באפריל 1944 טרנסניסטריה נכבשה על ידי הצבא האדום.
למרות היותו מחוז בדלני, תושבי טרנסניסטריה אינם ששים להיות חלק מהמלחמה הרוסית נגד אוקראינה. עם זאת, אם יצליח פוטין להגיע עד אליהם, יכולתם להתנגד למוסקבה תהיה מוגבלת.
מולדובה תהיה פגיעה יותר וחשופה יותר לאגרסיביות הרוסית גם בשל העובדה שאין לה יכולות הגנתיות כמו שיש לאוקראינה, אף שיש לה הסכם שיתוף פעולה עם נאט"ו שכלל, לדוגמה, אספקת חיילים לארגון בקוסובו ב-2014.
יתרה מכך, על פי אתר "קונברסיישן" לאור המספר הגדול של רוסים אתניים ושל הקהילה דוברת הרוסית בטרנסניסטריה, מוסקבה תמיד תוכל לטעון שמולדובה מבצעת בהם "רצח עם" ולהסתמך על תומכיה האדוקים במחוז למלא את הוראותיה, למשל קיום משאל עם על עצמאות.