הסרטון האחרון של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, בן ה-80, שבו הוא נראה עומד ללחוץ ידיים עם האוויר, עורר תהיות וספקולציות לגבי בריאותו הנפשית והפיזית של הנשיא המבוגר.
ביידן גם אמר במהלך הנאום באוניברסיטת הטכנית והחקלאית גרינסבורו שבצפון קרוליינה, כי היה פרופסור מן המניין באוניברסיטת פנסילבניה במשך ארבע שנים. למעשה הוא היה פרופסור של כבוד שביקר בקמפוס פעמים בודדות והעניק כמה הרצאות בעבור כמיליון דולר.
במהלך ההיסטוריה, היו לא מעט מנהיגים שסבלו ממחלה פיזית או ממחלת נפש. רובם נאלצו לתפקד בלי ההבנה והידע שקיימים כיום. כמה נשיאי עבר של ארצות הברית סבלו מבעיות שונות, מבעיות לב ודיכאון ועד למלריה, דיזנטריה וקדחת צהובה. מרביתם ניסו להסתיר את מצבם מהציבור.
אנדרו ג'קסון: 1829-1837
הנשיא השביעי של ארצות הברית סבל ממחלות בגוף ובנפש. כשהיה בן 62 הוא הושבע לתפקיד, זמן קצר לאחר שאישתו מתה מהתקף לב. הוא היה רזה בצורה קיצונית, סבל משיניים רקובות, כאבי ראש כרוניים, ראייה מידרדרת, דימום בריאות, זיהום פנימי וכאבים כרוניים משני פצעי ירי שספג במהלך שני דו קרבות.
אברהם לינקולן: 1861-1865
הנשיא ה-16 סבל, לפי הסברה הרווחת, מתסמונת רב בלוטית נדירה, שגורמת לגידולים סרטניים ולצמיחה לגובה (גובהו של לינקולן היה כ-193 ס"מ). הוא סבל גם מדיכאון
גרובר קליבלנד: 1893-1897
קליבלנד סבל במהלך חייו מהשמנת יתר, שיגדון ודלקת כליות. הוא עבר ניתוח להסרת חלק מהלסת של גידול ולבסוף מת מהתקף לב ב-1908 אחרי שפרש.
ויליאם טאפט: 1909-1913
טאפט שקל בשלב מסוים 140 ק"ג, וסבל מהשמנת יתר. המשקל העודף שלו גרם לתסמונת דום נשימה בשינה ששיבשה את שנתו וגרמה לו לעייפות במהלך פגישות פוליטיות חשובות. הוא סבל גם מלחץ דם גבוה ובעיות לב.
וודרו וילסון: 1913-1921
הנשיא וילסון סבל מלחץ דם גבוה, כאבי ראש וראייה כפולה ועבר כמה אירועי שבץ. בשל השבץ ידו הימנית לא תיפקדה באופן נורמלי, הוא נהפך עיוור בעין השמאלית, צדו השמלאי היה משותק והוא התנהל בכסא גלגלים. וילסון שמר את עובדת היותו נכה בסוד. כשהדבר התגלה, הופעל התיקון ה-25 לחוקה שלפיו סגן הנשיא יעלה לשלטון במקרה של מות הנשיא, התפטרותו או במקרה של מוגבלות.
וורן הרדינג: 1921-1923
הנשיא ה-24 סבל מבעיות נפשיות רבות. הוא היה מאושפז בבית חולים להתאוששות מעייפות ולחץ. המצב הנפשי של הרדינג השפיע על מצבו הפיזי, וגרם לו לעלות במשקל ולסבול מנדודי שינה ותשישות. הרדינג מת בפתאומיות לאחר משחק גולף ב-1923 בשל בעיות לב.
פרנקלין רוזוולט: 1933-1945
בגיל 39 רוזוולט התקף חריף של פוליו, מה שהותיר אותו משותק בשתי רגליו. ב-1944 הוא החל להראות סימנים של אנורקסיה ואובדן משקל. ב-1945, הוא סבל מכאבי ראש עזים שלאחר מכן אובחנו כדימום מוחי, ומת זמן קצר לאחר מכן.
דווייט אייזנהאואר: 1953-1961
הנשיא ה-34 של ארצות הברית סבל משלושה משברים רפואיים במהלך כהונתו: התקף לב, שבץ ומחלת קרוהן. ב-1955 הוא חשף את מצבו לציבור.
ג'ון קנדי: 1961-1963
קנדי הסתיר מהציבור מחלה קשה. ב-1947 הוא אובחן במחלת אדיסון, הפרעה בה בלוטות יותרת הכליה (אדרנל) אינן מייצרות מספיק מההורמונים קורטיזול ואלדוסטרון. הוא התמכר לתרופות נגד כאבים, ממריצים ותרופות נוגדות חרדה בשל כאבי גב כרוניים וחרדה. קנדי סבל גם מדיכאון.
רונלד רייגן: 1981-1989
רייגן סבל מבריאות רופפת. הוא סבל מדלקות שתן, אבנים בבלוטת הערמונית, דלקת מפרקים והפרעות במערכת הלעיסה (TMD). ב-1987 הוא עבר טיפולים לסרטן הערמונית והעור. הוא סבל גם מאלצהיימר.
ג'ורג' בוש האב: 1989-1993
בוש האב כמעט מת כשהיה נער מזיהום של חיידק סטפילוקוקס. בצבא הוא ספג טראומה בראש ובריאות. הוא פיתח כיבים מדממים, דלקת פרקים וציסטות. הוא אובחן בפרפור פרוזדורים בשל פעילות יתר של בלוטת התריס ובמחלת גרייבס.