ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית ואחד העדים המשמעותיים במשפט רצח הנערה תאיר ראדה, יעלה היום (רביעי) להעיד במשפט החוזר המתנהל נגד רומן זדורוב, הנאשם ברצח.
זו לא הפעם הראשונה שתישמע חוות דעתו של קוגל בפרשה. כ-16 חודשים אחרי רצח תאיר ראדה, בסביבות חודש אפריל 2008, כך על פי עדותו, קיבל קוגל את דוח נתיחת גופתה. שנה וחצי חלפה עד שעלה להעיד כעד מומחה מטעם ההגנה על רומן זדורוב, הנאשם ברצח. לקוגל היה את כל הזמן הנדרש, ומעבר לכך, לסרוק את דוח הנתיחה במסרקות ברזל ולמצוא ממצאים עליהם יוכל לחלוק, ולהציגם כך שיצוץ אותו ספק סביר שיוכל להצליח ולהביא לזיכויו של הנאשם, שמטעמו עלה להעיד.
קוגל תיאר אז בפני בית המשפט כיצד הוא פועל בבואו לבדוק דוח נתיחה, ולאחר מכן התייחס לרצח תאיר ראדה. "באים אלי עם תיק, אומרים לי: 'תקרא ומה אתה יכול לומר על זה'. לפעמים עולות שאלות מתוך זה", הסביר קוגל על דרך עבודתו. לאחר מכן פנה למקרה המדובר: "האם אני יכול להגיד את סוג הנשק? אני לא יכול להגיד. האם אני יכול להגיד את עוצמת הדקירות? אני לא יכול להגיד".
לאחר מכן נשאל קוגל בידי התביעה: "מעבר לתחום החתך, שהוא כן במומחיותך, האם יש דברים בחוות הדעת של ד"ר זייצב (עד התביעה, הרופא המשפטי ד"ר קונסטנטין זייצב - א"א) שנתבקשת לחלוק או להביע דעה [עליהם]?". לשאלתם השיב כי "לא מבקשים ממני לחלוק, אומרים לי: 'תגיד את מה שיש לך להגיד'. אז אני חייב לומר שבהתחלה אין לי מה להגיד על דוח הנתיחה, זה נראה בסדר. כשיש שאלות שעולות מנתונים ידועים של פרטי החקירה, כמו שנשאלתי לגבי כיוון החתכים, לגבי זה נתתי חוות דעת".
אם כן, הסניגורים באו לקוגל עם תיק ובו חומרי חקירה ואמרו לו לקרוא את הדוח ולהגיד את מה שהוא חושב עליו. קוגל העיד שלא ראה דבר, וכי הדוח אפילו נראה לו ראוי. אולם, רק לאחר שנשאל על ידי צוות ההגנה על כיוון החתכים שגרמו למותה של תאיר ראדה, הוא הבחין כי כיוון החתכים שונה מזה שעליו הצביעה חקירת המשטרה.
כלומר: לקוגל לא הייתה כל מחלוקת לגבי חוות דעתו של הפתולוג, זייצב, מלבד כיוון החתכים. בעדותו בבית המשפט אמר קוגל: "אני רואה את חוות דעתי בתור תוספת על מה שנאמר כבר על ידי ד"ר זייצב, ולא כמשהו שמתנגש". על כן, העדות הדרמטית שהייתה אמורה לשכנע את שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת על כיוון החתכים על צווארה של ראדה, הייתה לדבריו רק תוספת לחוות דעתו של הרופא המשפטי זייצב.
לאחר שהסתיים המשפט וזדורוב הורשע, הגיעה חוות דעתה של ד"ר מאיה פורמן, פתולוגית שהייתה כפופה לד"ר קוגל במכון פרטי לרפואה משפטית שמטעמו העיד קוגל כעד הגנה. אז, לפתע, קוגל זיהה חתכים של סכין משונן בהם לא הבחין ב-16 החודשים שקדמו לעדותו וגם לא אחריה. אך בית המשפט לא השתכנע ובפסק דין משלים הרשיע את זדורוב שוב.
כדאי לזכור עוד כי בתוכנית התחקירים "המקור", אז בערוץ 10, שעסקה בפרשת הרצח, שאל המראיין מיקי רוזנטל את קוגל האם הוא חושב שהחתך הזה נעשה על ידי סכין משונן. בתגובה ענה קוגל כי הוא לא יכול לקבוע. רוזנטל שאל את המומחה "האם זה לא תחום המומחיות שלך?", המומחה ענה שכן, אך בכל זאת השיב כי אי אפשר לקבוע.
עוד יש לזכור כי כבר כשהעיד כעד מומחה מטעם ההגנה ועלתה סוגיית פצע חתך שנראה משונן, קוגל התעמק בשאלה האם הפצעים באחת התמונות שהוצגה בדיון יכולים להיות בתחילת חתך או בסופו? הוא עמד על כך שאותם פצעים יכולים להיגרם בסוף חתך. את תיאוריית הסכין המשונן שתופיע מספר שנים אחר כך, הוא כלל לא העלה אז.
כשנפסל טיעון הסכין המשונן הופיע נושא חדש: ד"ר קוגל ענה לשאלת אקראית של סטודנט בהרצאת זום, ואמר כי משך דימום גופה אורך דקות ספורות בלבד. מכך עלה כי עקבות הדם הלא מזוהות על מכסה האסלה בתא השירותים שבו נרצחה תאיר הוטבעו כביכול סמוך לזמן הרצח, ולכן אינן יכולות להשתייך לנעלי אחד מאותם אנשים שהגיעו לזירת הרצח לאחר מציאת הגופה, כפי שסברו שופטים שדנו בתיק, זאת משום שעל אחת העקבות יש טיפות מדמה של תאיר.
לפי קוגל, הטיפות יכלו לזלוג רק סמוך לרצח ולא כמה שעות אחר כך - זמן מציאת הגופה, הנגיעות בה והזזתה. זו כעת הסוגייה שעומדת בלב המשפט החוזר, ושהייתה הגורם שהיטה את הכף לניהול המשפט 15 שנים אחרי הרצח.
כלל סופיות הדיון אינו נקבע לחינם ועם זאת, הכלל אינו קדוש יותר מהצורך להגיע אל לב האמת. וכך אמנם קורה - למרות שזדורוב הורשע ברצח ואחר כך הורשע בפסק דין משלים, ואחר כך ערעורו נדחה בבית המשפט העליון. השופט חנן מלצר קבע כי יש לנהל משפט חוזר כדי לברר שוב את שאלת הרשעתו של זדורוב. אך השאלה היא גם האם ד"ר קוגל יציג הפעם חוות דעת אחרונה באמת.